המהפכה הצרפתית – הבדלי גרסאות

אחר הצהריים, יצאו לואי השישה-עשר ובני משפחתו אל הבירה, כשהמון נלהב ומרוצה של רבבות מקיף אותם. הם הביאו לתושבי העיר את כל הקמח ממטבחי ארמון ורסאי, טעון בכמה קרונות משא. כמות זעומה זו לא יכלה להקל כלל על משבר המזון, שנבע בעיקר מתנאי האקלים. זה נפתר מאליו כחודש לאחר מכן, כשאספקת החיטה השתקמה. זו הייתה הפעם האחרונה למשך כמעט שנתיים בה ניסה המלך לבלום אקטיבית את המהפכה. הוא היה עתה בפריז, מוקף באנשי הקומונה ובאוכלוסייה הנוחה להתפרע, ושוכן ב[[ארמון טווילרי]]. חודש לאחר מכן, ב-9 בנובמבר, עקרה גם האסיפה הלאומית מוורסאי למבנה סמוך, בית-הספר המלכותי לרכיבה לשעבר {{צר|Salle du Manège}}. מונייה ראה במאורעות המצעד כניעה לאלימות האספסוף ואת קץ תקוותיו. הוא פרש מתפקידו כיושב-ראש האסיפה הלאומית ב-10 באוקטובר ושב לדופינה, שם ניסה לשווא לכנס את אסיפת המעמדות המקומית כדי לגנות את ההתפתחויות. גל ההגירה, בעיקר של אצילים, גבר מאוד. ועדות של גולים הוקמו במהרה בערי אירופה. הדוכס מארטואה, הבולט שבנאמני "המשטר הישן", עזב את מקום מושבו בארצות השפלה והקים את חצרו ב[[טורינו|טורין]] שב[[ממלכת סרדיניה]], סמוך לגבול צרפת.

 

=== לקראת החוקה של הכמורה ===

{{הפניה לערך מורחב|החוקה של הכמורה}}