קומאנצ'י – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ זוטות |
מ זוטות |
||
שורה 66:
בניגוד לשכניהם מצפון, שבטי השיאן וה[[אראפהו]], הקומאנצ'י לא פיתחו את הרעיון הפוליטי ליצירת ''נסיון'' או ''שבט''. הקומאנצ'י הכירו זה בזה כ-''נומונו'' ולהקות נלחמו זה בזה לעתים רחוקות; אל אף זאת ה-''קאווארו-נו'' נהגו במדיניות נגד התיישבות הספרדים והאינדיאנים בניו מקסיקו בהפרדה מוחלטת מבני ה-קוטסוטוקה. כתוצאה מכך, בתקופה שבה חברת הקומאנצ'י החלה להתפרק, החלו ה-''פנטוקה-נו'', שפעם כובדו והטילו אימה, לספק גששים אינדיאנים לצבא ארצות הברית ולטקסנים כנגד בני קומאנצ'י אחרים שעדיין נלחמו בהם ושוטטו בחופשיות.
הלהקה הייתה היחידה החברתית העיקרית של הקומאנצ'י. להקה טיפוסית מנתה כמאה אנשים. להקות היו חלק מדביזיות יותר גדולות, או שבטים. לפני שנות החמישים של המאה ה-18, היו שלוש דביזיות של קומאנצ'י: ''ימפריקס'' (Yamparikas), ''יופס'' (Jupes), ו-''קוטסוטקס'' (Kotsotekas). בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-18 התנתקו מספר להקות מ-''קוטסוטקס'' ונדדו דרום מזרחה. נדידה זו גרמה למחלוקת גדולה בין הקבוצה המקורית, הקומאנצ'י המערבים, לבין בדלני ה-''קוטסוטקס'', הקומאנ'צי המזרחים. הקומאנצ'י המערבים חיו בחלקם הצפוני של [[נהר ארקנסו]], הנהר הקנדי, הנהר האדום ואזור
[[קובץ:Comanche Osage fight.jpg|ממוזער|right|מלחמה במישורים. בן שבט קומאנצ'י (מימין) מנסה לשפד לוחם משבט אוסג'. ציור מאת ג'ורג' קטלין, 1834.]]
עם חלוף הזמן, שלושת הדביזיות האלה השתנו בכמה מובנים. בתחילת המאה ה-19, נעלמו בני ה-''יופס'' מדפי ההיסטוריה, כנראה עקב התמזגות עם דביזיות אחרות. רבים מבני ה-''ימפריקס'' נדדו דרום מזרחה, הצטרפו לקומאנצ'י המזרחים ונודעו כ-''טנאווה'' (Tenewa). רבים מבני קיוואה ובני [[
אחת מהקבוצות הגדולות ביותר וכן הדרומיות ביותר, חיה בקצה של רמת אדווארדס ומזרחית לאזור הקרוס טימברס, ונודעה כ-''פנטקה'' (Penatʉka Nʉʉ), הקומאנצ'י הדרומיים.
שורה 130:
בעוד שהקומאנצ'י הצליחו לשמר את עצמאותם ולהגדיל את שטחם, עד אמצע המאה ה-19 הם עמדו בפני השמדה עקב התפשטות של מחלות שנגדם לא הייתה להם חסינות כגון [[אבעבועות שחורות]] ו[[חצבת]]. התפרצויות של אבעבועות שחורות (1817,1848) ו[[כולרה]] (1849) גבו מחיר כבד מהקומאנצ'י ואוכלוסייתם צנחה מ-20,000 לערך לכמה אלפים בודדים עד שנות השבעים של המאה ה-19.
במהלך שנות השישים של המאה ה-19 החלה ארצות הברית במאמצים להעברת הקומאנצ'י ל[[שמורת אינדיאנים|שמורות]], לאחר "הסכם מדיסין לודג'" (1867), שהציע [[כנסייה (מוסד)|כנסיות]], בתי ספר וקצבאות בתמורה לשטח אדמה רחב (160,000 קמ"ר). הממשלה הבטיחה לעצור את ציידי ה[[ביזון אמריקאי|באפלו]], אשר השמידו עדרים גדולים ברחבי המישורים, בתנאי שהקומאנצ'י ביחד עם ה[[
לאחר שמאסו בחיי השמורה, 170 לוחמים ומשפחותיהם, כשבראשם עמד 'סוס שחור' (Black Horse), עזבו את השמורה בסוף 1876 ונעו לעבר הלאנו אסטקדו. תקיפות על מחנות של ציידי באפלו הובילו למלחמת ציידי הבאפלו של שנת 1877.
|