הרכבת הרטית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: פופולרי |
FraKctured (שיחה | תרומות) מ ←היסטוריה: תיקוני תעתיק |
||
שורה 13:
}}
[[קובץ:Chur Arosa Bahn01.jpg|ממוזער|250px|הרכבת ברחובות העיר כור, בדרכה לארוזה]]
'''הרכבת הרטית''' ([[רומנש]] '''Viafier retica'''; [[גרמנית]] '''Rhätische Bahn'''; [[איטלקית]] '''Ferrovia retica''', ובראשי תיבות '''RhB''') היא חברת הרכבת הפרטית הגדולה ביותר ב[[שווייץ]], והיא פועלת ברחבי [[הקנטונים של שווייץ|קנטון]] [[גראובינדן]] בדרום-מזרח המדינה, שם היא מפעילה את רוב שירותי ה[[רכבת]]. אחד מקוויה חורג מגבולות שווייץ לאורך 2.5 ק"מ, ומגיע לעיירה [[טיראנו]] (Tirano) ב[[לומברדיה]] שבצפון [[איטליה]]. עוד מפעילה הרכבת הרטית את שירות "
הרכבת הרטית נוסדה ב-[[7 בפברואר]] [[1888]] במטרה להקים [[מסילת רכבת]] בין [[לנדקווארט]] (Landquart) ו[[דבוס]] (Davos). כיום היא [[חברה ציבורית]] שהונה נמצא בבעלות ממשלת קנטון גראובינדן (51%), ממשלת שווייץ (43%) והיתר בידי הציבור. הנהלת החברה שוכנת ב[[כור (עיר)|כור]] (Chur), בירת קנטון גראובינדן.
שורה 20:
== היסטוריה ==
הרכבת הרטית נוסדה ב-[[7 בפברואר]] [[1888]] כחברת "מסילת הרכבת הצרה לנדקווארט-דבוס בע"מ" (Schmalspurbahn Landquart–Davos AG) ושמה לה למטרה לסלול [[מסילת רכבת]] בין שני היישובים. [[אבן פינה|אבן הפינה]] הונחה ב-[[29 ביוני]] [[1888]], ובתחילת [[1889]] הושלם הקטע שבין לנדקווארט ל[[קלוסטרס]] (Klosters). לאחר שמונה חודשים נוספים, ב-[[1890]], הגיעה מסילת הרכבת ליעדה בדבוס{{הערה|1=[http://www.rhb.ch/Past-and-present.86.0.html?&L=4#c177 Past and present]}}. ב-[[1895]] שונה שם החברה ששמה לה למטרה את הקמתן של מסילות רכבת נוספות ברחבי גראובינדן, ל"רכבת הרטית". החל ב-[[1896]] החלה רשת מסילות הרכבת של החברה להתפתח. באותה שנה הונחה מסילה מלנדקווארט לכור והלאה ל[[טוסיס]] (Thusis), וב-[[1903]] היא הוארכה עד ל[[סנט מוריץ]]. ב-[[1904]] הונחה מסילת רכבת בעמק ה[[ריין]] הקדמי עד [[אילנץ]] (Ilanz), וזו הוארכה עד [[דיזנטיס/מוסטר|דיזנטיס/מושטר]] (Disentis/Mustér) ב-[[1912]]. ב-[[1909]] הוארכה מסילת הרכבת מדבוס לכיוון דרום-מערב, עד [[פיליסור]] (Filisur), וב-[[1912]] הושלמה מסילת הרכבת בעמק ה[[אין (נהר)|אין]], מסנט מוריץ עד [[סקול|שקואול]] (Scuol). מסילה זו חושמלה מיד עם הקמתה ועד שנת [[1922]] הושלם חיבורה של כל רשת המסילות לרשת ה[[חשמל]].
