איחוז – הבדלי גרסאות

'''איחוז''' הוא מושג המתייחס לאפשרות שכוחות חיצוניים יחדרו לגופו של אדם ויקנו להן בו שליטה, בדוחקן באופן זמני את זהותו הרגילה<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר = בילו, יורם. 2000.|שם = דיבוק, אסלאי, זאר: נבדלות תרבותית ומיקום היסטורי של מחלות איחוז בשלוש קהילות יהודיות.|כתב עת = פעמים 85, עמ' 131-148.}}</ref>. כוחות אלה עשויים להיות אבות קדומים, ישויות [[תאולוגיה|תאולוגיות]] (אלים, מלאכים וכד'), רוחות או ישויות בעלות זרות [[אונטולוגיה|אונטולוגית]] ו[[אתנולוגיה|אתנולוגית]]. איחוז קיים בחברות רבות באפריקה, אסיה, אפרו-אמריקה, אמריקה הלטינית, אוקיניה, ואירופה העתיקה והעכשווית (בעיקר באזור הים תיכוני). תופעות האיחוז בחברות השונות ובהתאם להקשר התרבותי נבדלות זו מזו במספר מאפיינים כמו: סוג הישות החודרת, הקהל אליו נוטות לחדור (נשים או גברים, מקובלים או מעמדות שוליים ונחותים וכו'), בטקסיות ובטקס של כניסתה ויציאתה של הישות מהגוף (ציבורי או פרטי וכו'), בתפיסת המקומיים את האיחוז (כחיובי או שלילי וכמחלה או ברכה), בשיח הסמנטי המאפיין אותו (דתי, חברתי, תרבותי וכו'), משוקעותו במרחב ובזמן וכו'. בהתקף טרנס של איחוז, בהתאם להקשר תרבותי ואתיולוגי, רוחות אלה יגורשו, ב[[טקס]] [[גירוש שדים]], או ישתכנו ביחסים בעלי קביעות יחסית למארח, ולעתים יתפסו עליונות במקום בגופו. כך, ה"איחוז" הנו מושג רחב, הכולל אינטגרציה של רוח וחומר ביקום בו הגבולות בין אינדיבידואל וסביבתו גמישים וחדירים<ref name=":1">{{צ-מאמר|מחבר = Boddy, Janice. 1994.|שם = Spirit Possession Revisited: Beyond Instrumentality.|כתב עת = Annual Review of Anthropology 23: 407-434.}}</ref>. בשל כך, עורר עניין רב בקרב חוקרים ממדעי החברה, אנתרופולוגים בפרט, והפך למושא מחלוקות הנוגעות בלב הדיסציפלינה. התופעה נחקרת מבעד לפריזמות רבות כמו: תרבותית, חברתית, גיאוגרפית, דתית, פסיכולוגית או פסיכיאטרית, ועוד.

 

במחקר תופעות איחוז ישנו מתח בסיסי בין שתי גישות עיקריות. מצד אחד, גישה רדוקטיבית המשתייכת למוסרת הקלאסית של חקר תופעות האיחוז ומכונה נטורליסטית או רציונליסטית, ומצד שני, גישה ביקורתית, השאובה מהמסורת ה[[פנומנולוגיה|פנומנולוגית]] ומכונה הקשרית. גישה מהסוג הראשון מכוונת ומאפשרת מחקר השוואתי כך, החוקר מגיע לשדה המחקר מצוייד מראש בכלים אנליטיים באמצעותם מפרש את מושא מחקרו. הגישה מהסוג השני מבקרת את זו הראשונה, בטענה, כי אם ברצוננו לחקור תרבות שונה משלנו יש לשאוף לראותה מתוך עולם המשמעויות שלה ולא מתוך כלים אנליטיים המבוססים על הגיון מערבי ומדעי<ref>{{צ-ספר|מחבר = Abu-Lughod, Lila. Writing Against Culture. In:|שם = Recapturing Anthropology|מו"ל = R.G. Fox (ed.), Santa Fe: School of American Research Press, pp. 137-162.|שנת הוצאה = 1991}}</ref>. לטענתם טכניקה זו משהה חקירה [[אפיסטמולוגיה|אפיסטימולוגית]] ולפיכך, רק במקרה הטוב מאפשרים הבנה חלקית שלהם<ref name=":1" />.

