חניגלבת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תמונה |
|||
שורה 6:
המונח החל להיות בשימוש במאה ה-15 לפנה"ס, ושימש פעמים רבות כשם נוסף לממלכת [[מיתני]] ה[[חורים|חורית]]. מרכזה של הממלכה היה באזור חניגלבת, והשם היה בשימוש גם בהתייחסות לחורים. השם חַנִיגַלְבַּת, כשהכוונה הייתה לממלכת מיתני, מופיע ב[[מכתבי אל-עמארנה]] מהמאה ה-14 לפנה"ס. במכתבים אלה מופיע השם גם בתעתיק חַנַגַלְבַּת. השם הופיע בשלושה מכתבים: א"ע 20 - מכתבו של [[תושרתה]] {{אנ|Tushratta}} מלך מיתני ל[[אמנחותפ השלישי]] מלך מצרים, במכתב הוא כותב: {{ציטוטון|ביום ה[הוא] תהיינה חנגלבת ומצרים [לאחת]}},{{הערה|[[ציפורה כוכבי-רייני]], '''למלך אדוני: מכתבי אל-עמראנה, כמד, תענך, ומכתבים נוספים מהמאה הארבע-עשרה לפסה"נ''', ספריית האנציקלופדיה המקראית, 2009, עמ' 45}} א"ע 29 - מכתב תושרתה ל[[אמנחותפ הרביעי]] מלך מצרים,{{הערה|למלך אדוני: מכתבי אל-עמראנה, עמ' 83}} א"ע 255 - מכתבו של מוּתבעל מושל [[פחל|פֶּחֶל]] (עיר ב[[עבר הירדן]] ליד ה[[ירמוך]]) למלך מצרים, המתייחס למשלוח שיירות לחנגלבת.{{הערה|למלך אדוני: מכתבי אל-עמראנה, עמ' 205}}
במאה ה-14 לפנה"ס יצא המלך ה[[חתי]] [[שופילוליומש הראשון]] למסע מלחמה לאזור סוריה. הוא כבש ערים שונות, ביניהן הערים [[כרכמיש]] ו[[חלב (עיר)|חלב]], וגם את [[ושוכני|וַשוּכָני]], עיר הבירה של מממלכת מיתני החורית. השטח של מיתני חולק לשלושה חלקים: החלק המזרחי של הממלכה עבר לשליטת ממלכת אשור, החלק הצפוני הועבר לממלכת אלשה, ובחלק המערבי הוקמה על ידי החתים ממלכה וסאלית בשם חניגלבת. שטחה השתרע בין [[טור עבדין]] בצפון, עד הפרת, כולל עמקי הנהרות הפוריים של החבור העליון והבליח העליון.{{הערה|שם=טרבור}} מטרתה הייתה להוות אזור חיץ כנגד שאיפות ההתפשטות של האשורים שרצו לשלוט באזור מסופוטמיה העליונה. [[שופילוליומש הראשון]] המליך על הממלכה שהקים, את [[שתיוזה|שַתיוַזַה]] {{אנ|Shattiwaza}}, בנו של תושרתה.{{הערה|שם=טרבור}} כדי לחזק את הברית, הוא השיא לו את בתו,{{הערה|[[איתמר זינגר]], '''החתים ותרבותם''', הוצאת [[מוסד ביאליק]], 2009, עמ' 61}} אבל שתיוזה היה מלך וסאל של [[כרכמיש]] שנשלטה באותה עת על ידי [[פישילי|פּיַשילי]] {{אנ|Piyassili}}, בנו של שוופילוליומש הראשון.{{הערה|שם=טרבור}} תחום השליטה של מלכי מיתני היה זהה בחלקו לתחום הגאוגרפי, ושני המונחים שימשו לעתים קרובות כמילה נרדפת.
בהמשך התעצם כוחה של אשור, במיוחד בתקופתו של המלך [[אדד-ניררי הראשון]] (1275-1307 לפנה"ס). האזור בין הבליח והחבור עבר לשליטת אשור. אדד-ניררי הראשון הביא לכך שמלך חניגלבת ימרוד בחתים. [[שלמנאסר הראשון]] (1244-1275 לפנה"ס), בנו של אדד-ניררי הראשון, הדיח את שַתוּארה {{אנ|Shattuara}} מלך חניגלבת, כבש את כל האזור והיגלה 14,000 אנשים. ממלכת חניגלבת חדלה להתקיים, והשם חזר להיות ציון של מקום גאוגרפי.
| |||