יוהאן גוטליב פיכטה – הבדלי גרסאות

"שיחק לו מזלו לילד בן תשע, ובדרך מיקרה חילצהו מן הסביבה הדלה הזאת ואיפשר לו להתכונן לחיי מלומד. ומעשה שהיה כך היה: בעיירתו חי דרשן מפורסם. בעל אחוזה עשיר שבסביבה, הבארון מילטיץ, בא יום אחד אל העיירה כדי לשמוע את דרשתו. אך כשבא אל הכנסייה נודע לו שאיחר מן המועד. האיכר אשר הודיע לו על כך ניחם אותו באומרו: אם הוא רוצה יכול הוא בכל זאת לשמוע את הדרשה; צריך רק לקרוא את הנער פיכטה רועה האווזים, שהרי זה יודע ללא ספק את הדרשה בעל פה, מלה במלה. הבארון קרא לילד, והלה חזר על דרשתו של הדרשן מתוך להיטות כזאת, שהבארון החליט בו במקום לאפשר לנער להתמסר ללימודים"

 

 

לאחר מכן עבד כמורה פרטי ב[[ציריך]] ובשנת 1790 התארס עם אחייניתו של המשורר הגרמני קלופשטוק. בשנה זו החל להתעמק בכתבי קאנט ואף נפגש עמו ב[[קניגסברג]] וביקש ממנו עזרה כספית. בשנת 1792 פרסם את חיבורו הראשון בעילום שם, דבר שגרם לכך שרבים חשבו שהחיבור הוא של קאנט עצמו. קאנט הודיע שהחיבור הוא של פיכטה ושיבח אותו.

ב-1783 התנגד למתן זכויות ליהודים מכיוון שלדעתו הם אינם יכולים להשתנות, וכתב "לתת להם [ליהודים] זכויות אזרח - לזאת איני רואה כל אמצעי אחר, כי אם לכרות להם, לכולם, לילה אחד את ראשיהם ולשים במקומם ראשים אחרים, אשר לא יהיה בהם אף רעיון יהודי אחד".

 

 

ב-1806, כש[[ברלין]] הייתה בידיו של [[נפוליאון]], פיכטה הרצה סידרה של "קריאות לעם הגרמני" שהיוו תמריץ ל[[לאומיות]] הגרמנית. בנאומים אלה, המשיך פיכטה את הטיעונים ה[[אנטישמיות|אנטישמיים]] שלו מחיבוריו הקודמים על [[דת]] ועל [[המהפכה הצרפתית]].