דפוס רוזנקרנץ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏היסטוריה: קישורים פנימיים
שורה 2:
 
==היסטוריה==
האחים אברהם צבי (הירש) רוזנקרנץ (ראָזענקראַנץ) (1815–1901),{{הערה|{{ארכאינט ספר|[[זלמן רייזן|זלמן רייזען]]|ראָזענקראַנץ אברהם-צבי|nybc200693|בספרו: '''לעקסיקאָן פון דער ייִדישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע''', מהדורה 2, כרך ד, וילנה: [[בוריס קלצקין|ווילנער פערלאג פון ב. קלעצקין]], תר"ץ 1929, עמודות 182–183|עמוד=100}}; Israel Cohen.‎, ''Vilna'', Philadelphia: Jewish Publication Society of America (''Jewish Communities Series''), 1943, p. 330; [[יעקב שאצקי]], '''קולטור געשיכטע פון דער השכלה אין ליטע: פון די עלטסטע ציַיטן ביז חיבת ציון''', בואנוס איירס: צענטראל-פארבאנד פון פּוילישע יידן אין ארגענטינע ('דאָס פּוילישע יִידנטום'), 1950, [http://archive.org/stream/nybc201042#page/n152/mode/2up עמ' 149], ב[[ארכיון האינטרנט]].}} מנחם מנדל (מענדיל) שריפטזצר (שריפטזעטצער) (1819{{הערה|שם=רייזן, לקסיקון, 182|{{ארכאינט ספר|[[זלמן רייזן|זלמן רייזען]]|ראָזענקראַנץ אברהם-צבי|nybc200693|בספרו: '''לעקסיקאָן פון דער ייִדישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע''', מהדורה 2, כרך ד, וילנה: [[בוריס קלצקין|ווילנער פערלאג פון ב. קלעצקין]], תר"ץ 1929, עמודה 182|עמוד=100}}.}}–1905/{{כ}}1906{{הערה|שם=רייזן, לקסיקון, 182}}) ושאול ציוֹנסוֹן (ציונסאָן) היו בניו של יוסף פֶדֶר (פעדער), סופר הקהל ב[[שטעטל|עיירה]] [[קלצק|קלֶצק]] שב[[מינסק (מחוז)|פלך מינסק]] של [[האימפריה הרוסית]] ([[רוסיה הלבנה]]). כדי להתחמק משירות ב[[צבא האימפריה הרוסית|צבא הצאר]] שינו שלושת הבנים את שם משפחתם, וכל אחד נרשם בעיירה אחרת תחת שם אחר (פרקטיקה לא בלתי שכיחה אז בקרב יהודים, שכן בן יחיד היה פטור ברוסיה מ[[גיוס חובה|שירות צבאי]]).
בילדותו הגיע רוזנקרנץ עם אחיו לעיר [[וילנה]], והיות שהיו קרובים (או מיודדים){{הערה|שם=רייזן, לקסיקון, 182}} למשפחת ראָם (רוֹם), [[עבודת ילדים|התקבלו לעבודה]] כפועלים ב[[דפוס ראם|דפוס ראָם]], שפעל אז עדיין בעיירה [[יז'יורי]] שליד [[הורדנה|גרודנה]] (בהמשך עבר לווילנה) – רוזנקרנץ ושריפטזצר כ[[סדר (דפוס)|סַדָּר‏‏‏ים]], וציונסון כמפעיל [[מכונת דפוס]].
 
