כרמל מערבי – הבדלי גרסאות

הכשרת היישוב נתנה לפיליפ מאייר (Philip Mayer){{הערה|במפות מסוימות הכתיב הוא Meir‏Meir}}, את הזכות למכור את החלקות ולבצע "פיתוח" בשטח (רחובות וכו'). החברה‏‏החברה{{הערה|בעלים נוספים היו אלחנן פולק ואפריים סולוביצ'יק‏יק.}} פשטה, כנראה, את הרגל בסוף שנות ה-40 והבעיות המשפטיות ליוו את החלקות גם לאחר קום המדינה.

* בית (פרופסור שלמה) וַ‏יִיךוַיִיך, מורה [[בית הספר הריאלי]]‏‏{{הערה|1=הוא רכב על חמורו בשביל החמורים בחיפה שירד ממרכז הכרמל להדר - ראו [[דב מדזיני]] - מיומנו של חיפאי ותיק וכן [http://www.hareali-haivri.haifa.k12.il/newsite/template2.asp?typeid=3&pageid=201 גבריאל קנולר, באתר בית הספר הריאלי]}} (מגרש ובית בסוף רחוב האלון כיום{{הערה|בניגוד למה שרשום באתר הריאלי ובספרו של בן ארצי, תוכנית הבניין המצוייה בעיריית חיפה מראה שהבית עמד כאן. עדויות תושבי השכונה מהתקופה מאששים טענה זאת.}}), חלוץ ההתיישבות בשכונה. וייך, שחי בבית יחד עם אימו ואחותו ומעולם לא התחתן, סבל מהיותו מבודד באזור ודרש מהכשרת היישוב לדאוג לשמירה. הבית תוכנן על ידי שלמה דוסטרובסקי (דורי){{הערה|[[1901]] [[אודסה]] [[אוקראינה]] - [[16 במאי]] [[1960]] חיפה.}} ויעקב גרין.

* בתי נחושת שהוקמו בדרך הים 147 (בית ניומן, שנשרף עם השנים) וברחוב התמר 3 (בית נאומן, אשר נשרף, גם הוא, בתחילת המאה ה-21‏‏21{{הערה|‏הביתהבית נשרף דווקא ב[[ליל הסדר]].}}) (עוד על בתי הנחושת ראו [[מרכז הכרמל#יישוב היהודים בשכונה|כאן]]).

* בית משפחת (ד"ר ולטר) פולק, [[כימאי]] במקצועו, (כיום רחוב הסנה 8){{הערה|‏בנםבנם של בעלי הבית היה לימים ראש שבט הצופים השכונתי הראשון.}} ב-1936.

* בשנות ה-30 נבנה בית ‏עועו"ד יעקב סלומון ואשתו שרה בדרך הים 87 בתכנונו של רוברט פרידמן{{הערה|[[1888]]–[[1940]] גדל והתחנך ב[[המבורג]], עלה לארץ ב-[[1933]] ונפטר בירושלים.}}. עו"ד סלומון היה מאושיות המשפט בחיפה ובין השאר היה קשור ל{{ה|הגנה}} ושימש כפרקליט [[פיק"א]]. שרה אשתו נמנתה על מייסדי [[תיכון חוגים|בית הספר חוגים]]. הבית הוא מבנה ל[[שימור מבנים|שימור]].

