אנגלית בריטית – הבדלי גרסאות

'''אנגלית בריטית''' הואהיא כינוימגוון ל[[ניב (סיווג שפה)|ניבניבי]] של השפה ה[[אנגלית]] הנמצאתהנמצים בשימוש ב[[בריטניה]], על גרסאותיוגרסאותיהם השונות, להבדיל מהניביםמאלו המדוברים בשאר המקומותשבקרב דוברי האנגלית האחרים בעולם. בבריטניה עצמה ניב זה מכונה "אנגלית" ולא "בריטית", ואילו ניבים אחרים של השפה האנגלית מכונים על שם ארץ מוצאם.

אף על פי ש"אנגלית בריטית" הוא מונח כללי המתאר את האנגלית בבריטניה, האנגלית המדוברת בחלקיה השונים של בריטניה משתנה במידה משמעותית. ישנו שוני במבטאים לא רק בין אזורים שונים בממלכה, כגון [[אירלנד הצפונית]], [[סקוטלנד]] ו[[ויילס]], אלא גם בין ערים שונות בתוך [[אנגליה]]. מבחינה היסטורית, השימוש הנפוץ באנגלית ברחבי העולם מיוחס לכוחה של [[האימפריה הבריטית]], ששלטה בימיה הגדולים בחלקים נרחבים של העולם. לפיכך, ה[[ניב (סיווג שפה)|ניב]]המבטא האנגלי שהיה הנפוץ ביותר בקרב השליטיםהמעמד הבריטייםהעליון היההתפתח זה שבו השתמשו בדרום-מזרח אנגליה (באזור שסביב הבירה [[לונדון]], ובערים בהן היו אוניברסיטאות גדולות דוגמת [[אוניברסיטת אוקספורד|אוקספורד]] ו[[אוניברסיטת קיימברידג'|קיימברידג']]).: "ההגייה המקובלת" ([[Received Pronunciation]], או RP) היא המבטא שנתפשנתפשת תדיר גם כיום כ"אנגלית הבריטית" הקלאסית. אף כי ה-RP עודנו זוכה ליוקרה רבה, השימוש בו החל לדעוך גם בקרב המעמדות המשכילים.

למרות הקישור הסטריאוטיפי בינו לבריטניה, הרוב המוחלט של האוכלוסייה דובר ניבים ומבטאים אזוריים. החלוקה העיקרית היא בין מבטאים צפוניים, תיכונים ודרומיים, המתפצלים לאינספור מבטאים מקומיים. האיזוגלוסה (תיחום גאוגרפי בין אופני הגייה) הבולטת ביותר באי היא זו העוברת בקו [[שרופשייר]]-[[ברמינגהאם]]-שפך הוואש, שמדרום לה יש הבחנה בין הגיית תנועה כמעט-אחורית, כמעט-סגורה, מעוגלת ([[קובץ:Near-close_near-back_rounded_vowel.ogg]]) לתנועה אחורית, חצי-פתוחה, בלתי-מעוגלת ([[קובץ:Open-mid_back_unrounded_vowel.ogg]]) ומצפון לה היא אינה קיימת. ה-u ב-strut וב-foot נהגית בצפון באותו אופן. בין הניבים האנגלו-בריטיים ישנם לדוגמה:

'''מאנקונית''' (Mancunian), הרווחת ב[[מנצ'סטר]] והסביבה. כוללת השמטת הה"א בראש מילה וגם הגימ"ל בסופןבסופה (hanging קרי "אנגין"), אי-הגייה של הטי"ת בסוף מילה, הגייה זהה לרוב של u קצרה וארוכה (fudge כב-foot), ודגש חזק בתנועות.

'''טייק''' (Tyke), קבוצת הניבים של חבל [[יורקשייר]]. מלבד הגייה מיושנת, מכיל גם אוצר מילים גדול שמקורו [[ויקינגים|ויקינגי]].

מגוון ההגיות והמשלבים הלשוניים קשור בקשר הדוק למערכת המעמדות ההיסטורית במדינה, וטעון במשמעויות חברתיות ותרבותיות חזקות. כך, [[סר]] [[מייקל קיין]] היה אולי השחקן הראשון שהרהיב עוז לא לזנוח כליל את מבטא מעמד הפועלים שלו ולעבור ל-RP כשהחל להופיע בתיאטרון ובקולנוע, אף כי היה חייב לוותר על הקוקנית הטבעית שלו למען הנהירות. הנושא נידון רבות בתרבות, למשל ב"[[גבירתי הנאווה]]". כיום מקובל הרבה יותר בקולנוע העולמי להציג דוברי מבטא עממי, כמו [[ג'ייסון סטיית'ם]], כסמל לבריטיות אותנטית.

החל מאמצע [[המאה ה-20]], עת החל לדעוך כוכבה של האימפריה הבריטית, ועד ימינו, מקושר מעמדה הרם של השפה האנגלית לדומיננטיות הכלכלית, הצבאית והפוליטית חובקת העולם של [[ארצות הברית]], ו[[אנגלית אמריקנית|האנגלית האמריקנית]] נחשבת בימינו בעיני רבים לניב המרכזי של האנגלית בעולם, במיוחד עקב הכמות העצומה של תוצרים תרבותיים המגיעים מארצות הברית (סרטים, תוכניות טלוויזיה, ספרים, מוזיקה וכו') המופצים ברחבי העולם כולו, כמות שגדולה עשרות מונים מאלו של כל מדינה אחרת דוברת אנגלית.

האנגלית המדוברת (ובעיקר הכתובה) בבריטניה היא בעלת השפעה על האנגלית ברבות ממדינות [[חבר העמים הבריטי]], ובכללן [[קנדה]], [[אוסטרליה]], [[דרום אפריקה]] ו[[הודו]]. בענייני איות, אף כי מערכת האיות של [[מילון אוקספורד]] מעדיפה את הסיומת ize- כך, כפי שמקובל גם בארצות הברית, באנגלית בריטית היא מאוייתת כ-ise.