יונדב בן שמעה – הבדלי גרסאות

יונדב נזכר כרעו של אמנון, בנו בכורו של דוד. בספרו [[קדמוניות היהודים]], מכנה [[יוסף בן מתיתיהו]] את יונדב כיהונתן בן שמעה.{{הערה|[[יוסף בן מתיתיהו]], '''[[קדמוניות היהודים]]''', ירושלים, מוסד ביאליק, 2002, עמ' 243-241. על שוני זה בשמותיו ראו: [[שמעון בר אפרת]],'''מקרא לישראל שמואל ב''', ירושלים, מאגנס, 1996, עמ'131.וראו גם: [[משה צבי סגל]],'''ספרי שמואל''' ,ירושלים, קריית ספר, 1987, עמ' שי}} ניתן לפרש את המילה: '''רֵעַ''' כאוהב או כחבר לבן המלך בזכות הקרבה המשפחתית. יונדב, מי שהשיא את עצת ההתחלות לבן-דודו, מוצג כרעו של אמנון: "ולאמנון רע ושמו יונדב בן-שמעה אחי דוד" ({{תנ"ך|שמואל ב|יג|ג}}).הרֵעַ, משמעו לרוב ידיד וחבר, אולם הוא משמש גם ככינוי לאהוב ({{תנ"ך|שיר השירים|ה|א|קצר=כן}}, {{תנ"ך|שיר השירים|ה|טו|ללא=פרק|קצר=כן}}) - כפי ש[[השולמית|הרעיה]] ב[[שיר השירים]] הוא כינוי לאישה אהובה. יונדב אמנם איננו האוהב המתאווה, כי אם אמנון, אך הסיפור בשמואל ב' י{{תנ"גך|שמואל ב|יג|קצר=כן}} בא להרחיק את הקוראים מעולם האהבה של שיר השירים. הרֵעַ האוהב בשיר השירים הפך בסיפור בשמואל ב{{תנ"ך|שמואל ב|יג|קצר=כן}}, הרֵעַ הוא היועץ בעניינים שבינה לבינו.{{הערה|[[חיים חיון]], מדוע ביקש אמנון דווקא לביבות? - על הזיקה בין סיפור אמנון ותמר לשיר השירים, '''על הפרק''' : כתב עת למורים לתנ"ך בבתי-הספר הכלליים, אוקטובר 1998, גיליון 15.}}

יונדב משיא עצה לאמנון, עצתו של יונדב חוזרת בסיפור שלוש פעמים. בראשונה מפי יונדב עצמו בשנייה מפי אמנון לדוד, ובפעם השלישית מפי דוד לתמר. בכל פעם מופיעה העצה בנוסח שונה.מדובר לדובר מתקצרים הדברים. דברי יונדב ארוכים ומצביעים על תכנון קפדני. עצתו מביאה לתוצאה בלתי מוסרית, אונס תמר ואילו חכמתו תבוא לידי ביטוי בסוף הסיפור בשמואל ב{{תנ"ך|שמואל ב|יג|קצר=כן}}, כאשר הוא יהיה היחיד מבין כל אנשי החצר ודוד, אשר מבין כי לא כל בני המלך נהרגו, אלא רק אמנון.

הופעתו של יונדב בפעם השנייה היא בסוף פרק{{תנ"ך|שמואל ב|יג'|קצר=כן|ללא=ספר}}, הוא יהיה היחידי מבין כל אנשי החצר ודוד, אשר מבין כי לא כל בני המלך נהרגו, אלא רק אמנון. יונדב גם מביא את ההסבר לרצח אמנון בידי [[אבשלום]]: '''לב וַיַּעַן יוֹנָדָב בֶּן-שִׁמְעָה אֲחִי-דָוִד וַיֹּאמֶר, אַל-יֹאמַר אֲדֹנִי אֵת כָּל-הַנְּעָרִים בְּנֵי-הַמֶּלֶךְ הֵמִיתוּ--כִּי-אַמְנוֹן לְבַדּוֹ, מֵת: כִּי-עַל-פִּי אַבְשָׁלוֹם, הָיְתָה שׂוּמָה, מִיּוֹם עַנֹּתוֹ, אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ. לג וְעַתָּה אַל-יָשֵׂם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל-לִבּוֹ, דָּבָר לֵאמֹר, כָּל-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, מֵתוּ: כִּי-אם אַמְנוֹן לְבַדּוֹ, מֵת.''' יונדב על פי פסוקים אלו, רצה לומר, שאבשלום הוא הרוצח ולרמוז למלך שיש לו יורשים אחרים.{{הערה|[[שמואל אברמסקי]], '''עולם התנ"ך, שמואל א''', דודזון עתי, 1993, עמ' 123.}} יונדב שחלקו גדול בגרימת מותו של אמנון, מתעלם ממעורבותו שלו ברצח אמנון, מנחם את המלך על מות אמנון ודומה כי הוא אף מצדיק את הדין על אבשלום כי הרגו.{{הערה|[[יאיר זקוביץ]], '''דוד מרועה למשיח''', ירושלים, יד יצחק בן צבי, 1995, עמ' 89.}}