מרקנטיליזם – הבדלי גרסאות

עם הקמתה של מדינת ישראל התעורר הצורך של הפוליטיקאים להגן על המשק ועל התעשיות (וכן על ועדי העובדים שתמכו בהם בבחירות) שהוקמו במדינה ולכן לאורך השנים הותקנו תקנות נאו-מרקנטיליסטיות במהותן כמו מכסי מגן על תוצרת חקלאית. בהקשר הישראלי חשוב לציין כי מטרתן של התקנות אינה תמיד כלכלית גרידא ויש להן גם היבט ביטחוני או אידאולוגי.

ענף ה[[חקלאות]] לדוגמה, שהיה רווחי מאוד בשנותיה הראשונות של המדינה איבד לאורך הזמן מחשיבותו. כיום למעט ענף ה[[פרח]]ים וגידולים ייחודיים לישראל, אין זה רווחי לגדל בארץ גידולים כלשהם{{מקור}}. אפילו בהקשר למדינות OECD, התוצרת החקלאית בישראל יקרה ב־11% לעומת ממוצע ה־OECD{{הערה|[http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3612636,00.html התוצרת החקלאית בישראל יקרה ב־11% לעומת ממוצע ה־OECD], באתר כלכליסט}}, מה שמביא לכך שסל המזון אף הוא יקר מרוב מדינות הOECD.
למדינה ככלל, בהתאם לאסכולה הכלכלית החדשה, עדיף להתמחות בענפי ייצור כגון [[היי טק|תעשייה עתירת ידע]] (למרות קיומם של [[משקים מתועשים]] ומודרניים בישראל, הייצור במדינות מתפתחות זול הרבה יותר ולכן עדיף לייבא מוצרי חקלאות). עם זאת, במצב מלחמה או סכסוך אזורי ייתכן כי יוטל [[אמברגו]] על ישראל וייבוא המוצרים החקלאיים ייפסק. הואיל וכך רואות ממשלות ישראל חשיבות רבה בעידוד החקלאות בארץ{{מקור}} על-אף היותה לא רווחית בייחוד לאור הסכמים שונים שישראל חתומה עליהם. הסכמי [[גאט"ט]] (GATT) והסכמים שונים במגרת [[ארגון הסחר העולמי]] (WTO) כפו על ישראל הורדת חסמים מסחריים (כגון מכסי מגן) שסייעו לה לשמור על ענף החקלאות. במקרים מסוימים נאלצת הממשלה לשלם לחקלאים על מנת לשמור על גידולים מסוימים. בישראל מגדלים צמחים עתירי אנרגיה, כגון [[חיטה]], [[אורז]] ו[[תירס]] בכמות זניחה ביחס לגודל האוכלוסייה, על-כן בתרחיש אמברגו מזון קיצוני מדיניות ההגנות והסבסוד לחקלאים לא תועיל להזנת תושבי ישראל. מדיניות מרקנטילית זו נובעת משיקולים אידאולוגיים כמו [[ציונות]], [[גאולת קרקע (ציונות)|גאולת קרקע]] ויישוב הפריפריה ומשיקולים פוליטיים.