ויקיפדיה

סטטוס קוו (המקומות הקדושים) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Matanyabot (שיחה | תרומות)
475,756 עריכות
מ בוט החלפות: \1נוהלי\2
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה()*
שורה 5:
הסדר הסטטוס קוו קובע בפירוט רב את ה[[בעלות]] וה[[חזקה (קניין)|חזקה]] של העדות הנוצריות השונות באתרים בהם הוא חל, מפרט את זכויות ה[[פולחן]] וה[[תפילה]] של כל אחת מהן, וכן את הזכויות העומדות למי מהן ל[[ניקיון|נקותם]] ולתחזקם. עוד קובע ההסדר את זכויותיהם של העדות הנוצריות השונות באתרים הנמצאים בחזקת עדה אחרת, את הדין החל באזורים הנתונים לחזקה משותפת, וכללים רבים נוספים הנוגעים לאתרים הקדושים ולניהולם היום-יומי.
 
הסדר הסטטוס קוו מתייחס כיום ל[[כנסיית הקבר]], כולל [[דיר אל סולטאן]], ל[[קבר מרים]] ול[[כנסיית העלייה]], שלושתם ב[[ירושלים]], וכן ל[[כנסיית המולד]] ב[[בית לחם]]. במקור התייחס ההסדר גם ל[[הכותל המערבי|כותל המערבי]] ול[[קבר רחל]], אך בתהליך שהחל בשנת [[1967]] שוב אינו חל בהם<ref>{{הערה|לעניין זה ראו בערכים [[הכותל המערבי#בתקופת שלטון ישראל|הכותל המערבי בתקופת השלטון הישראלי]] ו[[קבר רחל#לאחר הסכמי אוסלו|קבר רחל מאז חתימת הסכמי אוסלו]]</ref>}}.
 
==היסטוריה==
שורה 27:
עם התייצבות המצב הפוליטי באירופה בשנות ה-30 וה-40 של [[המאה ה-19]], התחדשה דרישת הכנסייה הקתולית להשבת החזקה במקומות הקדושים לידיה. הטורקים היו מותשים ממאבקם ב[[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]] שליט [[מצרים]], ו[[מלחמת העצמאות היוונית]] חסמה את דרכם של היוונים-אורתודוקסים אל צמרת הממשל ב[[איסטנבול]]. ב-[[23 ביולי]] [[1847]] פרסם האפיפיור [[פיוס התשיעי]] את הבולה ''"Nulla celebrior"'' (אין פולחן (המשתווה לזה) הנחוג (בירושלים)), ובה כונן מחדש את [[הפטריארכיה הלטינית]] בירושלים. הפטריארכיה הישנה-חדשה נצטוותה לפעול למען האינטרסים הקתולים בירושלים ובארץ הקודש. ב-[[1850]] פנה שגריר צרפת באיסטנבול אל השער הנשגב וביקשו באופן רשמי להשיב את המצב במקומות הקדושים בארץ ישראל, לזה שעמד בתוקפו קודם לשנת [[1757]]. הבקשה הוגשה בשם [[צרפת]], [[ממלכת סרדיניה]], [[בלגיה]], [[ספרד]] ו[[האימפריה האוסטרית]]. ה[[צאר]] [[ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה|ניקולאי הראשון]] התנגד בתוקף לבקשה ואיים על הסולטאן [[אבדילמג'יט הראשון]] בהשבת ה[[שגריר]] הרוסי מאיסטנבול. הסולטאן מינה ועדה לבדיקת הדרישה, ולבסוף, ב-[[8 בפברואר]] [[1852]], פרסם פירמן ובו קבע כי המצב אשר שרר במקומות הקדושים מאז שנת 1757 ובעת מתן ההצהרה ישאר בעינו. פירמן זה מוכר בשם "הצהרת הסטאטוס קוו", ותוכנו עומד בתוקף גם כיום. הצהרת הסטאטוס קוו הייתה אחד הגורמים ל[[מלחמת קרים]] שפרצה ב-[[1853]], ו[[חוזה פריז (1856)|חוזה פריז]] שנחתם ב-[[1856]] וסיים אותה, הותיר את המצב בלא שינוי וגיבש את ההסדרים. נושא החזקה במקומות הקדושים הועלה שוב בשנים [[1868]] ו-[[1869]], אך הסולטאן פרסם פירמן נוסף שהותיר את המצב בעינו. גם ההסכם שהתקבל ב[[קונגרס ברלין]] ב-[[1878]], וסיים את [[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-‎1878)|המלחמה העות'מאנית-רוסית]] שהתחוללה בשנים [[1877]]-[[1878]], קבע בסעיף 52:
<div class="mw-content-ltr">
{{ציטוט|תוכן="The rights possessed by France are expressly reserved, and it is well understood that no alterations can be made in the status quo in the Holy Places.<ref>{{הערה|[http://www.fordham.edu/halsall/mod/1878berlin.asp The Treaty of Berlin, 1878]</ref>}}}}
</div>
{{ציטוט|תוכן="מוצהר בזאת כי הזכויות שבידי צרפת ישמרו, ומובן היטב כי שום שינויים אינם יכולים להתבצע בסטטוס קוו במקומות הקדושים."}}
שורה 36:
ב-[[24 ביולי]] [[1922]], קיבל [[חבר הלאומים]] את [[כתב המנדט]], ובמסגרתו העניק ל[[בריטניה הגדולה]] את השליטה בארץ ישראל. סעיף 14 לכתב המנדט הורה על הקמת ועדה שתבדוק את התביעות והזכויות בעניין המקומות הקדושים, וכי הרכב הוועדה יובא לאישורו של חבר הלאומים קודם שתחל את פעולתה:
<div class="mw-content-ltr">
{{ציטוט|תוכן="A special Commission shall be appointed by the Mandatory to study, define and determine the rights and claims in connection with the Holy Places and the rights and claims relating to the different religious communities in Palestine. The method of nomination, the composition and the functions of this Commission shall be submitted to the Council of the League for its approval, and the Commission shall not be appointed or enter upon its functions without the approval of the Council."<ref>{{הערה|[http://www.mfa.gov.il/MFA/Peace%20Process/Guide%20to%20the%20Peace%20Process/The%20Mandate%20for%20Palestine The Mandate for Palestine]</ref>}}}}
</div>
{{ציטוט|תוכן="ועדה מיוחדת תמונה על-ידי המנדט כדי ללמוד, להגדיר ולהכריע בזכויות ובתביעות בעניין המקומות הקדושים, ובזכויות ובתביעות הקשורות לקהילות הדתיות השונות בארץ-ישראל. שיטת מינויה, הרכבה ותפקודה של וועדה זו יועברו לאישורה של מועצת חבר [העמים], והוועדה לא תמונה ולא תזכה בכוחה ללא אישורה של המועצה."}}
אולם הרכבה של הוועדה היה נתון במחלוקת, ומספר הצעות שהעלו השלטונות הבריטים בעניין נדחו על ידי [[הכס הקדוש]] והמעצמות הקתוליות<ref>{{הערה|[http://198.62.75.4/www1/ofm/cust/TSstatus.html The question of the Holy Places]</ref>}}. בשנת [[1923]] משכו הבריטים את ידם מהנסיון להוציא לפועל את הקמת הוועדה, ותחת זאת החליטו, כי במידת הצורך ימונה [[שופט]] בריטי אשר אינו מתגורר בארץ ישראל, [[אד הוק]], ויחליט בנושאים שאמורים להיות מוכרעים על ידי ועדת חבר הלאומים לו הייתה קמה. בנסיבות אלה היו הבריטים מנועים מלשנות את הסדרים החלים על המקומות הקדושים, ושנה לאחר מכן חוקקו את [[דבר המלך במועצה על ארץ ישראל]] (המקומות הקדושים), [[1924]], שאימץ את ההסדרים שעמדו בתוקפם מכוח הצהרת הסטטוס קוו, וקבע מנגנון זמני ליישוב מחלוקות:
{{ציטוט|תוכן="למרות כל הוראה בדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922, או בכל פקודה אחרת, או בכל חוק אחר בישראל<ref>{{הערה|כך בנוסח העברי המקורי. הנוסח האגלי נוקט במונח Palestine.</ref>}}, האומרת את ההיפך, לא יבורר ולא יחולט על ידי שום בית משפט בישראל כל משפט או ענין הקשורים במקומות הקדושים, או בבנינים הדתיים, או במקומות הדתיים בישראל, או בזכויות, או בתביעות הנוגעות לעדות הדתיות השונות בישראל...<br />3. נתעוררה שאלה אם איזה משפט או ענין נופלים בגדר הסעיף הקודם, הרי עד שתוקם ועדה שינתן לה השיפוט על ענינים המפורטים בסעיף הקודם, תובא השאלה לפני שר הדתות, והוא יחליט בשאלה לאחר שיחקור כהלכה בענין."<ref>{{הערה|[http://www.nevo.co.il/Law_Word/law01/066_001.doc דבר המלך במועצה, 1924 {{DOC}}]</ref>}}}}
בפועל לא מנתה ממשלת בריטניה שופט כאשר באו בפניה מחלוקות בעניין המקומות הקדושים, והיא מנעה מבתי הדין השונים דריסת רגל בעניין. תחת זאת הכריעה הממשלה בעניינים שבאו לפניה בעצמה, בישמה את כללי הסטטוס קוו מקום שהיו לכך תקדימים, ובמקומות אחרים נטלה על עצמה תפקידים שהיו שנויים במחלוקת, כגון שיפוץ מבנים וניקויים. ככל הניתן ניסו הבריטים לפשר בין העדות הנוצריות ולדחות את ביצוען של בקשות שלגביהם לא הייתה הסכמה<ref>{{הערה|מקום של אש, מירון בנבנשתי, הוצאת זמורה ביתן, 1996, עמ' 79</ref>}}.
 
===התקופה הירדנית===
כאשר [[האומות המאוחדות]] קיבלו את [[תוכנית החלוקה]] ואת עקרון [[בינאום ירושלים]] ב-[[29 בנובמבר]] [[1947]], התחדש המאבק על המקומות הקדושים. ה[[הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית]] של ירושלים דרשה לעגן את הסטטוס קוו בחוקת העיר הבינלאומית, בעוד שהו[[ותיקן]] תמך בתוכנית החלוקה מתוך ביטחון בחוסנו הפוליטי, העולה לאין ערוך על זה של העדות הנוצריות האחרות. בינאום ירושלים לא יצא אל הפועל ו[[ירושלים המזרחית]] נכבשה בידי [[ירדן]] במהלך [[מלחמת העצמאות]]. ב-[[5 בינואר]] [[1951]] מינתה [[ירדן]] את [[ראע'ב נשאשיבי]], ראש [[עיריית ירושלים]] בין השנים [[1920]]-[[1934]], לתפקיד "שומר החראם אל-שריף ואפוטרופוס עליון של המקומות הקדושים". המלך [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן|עבדאללה הראשון]] פרסם [[מנשר]] ובו הבטיח כי החוק והסדר ישמרו במסגרת הסטטוס קוו, וירדן אכן שמרה בקפדנות את הסדר הקיים. בימים מועדים לפורענות, כגון בחג ה[[פסחא]], הציבו הירדנים כ-150 עד 200 חיילים בכנסיית הקבר לבדה<ref>{{הערה|מקום של אש, מירון בנבנשתי, הוצאת זמורה ביתן, 1996, עמ' 80</ref>}}.