ב-[[1936]] הוקם [[מרכז הכרמל#בתי המלון היהודיים בתקופת המנדט|'''מלון טלטש''']] (Teltsch House) בשכונה{{הערה|מסכת מכירת מניות המלון שימשה לימים תקדים משפטי של בית המשפט העליון: ע"א 8383/06 בית טלטש בע"מ נ' מדינת ישראל-האפוטרופוס לנכסי נפקדים. חברת בית טלטש הוקמה כשעבר המלון למקומו בדרך הים מכרמל צפוני.‏}} (כיום דרך הים 103). המלון תוכנן על ידי האדריכל [[לאופולד קרקואר]] והיווה פנינה ארכיטקטונית{{הערה|‏המלוןהמלון נבנה בזמן שיא של שמונה חודשים וחצי בסכום של 30,000 ל"פ.}}; המלון כלל אולם אירועים וחדר אוכל גדולים במיוחד לתקופה והיה מקום התכנסות לאירועים ולמסיבות. הפעילות הרבה במלון הביאה לפיתוח האזור כגון סלילת כביש ממרכז הכרמל והפעלת שירות מוניות סדיר. ב[[מלחמת העולם השנייה]] החרימו [[המנדט הבריטי|הבריטים]] את המבנה ושיכנו בו את בית הספר לפיקוד והכריזו על האזור (ועל בתיו השכנים) כ"אזור ביטחון". לאחר עזיבת הבריטים לא חזר המלון לידי בעליו אלא המשיך לשמש את מטה [[ההגנה]] בחיפה בעת [[הקרב על חיפה]] וממנו יצאו כוחות חטיבת כרמלי אל משימתם. ב[[מלחמת העצמאות]] שוכנו במלון ילדי [[עין גב]] ואימהותיהם{{הערה|‏ראוראו גם [[מרכז הכרמל#פינוי ילדי הקיבוצים במלחמת העצמאות|כאן]].}} במסגרת הפעילות של ועד הקהילה העברית. בשנות ה-50 נקנה המלון על ידי קבוצת משקיעים ואלו נתנו לו את השם "מגידו"{{הערה|{{מעריב||מגידו יפתח במאי|1950/04/20|00202}}}}. חזן המלון ב[[ליל הסדר]] היה [[אברהם וילקומירסקי]]{{הערה|{{מעריב||חזנים מבוקשים לעשות סדר|1954/04/12|00221}}}}. בין השנים [[1956]] ל-[[1984]] שימש המתחם כ[[בית הבראה]] של [[קופת חולים כללית]] "בנדורי"{{הערה|פייבוש בנדורי (בנדרסקי), חבר [[גבעת השלושה]], מראשי האיגוד המקצועי, דבר 9 באוגוסט 1956‏1956 וכן המזכ"ל הראשון של [[מפ"ם]]}} (אך רבים המשיכו לקרוא לו בשם "מגידו"), ונוסף לו חלק (כיום בפינת רחובות שושנת הכרמל ואילנות). במלון נערך נערך פסטיבל הסרטים הראשון בארץ. לפני מספר שנים שונה שמו ל'''מלון הר הכרמל'''{{הערה|‏[http://www.mount-carmel.co.il אתר המלון]}}. על מבנה המלון הוקמו מספר אנטנות סלולריות והדבר יצר התמרמרות בקרב חלק מתושבי הסביבה{{הערה|{{nrg|מוטי עובדיה|בריכה, סאונה ואנטנה סלולרית|924/846|20 באפריל 2005||35|}}}}.

בנחל עמיק הסמוך, פעלה [[מחצבה]] קטנה, שהייתה שייכת לכפר [[כבאביר]] הסמוך{{הערה|המחצבה והדרכים אליה אינן פעילות כיום.‏}}.

{{ציטוט|תוכן="לובשת את המדים הכתומים של בית–הספר העממי."|מקור=[[א. ב. יהושע]]{{הערה|‏יהושעיהושע היה תושב השכונה בעת כתיבת הספר.}}, [[המאהב]]}}

ב-[[1952]] הוקם ברחוב אילנות 22 [[בית ספר]] (בית חינוך ז' לאחר מכן '''בית הספר אילנות''') במבנים שהיו שייכים לצבא הבריטי, ומנה 40 תלמידים. כעבור שנה התרחב בית הספר ונוספו לו שתי כיתות במבנה סמוך (כיום אחד מבתי הכנסת של השכונה{{הערה|‏ביתבית הכנסת הוקם על ידי הרב ד"ר ח. ב. פרידמן ששימש כרב עד יום מותו ב-1985 (ראו [http://d-schiffer.de/hanna/baruch.htm כאן]).}}) ורק חלקו הדרומי של המבנה המקורי שימש להנהלה, מזכירות וחדר מורים, הצריף השני שימש ככיתה{{הערה|[http://www.mkm-haifa.co.il/schools/ilanot/kartis/history.htm מתוך אתר בית הספר]}}‏‏‏‏‏‏‏. ב-[[1954]] כבר היו בו שש כיתות ובהן 156 תלמידים{{הערה|על פי "חיפה, תשי"ד: ספר העירייה" /רול, י. יסעור, י. (עורכים); המחלקה לפיתוח של עירית חיפה; תשי"ד [ 1954 ] עמוד 74‏74}}, ובשל כך הועבר בית הספר ב-[[1956]] למשכנו הנוכחי ברחוב הסנה 8א. בראשיתו היה הבניין בן שתי קומות וכלל שש כיתות. במתחם בית הספר הוקם צריף שוודי{{הערה|‏גםגם את תיאורו של הצריף ניתן למצוא ב"המאהב" של א"ב יהושע}} כמענה לשנת המעבר של בית הספר{{הערה|הצריף שימש יותר מאוחר ללימודי טבע ובשנות חוסר מקום בבית הספר ככיתה לכל דבר.}}. בשנות ה-70 של המאה ה-20, עם התרחבות השכונה, הורחב בית הספר בצורה ניכרת ונהרס גם הצריף (ששימש ללימודי הטבע).{{ש}}

ברחוב דרך הים 44 הוקם, בספטמבר 1962{{הערה|[[דבר (עיתון)|דבר]] 18 בספטמבר 1962‏1962}} '''בית ספר אופקים''' מיסודו של [[איל"ן|אילנשיל]], שהיה הראשון מסוגו בארץ. בית הספר מטפל בילדים פגועים מגיל 3-213–21.

