קומאנצ'י – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ זוטות
מ זוטות
שורה 66:
בניגוד לשכניהם מצפון, שבטי השיאן וה[[אראפהו]], הקומאנצ'י לא פיתחו את הרעיון הפוליטי ליצירת ''נסיון'' או ''שבט''. הקומאנצ'י הכירו זה בזה כ-''נומונו'' ולהקות נלחמו זה בזה לעתים רחוקות; אל אף זאת ה-''קאווארו-נו'' נהגו במדיניות נגד התיישבות הספרדים והאינדיאנים בניו מקסיקו בהפרדה מוחלטת מבני ה-קוטסוטוקה. כתוצאה מכך, בתקופה שבה חברת הקומאנצ'י החלה להתפרק, החלו ה-''פנטוקה-נו'', שפעם כובדו והטילו אימה, לספק גששים אינדיאנים לצבא ארצות הברית ולטקסנים כנגד בני קומאנצ'י אחרים שעדיין נלחמו בהם ושוטטו בחופשיות.
 
הלהקה הייתה היחידה החברתית העיקרית של הקומאנצ'י. להקה טיפוסית מנתה כמאה אנשים. להקות היו חלק מדביזיות יותר גדולות, או שבטים. לפני שנות החמישים של המאה ה-18, היו שלוש דביזיות של קומאנצ'י: ''ימפריקס'' (Yamparikas), ''יופס'' (Jupes), ו-''קוטסוטקס'' (Kotsotekas). בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-18 התנתקו מספר להקות מ-''קוטסוטקס'' ונדדו דרום מזרחה. נדידה זו גרמה למחלוקת גדולה בין הקבוצה המקורית, הקומאנצ'י המערבים, לבין בדלני ה-''קוטסוטקס'', הקומאנ'צי המזרחים. הקומאנצ'י המערבים חיו בחלקם הצפוני של [[נהר ארקנסו]], הנהר הקנדי, הנהר האדום ואזור הלאנוה[[לאנו אסטקדו]] (Llano Estacado). הקומאנצ'י המזרחים חיו ברמת אדוארדס ומישורי [[טקסס]] מצפון לנהרות הברזוס וה[[קולורדו (נהר)|קולורדו]] ומזרחית לקרוס טימברס (Cross Timbers), האזור המיוער למחצה המשתרע בין טקסס, אוקלהומה וקנזס.
 
[[קובץ:Comanche Osage fight.jpg|ממוזער|right|מלחמה במישורים. בן שבט קומאנצ'י (מימין) מנסה לשפד לוחם משבט אוסג'. ציור מאת ג'ורג' קטלין, 1834.]]
עם חלוף הזמן, שלושת הדביזיות האלה השתנו בכמה מובנים. בתחילת המאה ה-19, נעלמו בני ה-''יופס'' מדפי ההיסטוריה, כנראה עקב התמזגות עם דביזיות אחרות. רבים מבני ה-''ימפריקס'' נדדו דרום מזרחה, הצטרפו לקומאנצ'י המזרחים ונודעו כ-''טנאווה'' (Tenewa). רבים מבני קיוואה ובני [[אפאצ'י (שבט)|אפאצ'י]] מהמישורים (ניישן - Naishan) עברו לצפון קומאנצ'ריה והפכו מקורבים לבני ה-''ימפריקה''. קבוצה של ''[[אראפהו]]'' שהייתה ידועה בשם ''צ'ריטיקה'' (Charitica), נדדה לתוך קומאנצ'ריה והצטרפה לחברת הקומאנצ'י. דביזיות חדשות קמו, כגון דביזיית ''נוקוניס'' (Nokonis) שהייתה מקורבת ל-''טנאווה''; וה-''קווהאדי'' (Kwahadi), שהתהוותה כקבוצה חדשה באזור הלאנו אסטקדו הדרומי. ההבדלה שבין מערב למזרח השתנתה במהלך המאה ה-19. אלו שהביטו מהצד, החלו לקראו להם קומאנצ'י צפוניים, מרכזיים ודרומיים.
 
אחת מהקבוצות הגדולות ביותר וכן הדרומיות ביותר, חיה בקצה של רמת אדווארדס ומזרחית לאזור הקרוס טימברס, ונודעה כ-''פנטקה'' (Penatʉka Nʉʉ), הקומאנצ'י הדרומיים.
שורה 130:
בעוד שהקומאנצ'י הצליחו לשמר את עצמאותם ולהגדיל את שטחם, עד אמצע המאה ה-19 הם עמדו בפני השמדה עקב התפשטות של מחלות שנגדם לא הייתה להם חסינות כגון [[אבעבועות שחורות]] ו[[חצבת]]. התפרצויות של אבעבועות שחורות (1817,1848) ו[[כולרה]] (1849) גבו מחיר כבד מהקומאנצ'י ואוכלוסייתם צנחה מ-20,000 לערך לכמה אלפים בודדים עד שנות השבעים של המאה ה-19.
 
במהלך שנות השישים של המאה ה-19 החלה ארצות הברית במאמצים להעברת הקומאנצ'י ל[[שמורת אינדיאנים|שמורות]], לאחר "הסכם מדיסין לודג'" (1867), שהציע [[כנסייה (מוסד)|כנסיות]], בתי ספר וקצבאות בתמורה לשטח אדמה רחב (160,000 קמ"ר). הממשלה הבטיחה לעצור את ציידי ה[[ביזון אמריקאי|באפלו]], אשר השמידו עדרים גדולים ברחבי המישורים, בתנאי שהקומאנצ'י ביחד עם ה[[אפאצ'י (שבט)|אפאצ'י]], הקיוואה, ה[[שאיין (שבט)|שאיין]] וה[[אראפהו]] יועברו לשמורות שהכילו שטח הקטן מ-13,000 קמ"ר. על אף זאת לא מנעה הממשלה את שחיטת העדרים. הקומאנצ'י באזור ''איזה-טאי'' (פות ה[[קויוט]]) הגיבו בתקיפת קבוצת ציידים באזור הפנהנדל (האצבע הצפונית) של [[טקסס]] במה שנקרא הקרב השני בחומות האדובה (1874). התקיפה הייתה הרסנית לקומאנצ'י וצבא ארצות הברית נקרא להתערב במהלך מלחמת הנהר האדום כדי להשיג את הקומאנצ'י הנותרים לעבר השמורה. המצב הסלים למה שמאחר יותר נודע כקרב מכתש פאלו דורו. תוך עשר שנים בלבד, היו עדרי הבאפלו על סף הכחדה, דבר שהביא לסוף הצייד בדרך החיים של הקומאנצ'י. ב-1875, אחרוני הלהקות החופשיות של הקומאנצ'י, שבראשם עמד לוחם הקוואדה בשם קוואהנה פרקר, נכנעו ועברו לשמורת פורט סיל באוקלהומה. אחרוני הקיוואה והקיוואה אפאצ'י החופשיים נכנעו גם הם.
 
לאחר שמאסו בחיי השמורה, 170 לוחמים ומשפחותיהם, כשבראשם עמד 'סוס שחור' (Black Horse), עזבו את השמורה בסוף 1876 ונעו לעבר הלאנו אסטקדו. תקיפות על מחנות של ציידי באפלו הובילו למלחמת ציידי הבאפלו של שנת 1877.