 
===תחת שלטון מדינת ישראל===
לאחר [[מלחמת ששת הימים]] ו[[ירושלים המאוחדת|איחוד ירושלים]] ב-[[1967]], היה על [[מדינת ישראל]] להרגיע הן את חששות המוסלמים והן את אלה של הנוצרים, אשר מבחינתם הייתה השליטה היהודית במקומות הקדושים להם עמוסה במטען [[תאולוגיה|תאולוגי]]-[[היסטוריה|היסטורי]]. לכך הוסיפה הזהות בין ישראל וה[[יהדות]]. מדינת ישראל נזהרה מלעשות שימוש בצירוף המילים "סטטוס קוו", שכן אלה חלו גם על המקומות הקדושים ליהודים, ובראש וראשונה על [[הכותל המערבי]]. גם ב[[חוק השמירה על המקומות הקדושים]], התשכ"ז-1967, שנתקבל ב[[הכנסת|כנסת]] ביום [[27 ביוני]] [[1967]], נפקד מקומו של הדיבור "סטטוס קוו". [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[לוי אשכול]] ניסח תחילה הצהרה, לפיה:
[[קובץ:PikiWiki Israel 4870 Holy Sepulcher.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תהלוכה יוצאת מכנסיית הקבר בשנת [[1984]], ובראשה [[משטרת ישראל|שוטר ישראלי]] ושני שומרים בלבוש מסורתי של [[קאוואס]] (שומרים עות'מאנים ששימשו בתפקידם עד שנת [[1908]])]]
{{ציטוט|תוכן="...ההסדרים במקומות המקודשים לנוצרים ייקבעו על-ידי מועצה של כוהני דת נוצרים."<ref>{{הערה|מקום של אש, מירון בנבנשתי, הוצאת זמורה ביתן, 1996, עמ' 81</ref>}}}}
ברי כי הצהרה זו לא החזיקה מים, שכן כוהני הדת של העדות הנוצריות השונות הוכיחו משך מאות שנות מאבק, כי אינם מסוגלים להכריע בעניין בעצמם, ולמעשה, מסיבה זו בדיוק בא הסדר הסטטוס קוו לעולם מלכתחילה. מועצת כוהני הדת הנוצרים לא קמה מעולם, והסדרי הסטטוס קוו המשיכו לחול במקומות הקדושים לנצרות, גם ללא הכותרת. עם חלוף השנים החל שימוש רשמי במושג "סטטוס קוו", לדוגמה, בסעיף 4 ל[[הסכם היסוד בין הכס הקדוש ומדינת ישראל]], אשר נחתם ב-[[30 בדצמבר]] [[1993]]:
<div class="mw-content-ltr">
{{ציטוט|תוכן=The State of Israel affirms its continuing commitment to maintain and respect the '''Status quo''' in the Christian Holy Places to which it applies and the respective rights of the Christian communities thereunder."<ref>{{הערה|[http://www.mfa.gov.il/MFA/MFAArchive/1990_1999/1993/12/Fundamental+Agreement+-+Israel-Holy+See.htm Fundamental Agreement - Israel-Holy See]</ref>}}}}
</div>
{{ציטוט|תוכן="מדינת ישראל מאשרת את מחוייבותה הנמשכת לשמור ולכבד את '''הסטטוס קוו''' במקומות הקדושים הנוצריים עליהם הוא חל, ואת זכויות הקהילות הנוצריות מכוחו."}}
באתר [[משרד החוץ]] מוצהרת מדיניותה הרשמית של מדינת ישראל ומחויבותה להסדר הסטטוס קוו:
{{ציטוט|תוכן="ממשלת ישראל אינה מתערבת בחיים הדתיים של הקהילות הנוצריות. האגף לענייני הקהילות הנוצריות במשרד הפנים משמש כגורם מקשר למערכת הממשלתית ובני הקהילות הנוצריות יכולים לפנות אליו בבעיות ובקשות הקשורות למעמדם כמיעוט בישראל. האגף מתפקד גם כבורר נייטרלי המבטיח את שימור '''הסטטוס-קוו''' הקיים במקומות הקדושים שבהם יש ליותר מקהילה נוצרית אחת זכויות והיתרים."<ref>{{הערה|[http://www.mfa.gov.il/MFAHeb/foreign+relations/Christian_Communities_in_Israel_2009.htm הקהילות הנוצריות בישראל]</ref>}}}}
באופן מפתיע משהו, מאז סיום המנדט הבריטי התנהלו יחסי העדות הנוצריות במקומות הקדושים על מי מנוחות, וזאת למעט המחלוקות המתמשכות בין ה[[נצרות קופטית|כנסייה הקופטית]] וה[[הכנסייה האתיופית האורתודוקסית|כנסייה האתיופית]] בעניין הבעלות והחזקה ב[[דיר אל סולטאן]] ובשתיים מקפלות כנסיית הקבר; אולם סביר שהסיבה העיקרית לכך נובעת מהפיוס וההתקרבות ההדרגתיים בין הנצרות המזרחית והמערבית מאז ראשית [[שנות ה-60 של המאה ה-20]].