ב-[[1942]] השתלטה הרכבת הרטית על מסילת הרכבת מכור ל[[ארוזה]] (Arosa), ושנתיים לאחר מכן, השתלטה גם על מסילת "ברנינה" המוליכה עד לטיראנו שבאיטליה. אולם החל מ[[שנות ה-40]] ועד ל[[שנות ה-70]] הייתה החברה שרויה במשבר כלכלי, ומפעם לפעם דובר על הפיכתה לחלק מ[[הרכבת הפדרלית השווייצרית]], אך בעזרת סיוע כספי מהממשלה השווייצרית, נמנע דבר זה, ושירותי החברה המשיכו ללא סגירת [[תחנת רכבת|תחנות]] או צימצום היקפם. הסיוע הממשלתי הופחת בהדרגה בשנות ה-70 וב[[שנות ה-80]] והחברה נאלצה להתייעל. תחנות רכבת לא רווחיות נסגרו והרכבת הרטית החלה פונה אל השוק ה[[תיירות]]י. פתיחת מנהרת ורנינה במזרח גראובינדן ב-[[1999]] היה ציון דרך חשוב בתולדות החברה. נוסף על תנועת הנוסעים ב[[מנהרה]], משונעים דרכו [[כלי תחבורה|כלי רכב]], בעיקר ב[[חורף]], ומספרם של אלה עמד על כחצי מליון בשנת [[2006]]. למרות כל השינויים, רווחיה של החברה נמוכים ביותר, ובשנת [[2007]] עמדו על כ-1.2 [[פרנק שווייצרי]] בלבד{{הערה|1=[http://www.rhb.ch/The-RhB-in-figures.347.0.html?&L=4 Profit and loss account]}}. החברה ממשיכה בתהליכי הייעול, והיא הודיעה על כוונתה לצמצם את מספר עובדיה בכ-10% עד סוף שנת [[2008]]. ב-[[7 ביולי]] [[2008]] הודיע ארגון [[אונסק"ו]] על הכרזת הנוף התרבותי של קו אלבולה וקו ברנינה כ[[אתר מורשת עולמית]]. בין נימוקיו של הארגון להכרזה נכתב כי המסילות:
שורה 40:
מסילת דבוס-פיליסור היא המשכה לכיוון דרום-מערב של מסילת לנדקווארט-דבוס. תחילתה בתחנה דאבוס פלאץ, והיא יורדת מגובה של 1,540 מטר עד לפיליסור השוכנת בגובה של 1,080 מטר. אורכה של המסילה 19.3 ק"מ בלבד, ובפיליסור היא מתחברת למסילת אלבולה. השיפוע המרבי של מסילה זו מגיע ל-35 פרומיל.
=== מסילת לנדקווארט-
מסילת לנדקווארט-טוסיס הייתה המסילה השנייה שהניחה החברה, והיא הושלמה ב-[[1896]]. מסילה זו שאורכה 41.28 ק"מ איננה תלולה במיוחד, והיא עוברת בעמק ה[[ריין]] ולאחר מכן ביובלו הדרומי - הריין האחורי. היא מתחילה בגובה של 525 מטר ולאורך 13.69 הק"מ הראשונים היא מקבילה למסילת חברת הרכבות הלאומית, שרוחבה מלא, עד שזו מסתיימת בתחנת הרכבת של כור. מכור ממשיכה המסילה הצרה לכיוון דרום-מערב, וב[[רייכנאו (שוווייץ)|רייכנאו]] (Reichenau) השוכנת בנקודת המפגש של הריין הקדמי והריין האחורי, היא פונה לכיוון דרום-מזרח וממשיכה לאורכו של האחרון. ברייכנאו מתפצל מהמסילה קטע חדש יותר המוביל מערבה לאורך הריין הקדמי והרוינאולטה עד לדיזנטיס/מוסטר. מסילת לנדקווארט-טוסיס ממשיכה מהפיצול עד סיומה בטוסיס בגובה של 697 מטר, מקום בו היא מתחברת אל מסילת אלבולה. השיפוע המרבי לאורכה של מסילה זו מגיע ל-25 פרומיל.
שורה 55:
ב-[[1896]] היו ברחבי גראובינדן מסילות ברזל באורך של 100 ק"מ בלבד. אזורים נרחבים בקנטון היו מבודדים, ומשך הנסיעה מכור לסנט מוריץ עמד על 14 שעות. לאור הצלחתה של מסילת לנדקווארט-דבוס, הועלתה לראשונה תוכנית של ממש לסלול מסילת רכבת אשר תחצה את גראובינדן מצפון לדרום, ותהווה את המשכה של מסילת לנדקווארט-טוסיס. מספר תוכניות נבדקו, כולל האפשרות להמשיך את המסילה עד ל[[טריאסטה]] שבאיטליה. לבסוף, ולאחר הש[[פרלמנט]] השווייצרי אישר את הפרויקט ב-[[30 ביוני]] [[1898]], החלה בנייתה של המסילה ב[[ספטמבר]] [[1898]]. המסילה נחנכה ב-[[31 ביולי]] [[1903]], אם כי החיבור הממשי לסנט מוריץ באורך של שלושה ק"מ נוספים, הושלם רק שנה לאחר מכן, ב-[[1 ביולי]] [[1904]]. המסילה חושמלה החל בשנת [[1919]], ועם השנים הוארכו רציפי התחנות שלאורכה ל-260 מטר, כדי שיוכלו להתאים לרכבות בנות עד שלושה-עשר קרונות, ובהן גם הגליישר אקספרס והברנינה אקספרס. ב[[שנות ה-90]] הקימה החברה מספר קטעים קצרים בהם שתי מסילות מקבילות שיאפשרו לרכבות בכיוונים מנוגדים לחלוף אלה על פני אלה. המסילה משמשת כיום לתנועת נוסעים ומשא, וכן לשינוע כלי רכב, מהם נמנע הצורך להשתמש בכביש העובר במעבר אלבולה בגובה של 2,312 מטר.