 

גישה זו מגיעה ממסורת [[אנתרופולוגיה|אנתרופולוגית]] שעניינה בחקירת התרבות מתוך היבטים של שוני או דמיון. הגישה נוטה לראות באיחוז קטגוריה התנהגותית מוגדרת, למרות ביטויים שונים ומגוונים של תופעות איחוז בהקשרים תרבותיים שונים. הגישה מציעה מסגרת תאורטית ומתודולוגית לחקר התופעה מתוך הבחנה בין שני רכיבים, טבעי ותרבותי, שביסוד התופעה. הבחנה זו, שבין הרכיב הטבעי לבין התרבותי נטועה במונח "טרנס של איחוז". מצד אחד, רכיב טבעי ואוניברסלי - המכונה טרנס שהוא המנגנון הפסיכו-פיזיולוגי אשר מתייחס ליכולת הכלל-אנושית למצבי תודעה מיוחדים, ומצד שני, רכיב תרבותי ופרטיקולרי - המעצב את ביטוייה השונים של התופעה וכוללים את הסיבות לאיחוז, אפיוני הישויות האוחזות באדם, טיב היחסים שהוא מכונן עמן והפונקציות האישיות והחברתיות שהן משרתות בחברות שונות. קרי, לדידם של חוקרים הנמנים עם גישה זו, האיחוז הוא התאוריה התרבותית בבסיסה של התופעה ומספק את הניבים המגדירים את אופני ההבעה של מצב הטרנס בהקשר תרבותי מסוים. חוקרים אלו נוטים לראות בתופעות שונות של איחוז ביטוי לפתולוגיה רפואית או למצוקה נפשית<ref name=":0" /><ref name=":1" />.

 

מבין החוקרים המשפיעים על חקר התופעה בכלל ועל המחקר הנטורליסטי של התופעה בפרט נמנה החוקר יון לואיס<ref name=":2">{{צ-מאמר|מחבר = Lewis IM.1989.|שם = Ecstatic Religion: An Anthropological Study of Spirit Possession and Shamanisem.|כתב עת = London: Routiedge. 2nd ed}}</ref><ref name=":1" />. משנתו, שינתה את חקר התופעה והעניקה תמיכה סוציולוגית לרציונליזציה שלה. זאת על ידי הבחנה בין פולחני איחוז מרכזיים (central possession cults) לבין פולחני איחוז פריפריאליים (peripheral possession cults). לפיו, האיחוז בפולחנים מרכזיים הוא חוויה חיובית של רוחות מוסריות (אבות קדומים, גיבורי תרבות ועוד) המדברות מתוך האדם והם מחזקים את הסדר החברתי-מוסרי. לעומת זאת, בפולחני האיחוז הפריפריאליים, רוח האיחוז אינה מוסרית והוא נתפס בידי המקומיים כצורה של מחלה שלרוב נאחזת בנשים או באינדיבידואלים אחרים הנחשבים לשוליים או נחותים חברתית. מודל זה והנחותיו עמדו בראש מסורת מחקרית בה איחוז פריפריאלי היווה סממן לפתולוגיה אישית או חברתית.

 

גישה זו גורסת כי יש לחקור תופעות איחוז במלוא מורכבותן, בהקשר הרחב של מערכות המשמעות התרבותיות שלהן, וכי שימוש במינוח מערבי ומדעי (כמו המינוח הפסיכיאטרי "דיסוציאציה" או הפסיכולוגי "חסך" ו"מצוקה נפשית") מחמיץ חלק מן המשמעויות המקומיות של התופעה. בכך, חוקרים הנמנים עם גישה זו מעלים את בעיית התרגום של תופעות ממקור תרבותי מסוים בידי חוקר ממקור תרבותי, אחר אשר מגיע ממערכת משמעויות שונה לפיה מבין ומפרש את מושא מחקרו. חוקרים אלה נוטים לראות בתופעות איחוז מערכת תקשורת, מעין שפת-על, המאפשרת לעבד חוויות שונות ולתת להן מבע באמצעות ניבים המוכרים בתרבות אך, חורגים מצורות השיח השגרתיות. הגישה מדגישה את ההיבטים הרטוריים, הדרמטיים, האסתטיים והיומיומיים של תופעות האיחוז, אשר מאפשרים למתנסים להרחיב את גבולות ה"אני שלהם" ולהתייחס באופן חתרני לגורמי סמכות בקהילה<ref name=":0" /><ref name=":1" />. חוקרים הנמנים עם גישה זו, מערערים על ההבחנה בין הטרנס כרכיב טבעי ואוניברסלי (פירוט בגישה הנטורליסטית) לבין האיחוז כרכיב תרבותי. למשל, למבק גורס כי טרנס גם הוא תופעה המעוצבת ומתווכת חברתית ותרבותית והוא משווה את היחסים ביניהם ליחסים שבין נישואין (מוסד חברתי נפוץ בתרבויות רבות) לבין סקס (התנהגות המותרת מתוקף הנישואין)<ref>{{צ-מאמר|מחבר = Lambek, M. 1989.|שם = From disease to discourse: remarks on the conceptualization of trance and spirit possession|כתב עת = . Newbury Park, CA: Sage. pp. 36-61}}</ref>.