 
שורה 63:
בשנת [[1929]] חיבר ל.ג'.א. קאסט (L.G.A. Cust), קצין [[מחוז ירושלים (המנדט)|מחוז ירושלים המנדטורי]] לשעבר, מסמך אשר נועד לספק רקע והדרכה לפקידי שלטונות המנדט, בבואם לטפל בסוגיות הקשורות במקומות הקדושים. בהקדמה למסמך ציין קאסט:
<div class="mw-content-ltr">
{{ציטוט|תוכן="The history of the Holy Places is one long story of bitter animosities and contentions, in which outside influences take part in an increasing degree, until the scenes of Our Lord's life on earth become a political shuttlecock, and eventually the cause of inter­national conflict. If the Holy Places and the rights pertaining thereto are an "expression of men's feelings about Him whose story hallowed those sites", they are also an index of the corruptions and intrigues of despots and chancelleries during eight hundred years. The logical results have been the spirit of distrust and suspicion, and the attitude of intractability in all matters, even if only of the most trivial importance, concerning the Holy Places."<ref>{{הערה|[http://www.usahm.de/Dokumente/STATUSQUO.htm L.G.A. Cust ,The status quo in the Holy Places, 1929, p.3]</ref>}}}}
</div>
{{ציטוט|תוכן="תולדות המקומות הקדושים הם סיפור-מעשה ארוך ומתמשך של איבה ותגרות מרות, שבמהלכו שיחקו השפעות זרות תפקיד הולך וגובר, עד כי זירת חייו של אדוננו עלי אדמות היתה למשחק של התכתשות פוליטית, ולבסוף לגורם למחלוקת בינלאומית. אם המקומות הקדושים והזכויות הקשורות בהם הם "ביטוי לתחושות האדם כלפי האחד אשר סיפורו עיצב את האתרים האלה", הם גם סמן המצביע על השחיתות והמזימות של עריצים ונציבים במשך שמונה-מאות שנים. התוצאות המתבקשות היו אווירת חוסר אימון וחשד, וגישה של סיכול והפרעה בכל דבר ועניין, אפילו בסוגיות השוליות ביותר, הנוגעים למקומות הקדושים."}}
דברים אלה מבטאים את הפירוש הדווקאני, ופעמים רבות הקטנוני, שניתן לכללי הסטטוס קוו; אולם לאווירת החשדנות והאיבה ההדדית, התווספו מספר כללים שהתגבשו במשך מאות שנים, והמסבירים את הגורמים לכך. החלפה, שיפוץ או תיקון [[גג]] או [[רצפה]] עולות כדי הצהרת בעלות בלעדית בנכס מצד מבצע העבודה, וכך גם תליית מנורה או תמונה על [[קיר]] או [[עמוד]], או החלפתן, כולל החלפת ה[[נורה]]. בנוסף, זכותה של עדה פלונית להעלות [[קטורת]] במבנה, או בחלק ממנו, ולנקותו, מצביעה על כך שהבעלות בו אינה מוחלטת.
