מרקוס קלאודיוס מרקלוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ ויקישיתוף בשורה
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=מצביא רומי בתקופת הרפובליקה|אחר=אחינו של אוגוסטוס קיסר|ראו=[[מרקוס קלאודיוס מרקלוס (המאוחר)]]}}
[[Fileקובץ:Print Marcus Claudius Marcellus Roman Consul Elect Statue Spolia Opima Rome.jpg|thumbממוזער|פסל בדמותו של מרקלוס. מוזיאון הקפיטול, רומא.]]
'''מרקוס קלאודיוס מרקלוס''' (Marcus Claudius Marcellus,{{כ}} [[270 לפנה"ס|268]] – [[210 לפנה"ס|208 לפנה"ס]] לערך), היה [[מצביא]] [[הרפובליקה הרומית|רומאי]] שהשתתף ב[[המלחמה הפונית השנייה|מלחמה הפונית השנייה]] והתפרסם ככובש [[סירקוסאי]].
 
הוא נבחר ל[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]] בפעם הראשונה ב-[[230 לפנה"ס|222 לפנה"ס]], ויחד עם עמיתו [[גנאיוס קורנליוס סקיפיו קאלבוס]] לחם ב[[גאלים]] ה[[אינסוברים]]. ב[[קרב קלאסטידיום]] (Clastidium), בו הכו השניים את הגאלים מכה ניצחת, נחל קלאודיוס את הכבוד הגבוה ביותר בו יכול לזכות מצביא רומי; הוא שב כמנצח ובידיו ה"[[ספוליה אופימה]]" (spolia opima), שלל כלי הנשק של מצביא האויבים, לאחר שהכריע והרג במו ידיו את וירידומארוס (Viridomarus) מלך הגאיסטים. [[פלוטארכוס]] מספר, כי לאחר שניצח את יריבו, "תפס בידיו את כלי-נשקו של החלל, תלה עיניו לשמיים ואמר: הו יופיטר פיריטריוס... אתה עדי שאני גברתי על האיש הזה והרגתיו במו ידי, ואני הוא המושל והמצביא הרומאי השלישי שהרג מושל ומלך...".‏‏{{הערה|1=פוליביוס, ספר שני, 33; פלוטארכוס, מארקילוס, ז. בכבוד זה זכו לפניו רק שניים – הגיבור המיתולוגי [[רמוס ורומולוס|רומולוס]] ו[[סרוויוס קורנליוס קוסוס]].‏‏}}
 
ב-[[220 לפנה"ס|216 לפנה"ס]], בעקבות תבוסת הרומאים ב[[קרב קאנאי]], קיבל את הפיקוד על שרידי הצבא החונה ב[[קאסילינום]], ואף שלא היה בכוחו למנוע מ[[קפואה]] לעבור לצדו של [[חניבעל]], הציל את [[נולה]] ואת דרום [[קמפניה]].
שורה 11:
מרקלוס מונה לקונסול פעם נוספת בשנת [[210 לפנה"ס|210]]. הוא כבש את [[סלאפיה]] ב[[פוליה|אפוליה]], שמרדה ועברה לצדו של חניבעל, בעזרת הסיעה האוהדת לרומא בעיר, והרג את חיל המשמר ה[[נומידים|נומידי]] שבה. שנה אחר כך, בהיותו [[פרומגיסטראט|פרוקונסול]], התנגש בחניבעל ב[[קרב קנוסיום]] ליד [[ונוסיה]] בחבל [[בזיליקטה]]. לאחר לחימה נואשת וללא הכרעה נסוג לעיר הסמוכה [[ונוסיה]] שבחבל [[בזיליקטה]]. הוא הואשם במצביאות כושלת, ונאלץ לעזוב את חייליו ולשוב לרומא כדי לגונן על שמו הטוב.
 
הוא נהרג במהלך הקונסולאט האחרון שלו, ב-[[210 לפנה"ס|208 לפנה"ס]], בהתקפת פתע על צבאו ליד ונוסיה. [[טיטוס ליוויוס]] מפריז בהערכת השגיו, אך השם שהעניק לו – "חרבה של רומא" – נשתמר עד לימינו.
 
==לקריאה נוספת==
* פלוטארכוס, '''[[חיי אישים|חיי אישים - אנשי יוון ורומי]]'''. תרגם מן המקור היווני והוסיף הערות א"א הלוי. ירושלים, [[מוסד ביאליק]], 1973 [http://classics.mit.edu/Plutarch/marcellu.html חיי מרקלוס] {{אנגלית}}
* פוליביוס, '''היסטוריה'''. כרך ראשון, ספרים א-ו. תרגם וכתב מבואות בנימין שימרון. ירושלים, [[מוסד ביאליק]], 1991.
 
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
 
== הערות שוליים ==
שורה 22 ⟵ 25:
{{המלחמה הפונית השנייה}}
 
{{מיון רגיל:מרקלוס, מרקוס קלאודיוס}}
[[קטגוריה:קונסולים ברפובליקה הרומית]]
[[קטגוריה:רומאים במלחמה הפונית השנייה]]