זיהום קרקע – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←מידע נוסף: סידור מקורות חיצוניים |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1 |
||
שורה 12:
*'''פגיעה בחי ובצומח''': זיהום מקרקעות עלול להגיע לבתי גידול, כגון אפיקי נחלים ולפגוע במערכות האקולוגיות. חלק מהמזהמים נצברים בגוף הצומח והחי ומהווים בכך סיכון עתידי לאדם. בנוסף, הזיהום פוגע במערכת הביולוגית בקרקע ובמבנה הפיזי שלה ומביא לירידה בפוריותה, באיכות התוצרת החקלאית ובכמותה.
*'''פגיעה במקורות מים''': כ-75% ממקורות המים של ישראל הם תת-קרקעיים, כלומר, מי תהום. מזהמים המצויים בקרקע עלולים להיות מוסעים עם חלחול המים אל מי התהום. קצב תנועת מזהמים במי התהום תלוי בתכונת מסיסותם. המזהמים המסיסים מאוד במים נעים בקצב תנועת מי התהום. מרחב הפעילות האנושית בכלל והתעשייתית בפרט במדינת ישראל מצוי מעל מקווי מי התהום המרכזיים. לפיכך רוב האתרים המזוהמים, מצויים אף הם מעל מי התהום ועלולים לזהם אותם. ואכן, על פי נתוני משרד הבריאות, בשנים האחרונות נסגרו במחוז תל אביב 96 קידוחי מי שתייה, שהם 58% מכלל הקידוחים שהיו במחוז בשנת 1980. מתוך 85 קידוחים שנותרו עדיין פעילים, התגלו מזהמים אורגנים ב-52 קידוחים (61%)
==טיפול בקרקע מזוהמת==
זיהום הקרקע מתגלה לרוב רק כאשר מצטברות כמויות גדולות של מזהמים. כאשר קיים חשד לאתר מזוהם, ננקטים מספר צעדים מקדימים טרם השיקום עצמו. צעדים אלו כוללים ביצוע סקר היסטורי של האתר וביצוע [[סקר קרקע]] שמטרתו להגדיר את ריכוז המזהמים וסוגם. לאחר הגדרת הזיהום מוגדרת תוכנית לשיקום הקרקע בהתאם לממצאים. השיקום יכול להתבצע באתר עצמו (in situ) או מחוץ לאתר (ex situ). טיפולי in situ נפוצים הם טיפול ביולוגי, חמצון, וקיבוע מתכות. טיפולי ex situ מתבצעים לרוב על ידי סילוק הקרקע לאתרי פסולת מורשים או על ידי שריפה.
| |||