 
מסיבות היסטוריות הקשורות בעקרון ה[[מילט]], הכירו העות'מאנים רק בשלוש עדות - הכנסייה הקתולית (מכונה גם לטינית), הכנסייה היוונית-אורתודוקסית (או רק יוונית) והכנסייה הארמנית, שאליה צורפו יתר ה[[מונופיזיטיזם|כנסיות האורתודוקסיות המזרחיות]]. המקומות הקדושים, או חלקים מהם, נחלקים בין שלוש העדות לחמש קטגוריות, בהתאם לדרגת הבעלות בהם<ref>{{הערה|[http://www.usahm.de/Dokumente/STATUSQUO.htm L.G.A. Cust ,The status quo in the Holy Places, 1929, p.13]</ref>}}:
*אזורים שהבעלות בהן משותפת באופן שווה בין כל שלוש העדות;
*אזורים הנתבעים באופן בלעדי על ידי אחת העדות, אך העדות האחרות תובעות בהן בעלות משותפת;
שורה 79:
בשל 1,700 שנותיה, בשל ממדיה הענקיים, ובעיקר בשל חשיבותה וקדושתה הראשונות במעלה, נאכף הסטטוס קוו בכנסיית הקבר הקדוש בהקפדה יתרה. מספר סכסוכים של ממש נטושים בעניינן של מספר קפלות, ובמיוחד בעניינו של [[דיר אל סולטאן]], הנמצא בליבה של מחלוקת קשה בין הקופטים לבין האתיופים. מאידך, הכנסייה ידעה גם סכסוכים שהתגלעו בעניינים של מה בכך, כמו הסכסוך בעניין המדרגה התחתונה בגרם המדרגות המוביל מבחוץ לקפלת הפרנקים. המדרגות שייכות לקתולים ולכן להם עומדת הזכות לנקותן, אך חצר הכניסה הוא שטח משותף שהזכות לנקותו שמורה ליוונים אורתודוקסים. ב-[[1901]] הגיע הסכסוך לכדי תגרת ידיים בין היוונים והקתולים בעקבות הוויכוח על הזכות לנקות את המדרגה התחתונה, שכן לא היה ברור אם היא מהווה חלק מהמדרגות או חלק מהחצר. הבעיה נפתרה לאחר שהקתולים הורשו לנקות את המדרגה באופן יום-יומי, עם שחר, והיוונים מדי פעם, יחד עם החצר כולה.
 
דוגמה נוספת לאבסורד אליו הובילו הסכמי הסטטוס קוו הוא [[סולם]] ה[[עץ (חומר גלם)|עץ]] הניצב מעל הכניסה למבנה ומוביל אל החלונות השייכים לארמנים<ref>{{הערה|[http://coastdaylight.com/ladder.html The church and the ladder frozen in time]</ref>}}. ככל הנראה שימש הסולם ליציאת ה[[נזיר]]ים כאשר הכנסייה הייתה נעולה, וכדי להשליך ממנו סל הקשור בחבל ולקבל אוכל מבלי לשלם לריבון את האגרה הכרוכה בפתיחת דלתות הכנסייה. לפי סברה אחרת, הוא שימש את הארמנים לניקוי החלונות. על אף שכיום הכנסייה פתוחה באופן מתמיד ואין לנזירים בעיה להצטייד בצורכיהם, אין הארמנים מוכנים לוותר על זכותם להציב את הסולם באתרו. הדבר מעורר פעמים רבות לעג מצד מבקרים ו[[מורה דרך|מורי דרך]].