 

[[מדיקליזציה]] מוגדרת כתהליך שבמהלכו תופעות, שבעבר לא נתפסו כבעיות רפואיות, מוגדרות כבעיות רפואיות אשר יש לטפלן במסגרת זו. חוקרים רבים מנסים להגדיר את תופעת האיחוז תחת מונחים רפואיים ומשווים אותה לתופעות נוספות הקשורות לשינוי תודעתי כמו [[אמנזיה]] או [[הפרעת זהות דיסוציאטיבית]]. למשל, לטענתה של וורד<ref>{{צ-ספר|מחבר = Ward CA, ed.|שם = Altered States of Cosciousness and Mental Health: A Cross-Cultural Perspective.|מו"ל = Newbury Park, CA: Sage|שנת הוצאה = 1989}}</ref>, איחוז מרכזי הינו תרפיה הגנתית המועברת באופן טקסי, ואילו איחוז פריפריאלי נוצר ממצבי לחץ אצל אינדיבידואלים ומספק הסבר תרבותי לפסיכופתולוגיות. קהו וגילטי<ref>{{צ-מאמר|מחבר = Kehoe AB, Giletti DH. 1981.|שם = Women's preponderance in possession cults: the cacium deficiency hypothesis extended.|כתב עת = Am. Anthropol. 83 (3): 61-549}}</ref> אף הציעו, היפותזה אודות הגוף הפיזיוכימי, מחסור בסידן, תוצאותיו והקשר לתופעת האיחוז<ref name=":1" />.

 

פסיכיאטרים נוטים לראות בתופעות איחוז צורות תרבותיות של מצבים הכרוכים בשינוי תודעתי חריף. מצבים אלו נקראים בפי פסיכיאטרים מצבים דיסוציאטיביים. כאשר, [[דיסוציאציה]] היא מנגנון נפשי העומד ביסוד מצבים [[פסיכופתולוגיה|פסיכו-פתולוגיים]] מובחנים, כמו [[הפרעת זהות דיסוציאטיבית]] (dissociative identity disorder). במצבים אלו מנותקת קבוצה של תהליכים נפשיים מן המכלול התודעתי השלם, או שהביטוי ההתנהגותי מאבד את הקשר שלו משאר האישיות. כמו כן, נעשו נסיונות להכניס את תופעות הטרנס והאיחוז במדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות של אגודת הפסיכיאטרים האמריקאית ([[DSM|DSM-IV]]). הצעה זו התבססה על סכמה מומחשת של ההבחנה של לואיס<ref name=":2" /> בין איחוז פריפריאלי ומרכזי, לפיה איחוז פריפריאלי הינו אינדקס לסטייה הצריכה התערבות תרפיוטית<ref name=":1" />. ההסבר הפסיכולוגי המקובל במקרים אלה הוא שהאיחוז מהווה אמצעי תרבותי נוח לבטא משאלות אסורות וקונפליקטים מאיימים, הקשורים במצבי מצוקה וחסך שבחיי היום יום אי-אפשר לבטאם ולהתמודד עימם.

 

בילו כותב במאמרו כי "למצבי איחוז חותם מגדרי מובהק, בשל העובדה שברוב החברות נשים נוטות להיכנס למצבים אלה יותר מגברים"<ref name=":3">{{צ-ספר|מחבר = בילו, יורם. היה או לא היה? דיבוק בחצר חסידית|שם = כחלום יעוף וכדיבוק ייאחז: על חלומות ודיבוקים בישראל ובעמים, רחל אליאור ואחרים, עורכים|מו"ל = ירושלים: מאגנס, ע' 343-324.|שנת הוצאה = 2013}}</ref>. האנתרופולוגית אריקה בורגיניון<ref>{{צ-מאמר|מחבר = Bourguignon, Erika.1979.|שם = Psychological Anthropology: An Introduction to Human Nature and Cultural Differences.|כתב עת = New York: Holt, Rinehart and Winston}}</ref> הציעה לחלק את המודל המסביר העל-טבעי של מצבי מודעות משתנים לשתי קטגוריות בסיסיות: טרנס איחוזי (possession trance) וטרנס לא-איחוזי (non-possession trance). המצב הראשון הוא המצב הקלאסי בו המתנסה, לרוב אישה, מרגיש ישות זרה הנכנסת לתוכו. ואילו מצב של טרנס לא-איחוזי מתבטא בכך שהמתנסה, לרוב גבר, מתכונן לחוייה בכך שהוא למד למה עליו לצפות וכיצד עליו לפרש את מה שהוא חש וחווה באמצעות חושיו. לרוב, כניסה לטרנס איחוזי נעשית בעזרת ריקוד קצבי המלווה בתיפוף סוער, במצבים של המון צפוף. האישה האחוזה היא בדרך כלל פסיבית, ואחרי האיחוז קיימת שיכחה ביחס לתוכן החוויה בזמן האיחוז. לעומת זאת, הגבר החווה טרנס לא-איחוזי מקבל מידע או הנחיות מהישות העל-טבעית והוא זוכר היטב את פרטי האירוע ופועל בהתאם להנחיות שקיבל במהלכו<ref name=":3" />.