יהודה קיל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ ויקיזציה
שורה 9:
הרב [[יעקב ברמן]], ה[[מפקח (חינוך)|מפקח]] הראשי על בתי הספר היפנים של "המזרחי", נוכח בדרך הוראתו וקלט את קיל לשורות מחלקתו. במשך 12 שנים הוא ניהל את התיכון הדתי ב[[עפולה]]. בשנת [[1952]] מונה קיל למפקח על החינוך הדתי בצפון הארץ וכעבור שנתיים למפקח ארצי על בתי הספר היסודיים והמוסדות להכשרת מורים. לצורך מילוי תפקידו עברה המשפחה בשנת [[1954]] לירושלים. תמר עבדה בהוראה וניהלה את בית הספר המקצועי "לפידות". קיל, לצד עבודתו ב[[משרד החינוך והתרבות]], הרצה ב[[מכללה ירושלים]] וב[[אוניברסיטת בר-אילן]] ובשבתות לימד [[תנ"ך]] לחוג הנשים "אוהל רבקה".
 
ב 1967 נבחר יהודה קיל לעמוד בראש החינוך הדתי בישראל, בתקופתו עוצב החינוך הממלכתי-דתי, כפי שהוא נראה היום, לבתי ספר יסודיים, לישיבות תיכוניות ואולפנות. יהודה קיל, קידם את נושא לימוד תעודת ההוראה במסגרת ישיבות ההסדר, מסלול שנקרא "תוכנית קיל".{{הערה|1=[http://www.kby.org/hebrew/mifalim/?id=231 מכון להכשרת מורים], באתר ישיבת כרם ביבנה}}
 
קיל פרש מתפקידו ב-[[1977]] ועם פרישתו הוא השקיע במפעלו הגדול עליו הוא קיבל את פרס-ישראל, פירוש דעת-מקרא על התנך. תחילתו של דעת מקרא היה עם מינויו ליו"ר הוועדה למפעל הפרשנות, במשרד החינוך. כרכי "[[דעת מקרא]]" פורסמו במפעל זה והיו לספרי פרשנות המקרא הרשמיים של מערכת החינוך והמשכו כאמור עם פרישתו ממשרד החינוך והתמקדותו בפירוש עד סיומו לאחר 30 שנה.