=== מסילת רייכנאו-דיזנטיס/
[[קובץ:Rhine canyon.JPG|ימין|ממוזער|200px|רכבת ברוינאולטה]]
מסילת רייכנאו-דיזנטיס/מוסטר היא המשכה של המסילה המגיעה מכור לכיוון מערב. אורכה 49.31 ק"מ; היא מובילה מרייכנאו בגובה של 604 מטר עד לדיזנטיס/מוסטר (Disentis/Mustér) בגובה של 1,130 מטר, והשיפוע המרבי לאורך הקו מגיע ל-27 פרומיל. מדיזנטיס/מוסטר ממשיכה מסילת הרכבת מעבר לגבולות גראובינדן לכיוון מרכזה של המדינה.
שורה 75:
[[קובץ:Berninabahn tirano 1.jpg|ימין|ממוזער|200px|מסילת ברנינה חוצה את כיכר הבזיליקה בטיראנו שבאיטליה]]
אורכו של הקו הוא 60.69 ק"מ והשיפוע המקסימלי לאורכו מגיע ל-70 פרומיל. לכאורה מהווה מסילת ברנינה את המשכה של מסילת אלבולה והשתיים נפגשות בתחנת הרכבת בסנט מוריץ, אך בשל הבדלי ה[[מתח חשמלי|מתח]], מדובר בשתי מערכות נפרדות הפועלות על פסים שונים. מיד עם תחילת מסעה בגובה 1,775 מטר, חוצה הרכבת את נהר האין דרומה, וחופלת דרך מנהרת שרנדירה 2 (Charnadüra II) שהיא המנהרה הארוכה ביותר לאורך מסילה (689 מטר). ב[[זמדן|סמדן]] (Samedan) נפגשת המסילה עם מסילת אנגנדין המסתיימת במקום. מסילת ברנינה יורדת לגובה של 1,716 מטר כ-2 ק"מ לאחר תחילתה, ולאחר מכן מתחילה בטיפוס מתמיד ששיאו באוספיציו ברנינה (Ospizio Bernina) בגובה של 2,253, ומעל לקו גבול העצים. כאן נפרדת הרכבת מהכביש העובר דרך מעבר ברנינה, וחולפת לאורף חופו המזרחי של לאגו ביאנקו (Lago Bianco - "האגם הלבן") השוכן ב[[קו פרשת המים]] שבין אגן הניקוז של עמק ה[[פו (נהר)|פו]] מדרום לאגם לבין זה של אין, יובלה של ה[[דנובה]] שמצפון לו. למעט רכבות הרים ייחודיות, זהו קו הרכבת הלא מקורה הפועל כל השנה הגבוה בהרי האלפים. באזור זה שיפועי המסילה מגיעים עד 70 פרומיל, דבר המעניק למסילת ברנינה גם את התואר של אחת ממסילות הרכבת הרגילות המשופעות בעולם.
המסילה מתפתלת לאורך מספר פניות פרסה חדות המגשרות על המדרונות התלולים, וב[[פוסקיאבו]], לאחר פרידה של כ-20 ק"מ, היא שבה ונפגשת עם הכביש. מפוסקיאבו בגובה של 1,014 מטר, יורדת המסילה לאורך 17 ק"מ עד לטיראנו השוכנת בגובה של 429 מטר. המסילה חוצה את כיכר הבזיליקה בעיר ומסיימת את מסלולה בתחנת הרכבת המשותפת לה ולקוי חברת הרכבת האיטלקית שמסילותיה ברוחב תקני.
שורה 95:
== שירותי הרכבת ==
===
[[קובץ:Glacier-Express-label.JPG|שמאל|ממוזער|250px|שלט הגליישר אקספרס המקביל את פני הנוסעים]]
[[קובץ:Glacier-Express-dining-car.JPG|ימין|ממוזער|200px|[[קרון מסעדה]] בגליישר אקספרס]]
[[קובץ:Bever 2003-10-16Ver.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הובלת עץ ומטען אחר]]
[[קובץ:CH Vereina car train.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הובלת כלי רכב במסילת ורנינה]]
תחילתו של השירות ב-[[1926]] והוא הופעל על ידי הרכבת הרטית ועל ידי שתי חברות רכבת נוספות, בעונות ה[[קיץ]] בלבד ומסנט מוריץ ועד [[בריג]] (Brig){{הערה|1=[http://www.glacierexpress.ch/history.php The roaring 1920s]}}. רק ב-[[25 ביוני]] [[1930]] נפתחה מסילת הרכבת מבריג עד צרמט לתנועה, ומשך הנסיעה לאורך הקו כולו עמד אותה עת על 11 שעות{{הערה|1=[http://www.glacierexpress.ch/history/more.php First trip 1930]}}. ב-[[1942]] חושמל הקו למלוא אורכו, אך בשל [[מלחמת העולם השנייה]] הוא הופסק בין [[1943]] ל-[[1948]]{{הערה|1=[http://www.glacierexpress.ch/history/more/more.php The world's slowest fast train]}}. ב-[[26 ביוני]] [[1982]] ועם השלמת מנהרת הבסיס במעבר [[פורקה]] (Furka), החל הגליישר אקספרס לפעול בכל עונות השנה וזמן הנסיעה התקצר משמעותית{{הערה|1=[http://www.glacierexpress.ch/history/more/more/more.php The Glacier Express all year round]}}.
| |||