 
[[קובץ:Holy sepulchre heb111.jpg|מרכז|750px|ממוזער|חלוקת הבעלות והחזקה בכנסיית הקבר הקדוש. הרקע הלבן מראה על האזורים הנמצאים בחזקה משותפת]]
שורה 120:
קבר מרים נמצא בשליטה משותפת של היוונים-אורתודוקסים והארמנים, אשר דואגים יחדיו לעבודות הניקיון ומחזיקים במפתחותיו. שתי העדות מקיימות ביניהן תורנות יומית לסירוגין, וככלל מתנהל האתר על מי מנוחות. לקופטים ולסורים עומדת זכות לערוך את טקסיהם תוך שימוש במזבחות הארמניים - הקופטים פעמיים בשבוע במזבח [[ברתולומאוס הקדוש]] (6), והסורים פעם אחת בשבוע במזבח שבקפלה המערבית (9), שעליו הם טוענים לבעלות. ב-[[1923]], עת ביקשו הארמנים להחליף שתי [[איקונין|איקונות]] שניצבים על מזבח זה, התנגדו לכך הסורים בטענה כי המזבח והאיקונות שייכים להם, אולם כיתוב על האיקונות ב[[ארמנית]] הוכיח כי הצדק עם הארמנים, וההחלפה הותרה.
[[קובץ:Tomb of the Virgin Mary. Staircase of 47 steps..jpg|ימין|ממוזער|250px|המדרגות היורדות אל קבר מרים. מימין נראית הכניסה לקפלת [[אנה הקדושה]] ו[[יואכים]] הנמצאת בחזקת היוונים, וניכרת במנורות התולות מביצה תכלכלה. משמאל נראית הכניסה לקפלת [[יוסף הקדוש]] הארמנית, ובכניסה אליה מנורות התלויות מביצה לבנה מעוטרת]]
לקתולים אין חזקה בכנסייה והם אינם מקיימים בה פולחן, אף שהצהרת הסטטוס קוו התירה להם לעשות כן<ref>{{הערה|ברשות הקתולים נמצאת [[מערת הבגידה]] הצמודה לקבר מדרום-מזרח, אך היא איננה כפופה לכללי הסטטוס קוו ואינה קשורה אל קבר מרים.</ref>}}. הקתולים טוענים לבעלות במבנה כולו, והכנסייה אכן הייתה בחזקת ה[[פרנציסקנים]] החל ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]]. עם זאת, בתחילת [[המאה ה-18]] הוקמו בכנסייה מזבח יווני ומזבח ארמני, וב-[[1757]] נדחקו הקתולים מהמבנה באופן סופי. בשנת [[1924]] ביצעו האורתודוקסים והארמנים עבודות לשיפוץ החזית והגג, לאחר שמסרו על-כך הודעה לממשלת המנדט. הקתולים השיגו כנגד העבודות בטענה כי הן מפרות את הסטטוס קוו, אך טענתם נדחתה והעבודת נמשכו.
 
במורד המדרגות המובילות אל חלל הכנסייה שוכנות שתי קפלות - הימנית המוקדשת ל[[אנה הקדושה]] ול[[יואכים]] היא יוונית אורתודוקסית (1), והשמאלית המוקדשת ל[[יוסף הקדוש]] היא ארמנית (2). הלאה במורד המדרגות שוכן [[מזבח]] המוקדש ל[[ניקולאוס הקדוש]] והוא שייך ליוונים (3). ב[[קפלה]] הדרומית שבה שוכנת ההיכלית (אדיקולה) של קבר מרים, תולות מנורות יווניות בצידו הדרומי של הקבר (4) וארמניות מצפון לו (5). ליד הקבר נמצא מזבח ברתולומאוס הקדוש הארמני המשמש את הקופטים (6). המשך הקפלה מאחורי הקבר עצמו, כולל המזבח המוקדש ל[[סטפנוס הקדוש]], שייך ליוונים (7). ברשות היוונים נמצא גם המזבח בקפלה הצפונית (8). הקפלה המערבית שייכת כולה לארמנים (9).
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/סטטוס_קוו_(המקומות_הקדושים)"