כעבור כמעט ארבעים שנה, ב-[[20 באפריל]] [[1862]] ([[תרכ"ב]]), ביטל ה[[צאר]] [[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה|אלכסנדר השני]] את ה[[מונופול]] על הדפסת עברית ב[[האימפריה הרוסית|רוסיה]] (בפרט ל[[פולין הרוסית]]) שהיה בעקבות גזרת [[ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה|הצאר ניקולאי]] מ-[[1836]] לשני בתי דפוס – דפוס ראָם בווילנה ו[[דפוס האחים שפירא]] ב[[ז'יטומיר]], ששילמו עבור זכות זו 5,000 [[רובל]] לשנה – והתיר לכל אדם להדפיס עברית בכל מקום ולשלם [[מס]] בסך של 20 רובל לשנה בעד מכונת דפוס ידנית {{גר|Handpresse}} ו-120 רובל בעד מכונת דפוס מהירה {{גר|Schnellpresse}} (המכונה הפופולרית שהמציא [[פרידריך קניג]] כמה עשורים קודם לכן). האחים אברהם צבי רוזנקרנץ, מנדל שריפטזצר ושאול ציונסון הזדרזו לפרוש מעבודתם בדפוס ראָם ולפתוח בית דפוס משל עצמם.
שורה 18:
([[יהודה ליב אפל]], '''בתוך ראשית התחיה: זכרונות וכתבים מימי "חובבי ציון" ברוסיה''', תל אביב: דפוס גוטנברג, תרצ"ו 1936, [http://benyehuda.org/appel/betox.html 'האומנים והפועלים בוילנה: בית הדפוס של פין ורוזנקרנץ'], ב[[פרויקט בן-יהודה]]).}} ויחיאל מיכל גוּרלַנד (גורלאנד).
 
פין יעץ לאחים שלא ידפיסו ספרים שנדפסו בדפוס ראָם – [[ספרות תורנית|ספרי קודש]]: [[סידור]]ים, [[מחזור תפילה|מחזור]]ים, [[חומש]]ים וכדומה – אלא רק ספרי [[תנועת ההשכלה היהודית|השכלה]], כדי להימנע מתחרות עם ראָם. בעצתו החלו להדפיס את הספר "[[עזריה מן האדומים#"מאור עיניים"|מאור עיניים]]" ל[[עזריה מן האדומים]] ([[המאה ה-16]]) עם הערות [[ליפמן צונץ]], שהדפסתו נגמרה בשנת [[תרכ"ג]]–[[1863]]. אולם משראו שלא קפצו עליו הקונים, נהגו בניגוד לעצתו של פין להגביל את הדפסותיהם לספרי השכלה וספרים אחרים שאינם נוגעים לדפוס ראָם. הדבר העלה את חמתהחמתם של בני משפחת ראָם, שהחליטו לעקור את הדפוס בטרם יכה שורש. השותפים הדפיסו ספר שפגע בספרי דפוס ראָם – אז בני ראָם הורידו את מכירומחירו עד למחיר [[עלות]]; השותפים הדפיסו [[תחינות|סידור קרבן מנחה]] עם תרגום ל[[יידיש]] (עבור נשים) שנדפס בדפוס ראָם ומחירו היה תמיד שניים וחצי [[רובל]] – ובני ראָם הורידו את מחירו לרובל וחצי. וכך עשו לכל ספר שפגעו בו השותפים. בנוסף, הם גמלו להם כפועלם ובשנים [[תרכ"ד]]–[[תרכ"ו]]) הדפיסו כמוהם את "מאור עיניים", עם הערות ותיקונים של [[דוד קאסל]]. לדברי פייגנזון, בכך קנו לעצמם בני ראָם הפסדים למען הנקמה.{{הערה|[[שמואל שרגא פייגנזון|שמואל שרגא פייגענזאהן]] (שפ"ן הסופר), 'לתולדות דפוס ראם', בתוך: '''יהדות ליטא''', כרך א: '''יהודי ליטא מהמאה הט"ו עד 1918''', תל אביב: [[עם הספר (הוצאת ספרים)|עם הספר]], תש"ך 1959, עמ' 278 {{ספרי יזכור||ליטא|2866}}, תמונה 300).}}
ואולם, השותפים לא נסוגו והוסיפו להדפיס את ספרי דפוס ראָם – ויכלו לו, כי עמד להם כוח החיסכון וההסתפקות; הם הסתפקו גם עתה למחייתם בשכר דומה לזה שקיבלו בדפוס ראָם, ואת יתר ה[[רווח]]ים שהביא דפוסם הותירו בקופת הדפוס.