אמנות סביבתית – הבדלי גרסאות

עם לידתה של האמנות המינימליסטית, בעיקר בארצות הברית, חשו אמנים רבים כי גבולות התצוגה בגלריה או במוזיאון אינן עונות עוד על דרישותיהם. הפיסול המינימליסטי עסק בבדיקת גבולות התצוגה על ידי מיצבים ופעולות אמנותיות אחרות ויציאה אל מחוץ לגבולות החלל הממוסד הייתה מהלך מתבקש עבור רבים מהם.{{ש}}▼

לקראת סוף שנות השישים החלה מגמה של תיעוד ושל חשיבה אסתטית וביקורתית סביב אמנות האדמה.{{ש}}▼

הצמיחה של תנועת האמנות הסביבתית החלה בעיקר משנת 1900 עם המגמה החדשה הנקראת [[אמנות אדמה|"אמנות אדמה"]] (Land Art). תנועה אמנותית זו צמחה באמריקה בשנת 1960, כאשר מספר פסלים וציירים כגון רוברט סמיתסון (1938-1973) עם היצירה המפורסמת שלו [[מזח לולייני]] (1970) שגרם נזק בלתי הפיך ומשמעותי לנוף שבו הוא עבד. היצירה נבנתה מאבני בזלת ואדמה וסמיתסון שהשתמש בדחפור כדי לגרד ולחתוך את הנוף, השפיע ישירות על האגם.{{ש}}[[קובץ:Spiral-jetty-from-rozel-point.png|ממוזער|Spiral-jetty-from-rozel-point]]▼

אמנות זו נוצרה להגברת מודעות ציבורית למערכת היחסים של האדם עם העולם הטבעי על ידי התערבות בנוף בסדרה של מבנים מעוררי מחשבה.{{ש}}▼

עיקר היצירות היו יצירות אמנות על פני האדמה בשטחים גדולים שכוסו בבדים צבעונים ושינו את הנוף המקומי, בעיצוב ושינוי נתיבי מים והרי געש במטרה ליצור דימויים אמנותיים באמצעות אדמה, סלעים וחומר טבעי אחר לשינוי הנוף להגדלת הרגישות שלנו כלפי הסביבה.{{ש}}▼

בין היתר יצר בשנת 1969 במפרץ קטן דרומית לסידני, אוסטרליה יצירה שמבחינה אקולוגית נחשבה כחסרת אחריות והשפיעה על הסביבה המקומית באופן שלילי. התלונות הסלימו כאשר מספר פינגווינים וכלבי הים היו לכודים תחת הבדים בנוסף גם ציפורים המקננות במצוקים נלכדו בבדים, לבסוף נאלצו לגזור אותם על מנת לשחררם. יצירות אלו הדומות לפרויקטים עירוניים שביצע, הם חלק מתהליך אמנותי השם דגש על פעולת התקשורת הבין-אישית שבהכנת הפרויקטים המורכבים. {{ש}}▼

אמנים אקולוגים מתחו ביקורות משכו את תשומת הלב הבינלאומית לחוגים הסביבתיים והובילו לאמנות עכשווית המבקשת התייחסות וחשיבה מחודשת לאמנות האדמה. {{ש}}▼