ג'ואקינו רוסיני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ צ'קטי
שורה 20:
בשנים שלאחר מכן כתב רוסיני אופרות רבות, אשר לא נתפרסמו במיוחד. האופרה ''Tankred'', אותה הלחין בשנת 1813 הייתה להצלחתו הראשונה. הוא המשיך בהלחנת אופרות ל[[בית אופרה|בתי אופרה]] איטלקיים, ובשנת 1815 מונה למנהלם של שני בתי האופרה של [[נפולי]]. חוזה ההעסקה שלו חייב לכתוב אופרה אחת מדי שנה לכל אחד מבתי האופרה, אך לא מנע ממנו לעבוד עבור ערים אחרות.
 
לא כל האופרות שהלחין התקבלו בעין יפה: הופעות הבכורה של "[[הספר מסביליה]]" ושל "''לכלוכית[[סינדרלה(אופרה)|סינדרלה]]"'' ב[[רומא]] לא היו הצלחה מסחררת. רק בבימויים מאוחרים יותר זכו לאהדת הקהל. בנאפולי הכיר רוסיני את איזבלה קולבראן, זמרת אופרה לה נישא בשנת 1823 וממנה התגרש בשנת 1836. לאחר שהות בת חמישה חודשים ב[[לונדון]], שם הובטח לו שכר נאה ב''King's Theatre'', קיבל בשנת 1824 את ניהול האופרה האיטלקית ב[[פריז]]. שנתיים מאוחר יותר היה למלחין החצר המלכותי ולמפקח הכללי על השירה ב[[צרפת]].
 
ב-[[1829]] הלחין את "[[וילהלם טל (אופרה)|וילהלם טל]]", האופרה האחרונה שכתב. בסך הכול הותיר אחריו במהלך שני עשורים, 39 אופרות שונות. בפרק זמן זה קנה לעצמו שם של אומן ה[[אופרה בופה]] (האופרה הקומית), אף שכתב גם אופרות רציניות. בשנת [[1830]] איבד את משרותיו הרשמיות, לאחר שמלך צרפת נאלץ לוותר על כיסאו בעקבות [[מהפכת יולי]]. באמצעות פנייה לרשויות, הצליח רוסיני להבטיח לעצמו קצבה לכל החיים.