The Gift of Harun Al-Raschid – הבדלי גרסאות

גרסה בדיונית של הכתיבה האוטומטית עוטה במסכה את ויליאם בטלר ייטס בתור קוסטא איבן לוקא ואת ג'ורג' בתור הכלה הצעירה. היא משולה למתנתו של הח'ליף אשר מופיע בתור הפרוטגוניסט הראשי במרכזן של המון מעשיות מ"לילות ערביה", הלא הוא '''הארון אל-ראשיד'''. הפואמה מדגישה את פער הגילאים העצום בין ייטס לג'ורג', ואת תחושתו האישית של ייטס ביחס לכך, ומתארת את הפילוסוף הנוצרי המזדקן מתחתן עם אישה החולקת את "צמאונו לאותו מסתורין חבוי" (thirst for those old crabbed mysteries). אולם הכלה עצמה נמשלת במראה למעיין הנעורים הנשגב (herself can seem youth's very fountain). פליאתה העזה של הכלה מאותו מיסתורין הוא בסדר עדיפות נמוך יותר לעומת כישוריה כמתקשרת.

 

 

באסופת השירים "המגדל" (The Tower), הפואמה היא הפואמה החותמת של האוסף. ברם, באסופת השירים, "אוסף הפואמות של 1933" (Collected Poems of 1933), ייטס יצר את היחידה "פואמות נרטיביות ודרמטיות" (כך שקונים פוטנציאלים לא יתעייפו מפואמות ארוכות מדי). צעד זה חזר על עצמו מאותו שלב, וכנראה שירת את מטרתו של ייטס להפחית מההשפעה הנובעת מקריאת הפואמות האזוטריות ב"מגדל". ("המתנה של הארון א-ראשיד" ו"ליל כל הקדושים").