הנסיך – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור |
|||
שורה 45:
*פרק 15 - על תכונות שלפיהן נשפטים בני אנוש ובמיוחד שליטים. בפרק זה קובע מקיאוולי כי אל לשליט לנסוח להיחשב לאדם טוב מכל הבחינות: יש להתרחק מתכונות הנחשבות לטובות אם אלה יסכנו את שלטונו, ולהיצמד לתכונות הנחשבות רעות אם אלה יעזרו לו לשמור על שלטונו. מקיאוולי מצהיר כי ידוע לו שדעתו שונה מהמוסר המקובל.
*פרק 16 - על חשיבות תכונות הנדיבות לשליט.{{ש}}
::לטענת מקיאוולי ככלל מוטב לשליט שיחשב כנדיב, אך יחד עם זאת נדיבות שאינה ידועה בציבור פוגעת בשליט כיוון שהיא לא מונעת את הגזרות הכלכליות. זאת משום ששליט שינסה לנהוג כנדיב יחלק את כספו עד שלבסוף לא תהייה לו כל ברירה אלא להכביד את נטל המס על העם ובכך יאבד כל כבוד כלפיו מצד העם. כך, בגלל נדיבותו של השליט שסייעה למעטים ופגעה ברבים, קופתו ריקה, והוא הופך לפגיע בכל משבר מדיני שעלול להתרחש. מכיוון שהשליט מודע למצבו המעורער הוא מיד פונה לגיוס עוד כספים בדרך של [[מס]] או [[שוד|גזלה]] ובכך מקבל מוניטין של גזלן. מקיאוולי ממליץ שלא להיות נדיב בכספם של אזרחיך הנאמנים, אך כאשר השליט יוצא למלחמה עליו להיות נדיב כלפי צבאו במשאבים שנפלו בחיקו במלחמה- כך על השליט לעודד לקחת [[שלל]], [[סחיטה (עבירה)|סחיטה]] ושיעבוד של משאבי האויב למען חייליך.
{{ציטוט| תוכן= אין שום דבר שמבזבז במהירות כה רבה כמו נדיבות, אפילו בזמן שאתה מממש את הנדיבות אתה מאבד את הכוח להיות נדיב ובכך הופך גם לעני וגם למבוזה, לחלופין, על מנת להימנע מעוני אתה הופך לדורסני ושנוא. נסיך צריך לשמור על עצמו, מעל לכל הדברים, מפני הבוז ושנאה ונדיבות מובילה אותך לשניהם. |מרכאות=כן}}
::כדוגמה מצוין האפיפיור [[יוליוס השני]] שלא היה בעל מוניטין של נדבן בעת שלטונו, אך כאשר הוא נאלץ לצאת למלחמה נגד מלך צרפת הוא לא נאלץ לגבות מס מיוחד בזכות חסכנותו בעת השלום וניצול משאבי האויב.
| |||