נרם-סין – הבדלי גרסאות

==פרטים ביוגרפים על נרם -סין==

נרם -סין (2291-2255 לפנה"ס), בנו של [[מנשתוסו]] ואחיינו של [[רימוש]]. מפורסם בעיקר בשל כיבושיו הרבים ובדיכוי המרידות בתור מלך ובהיותו נכדו של [[סרגון מאכד]] אשר הקים ובנה את הממלכה הגדולה.

כבר בעלייתו למלוכה, נצרך השליט האכדי לדכא מרד מקיף שבראשותו עמד אדם מהעיר השומרית [[כיש]] ואליו הצטרפו אזורי מלכות רבים, רחוקים וקרובים כאחד ממלכותו של נרם -סין. המרד דוכא והמלך החל לכבוש שטחים רבים וסיפח אותם לממלכתו. לפי כתובותיו, נרם -סין כבש גם את הערים החשובות [[ארמנום]], [[אבלה]] ו[[עילם]]. לגבי כיבוש עילם קיימת מחלוקת מפני שנמצא חוזה בריתות עם [[ח'ת]], השליט העילמי היושב באון. טופס הברית הכתוב עילמית הוא החוזה המדיני הקדום ביותר במזרח העתיק שנודע עד כה. בחוזה נכתב- "להיות אוהב לאוהבים ואויב לאויבים" .

תיאור מערכות הקרב רחבות ההיקף מוכרות לנו מספרות רבה שהוקדשה למה שמכונה "המרד הגדול" ולמסע הכיבושים הנרחב. כל זאת ניתן לראות בתעודות אשוריות מהעיר [[כנש]]. נרם -סין נלחם מ[[אנטוליה]] ו[[קיליקיה]] שבצפון (אסיה הקטנה) ועד ל[[עומאן]] שבדרום. בהמשך מסעותיו הגיע המלך האכדי עד להרי הכסף (הטאורוס) ויער הארזים (האמנוס)- טורקיה וסוריה, ושיעבד את המקומיים.

מסעות אלה היו ככל הנראה למטרת השגת חומרי גלם יקרים, בעיקר כסף. בהמשך מסעותיו וכיבושיו למטרות איסוף חומרי הגלם, נרם -סין הגיע לאזור [[המפרץ הפרסי]] (הערים [[דלמון]] ו[[מגן]]) שם היו מחצבים רבים, בעיקר של שנהב, המשאב היקר והמבוקש, ועליו רצה השליט לשים את ידו.

הכיבושים הרבים שינו באופן משמעותי את טריטוריית הממלכה האכדית בימי נרם -סין והביאו לשינוי מעמדו האזורי. ניתן לראות שינויים אלו בכינוייו הרבים אשר הודבקו לו באזורים נרחבים בממלכה הכבושה- "מלך ארבע הכנפות" אשר משמעותו קרבה למעמד אלוהי. כתובות רבות נמצאו באזור [[לגש (עיר)|לגש]] מכנות אותו "נרם -סין האלוהי", "אלוהי אכד". הכינויים הללו מקבלים משנה תוקף ב[[האסטלה של נרם -סין]] הנמצאה ב[[שושן (עיר)|שושן]] ומתארת את "המלך חובש כובע האל". נראה שתיאורים אלו הם תולדה של כיבושים רבים ושדרוג מעמדו הרם של מנצח גדול ושולט יחיד בממלכה הנרחבת .

בנוסף, לא רק כינויים הודבקו למלך האכדי אלא גם סיפורי גבורה ואגדות. בטקסטים בבליים נמצאו תיאורים המראים את נרם -סין כמי שהתמודד עם פלישה של מספר עצום של לוחמים, שגופם גוף של העוף קורא ופניהם פני עורב. הם פלשו למרחבי [[אסיה הקטנה]] ו[[מסופוטמיה]] והגיעו עד למפרץ הפרסי. לאחר תיאור ניסיונותיו של נרם -סין להדוף את האויב, מסתיימת האגדה בהבטחה למלך להשמדת האויב בהתערבותם הבלעדית של האלים וזאת באמצעות מצור, שרפה, דם, בצורת, עוינות ושנאה בין בני האדם וכדברי נרם -סין עצמו: "האלים הגדולים הביאו עליהם כליה, לא ידי הביאה עליהם את מותם".

נרם -סין נודע כבונה ארמונות ומשפץ מקדשים לאלים. רוב הבנייה הוקדשה לאל [[אנליל]], האל הראשי בפנתיאון השומרי ומפטרונה של העיר ניפור. ממצאים מראים שהוא בנה ושיפץ בערים השומריות הקדומות [[ניפור]], [[נגריסו]] ולגש. לאחר שלא קיבל אישור מהאלים בפעם השנייה לביצוע השיפץ בניפור, החריב נרם -סין את המקדש בזעמו ובתסכולו. כתוצאה מכך, מסופר שהאל אנליל התעצבן מאוד על נרם -סין. ניתן לראות זאת בקינה השומרית "מארת אגד" ששם נראה זעמו של אנליל מתפרץ על המלך האכדי בעקבות החרבת המקדש . יש הטוענים שזוהי תחילתה של נפילת ממלכת אכד. אך לא זו בלבד הסיבה של תחילת הנפילה: קיימת גרסה נוספת הטוענת שתנועה רבה של עמים ברברים פרצו לתוך ממלכת אכד, עברו דרכה והחישו את קצה. העם ה"[[גותים (מסופוטמיה)|גותי]]" (ככל הנראה מהרי הזגרוס), עמי ה"[[לולובו]]" ששכנו מצפון לאכד ועמי ה"[[מרת]]" האמרויים אשר נדדו מהמערב. סיבות אלו החשו את כליונה של ממלכת אכד, עד כדי כך שמתארים את נרם -סין לאחרון מלכי הממלכה האכדית הגדולה . על בנו, [[שרכלשר]] לא ידוע הרבה מלבד שמו- דבר המראה את נפילתה הכואבת של הממלכה הגדולה באזור.