מלון בן יהודה{{הערה|‏בבעלותבבעלות משה בן יהודה.‏}} הוקם בשכונה (בסוף רחוב התמר פינת דרך הים כיום){{הערה|על פי עיתון דבר מ-8 באוגוסט 1961 המלון נבנה ב-1948 והושלם בשני שלבים ב-1955 וב-1959.}}, והורחב מאוחר יותר בשנת [[1961]]{{הערה|מהנעשה בחיפה, לשכת המסחר 1961‏1961}} (הבניין המקורי נמכר למשפחה פרטית, ואילו ההרחבה נהפכה עם השנים לבית אבות), ואף נבנתה בו בריכה.{{ש}}

שטח המלון היה בסיס לקומדיה של טעויות שעניינה רישום השטח בספרי האחוזה ([[רישום זכויות במקרקעין בישראל|טאבו]]). השטח המקורי נמכר על ידי חברת [[הכשרת היישוב]] ב-[[1928]] למר לזר טאובה, כאשר עוד היה בגרמניה. שנים מאוחר יותר מכרה גברת טאובה לזר (לבית שכטר){{הערה|‏שימושימו לב שהשם הפוך‏הפוך, ומכאן החל הבלבול.}} את השטח למשה בן יהודה, שבנה עליו את מלונו{{הערה|‏בןבן יהודה עצמו [[פשיטת רגל|פשט רגל]] מאוחר יותר.}}.{{ש}}יורשי הצדדים והחברה שרכשה מבן יהודה תבעו אלו את אלו, ובית המשפט נדרש להחליט על שוויו של המגרש לאחר שכבר הוקמו עליו בניינים.

מלון נוסף (שושנת הכרמל) הוקם ברחוב שושנת הכרמל 90. למלון הוספה גינה גדולה{{הערה|הגינה בתכנונו של [[יצחק קוטנר]].}}, ששימשה כמוקד חברתי של חיפה בשנות ה-60‏60{{הערה|‏כיוםכיום משמש הבניין את '''בית האבות בית יערה'''.}}.

ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] נספרו כ-10 פנסיונים ומלונות ברחבי השכונה‏‏השכונה{{הערה|‏עלעל פי דו"ח שהוכן עבור ועד הר הכרמל (ראו [[מרכז הכרמל]] תחת מלונות‏מלונות)}}.

ב[[שנות ה-60]] ו[[שנות ה-70|ה-70]], התפתחה השכונה, והוקמו בה מרבית הבתים הקיימים כיום. בין המתיישבים בשכונה החדשה קבוצת עולים מ[[ברזיל]] שהתיישבו ברחוב אגמון במתחם שנקרא אז "שכונת הברזילאים". הם התאגדו עוד בארץ מוצאם כ"פלוגת עלייה א' מפ"ם -ברזיל" כקבוצה שיתופית במובנים כספיים (קופה משותפת שהתקיימה עוד מספר שנים לאחר עלייתם), תרבותיים וחינוכיים ‏‏{{הערה|1=‏קבוצהקבוצה של 25 תלמידים חדשים נוספה לבי"ס אילנות‏אילנות}}. לפני עלייתם עברו תהליך ארוך של לימוד ותכנון, כולל מציאת תעסוקה לחברי הקבוצה{{הערה|‏עודעוד על הקבוצה ראו [http://highmath.haifa.ac.il/data/alle39-2.pdf כאן]‏}}. במתחם היה קיים מועדון חברים ודשא משותף בהם חגגו את שמחותיהם.

שבט [[הצופים העבריים|הצופים]] השכונתי (אילנות)‏‏ הוקם בשנות ה-70{{הערה|השבט הוקם על ידי ארבעה יוצאי שבט צופית‏צופית}}.

בשכונה נבנה בית יולס, [[בית אבות]] מיסודו של ארגון עולי הולנד‏הולנד{{הערה|‏בחיפהבחיפה, כבשאר מקומות בארץ, נבנו בתקופה זו בתי אבות מיסודן של התאחדויות עולים ואגודות. ראו בחיפה: בתי האבות של [[התאחדות עולי גרמניה]] ברחוב התשבי ובית האבות של [[בני ברית]] ב[[אחוזת שמואל|אחוזה]]‏.}}. הבית שתוכנן בידי הארכיטקט [[שלמה גלעד]], היווה לימים תקדים משפטי על מושג המכרז ברכוש פרטי{{הערה|‏ראוראו בע"א 207/79‏79}}. כאמור, בתוכנית המקורית של קאופמן תוכנן המגרש כגן, אך התוכנית לא יצאה לפועל. בית יולס המקורי תוכנן על ידי [[שרגא פרידריק רוהטין]] ו[[זאב וולטש]] ונבנה ברחוב תל מאנה 7-5 ב[[אחוזת שמואל|אחוזה]] באמצע [[שנות ה-50 של המאה ה-20]]{{הערה|יותר מאוחר שימש המבנה את מכון מור וכיום את בית חולים כרמל.}}.