|
|
|
עם הזמן הפך המצב לבלתי נסבל, סלומון וחבריו אף נעצרו על ידי ה[[נ.ק.ו.ד]], ולמזלם הרב שוחררו לאחר חקירה צולבת, ללא משפט ומאסר. בעקבות המעצר החליט לברוח ל[[פולין]] ולצורך כך הצטרף ליוזמתו של [[שאול ישראלי]], ביחד עם הרב [[אברהם שדמי]] (לימים ראש כולל "[[בית זבול]]").
השלושה פנו לקבל עיצהעצה מהרב [[יעקב קלמס]] ב[[מוסקבה]] (לימים חבר [[מועצת הרבנות הראשית]]). הרב קלמס ערך עבורם "[[גורל הגר"א]]" שנפל על הפסוק "פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד נהר הגדול נהר פרת" ({{תנ"ך|דברים|א|ז|קצר=כן}}). מבחינתם הפור הופל והרמז הברור הכריע את הכף; לחצות את הגבול על אף הסכנה הכרוכה בכך. ב[[כ"ג בשבט]] [[ה'תרצ"ג]] ([[19 בפברואר]] [[1933]]), התכסו השלושה בסדינים לבנים, למטרות הסוואה, על מנת שלא יבלטו על רקע השטח ה[[שלג|מושלג]], והחלו להתגנב דרך [[פרוט (נהר)|נהר פרוט]] הקפוא הגובל עם [[פולין]]. השלושה הצליחו להתחמק מהמשמרות הסובייטים, אך נתפסו מיד על ידי אנשי משמר הגבול הפולני והובאו למעצר. בתחילה רצו הפולנים למסור אותם לידי הרוסים, אולם לאחר מכן הסכימו לבקשת העצורים לאפשר להם לנסות להשיג [[סרטיפיקט]]ים ל[[ארץ ישראל]], ואז "יגורשו" כחוק מפולין. העצורים פנו במכתב לרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]] בבקשת סיוע להשגת אישורי עליה לארץ ישראל, שהיו מוגבלים במסגרת "[[הספר הלבן השני]]". הרב קוק, שהבין את סכנת החיים בה שרויים הבחורים, פנה מיידית אל [[הנציב העליון]], [[ארתור ווקופ]], אשר נענה לבקשה ונתן את האישורים. עם הגעת הסרטיפיקטים לפולין, שוחררו השלושה מהכלא וגורשו לארץ ישראל.
==בארץ ישראל==
|
