אלכסנדרה החשמונאית – הבדלי גרסאות

בשנת 40 לפנה"ס, כשקרוב משפחתה [[מתתיהו אנטיגונוס השני]] כבש את [[ממלכת יהודה|יהודה]] בעזרתם של [[האימפריה הפרתית|הפרתים]], נמלטה אלכסנדרה מיהודה יחד עם בני ביתו של [[הורדוס]], שהיה [[אירוסין|מאורס]] לבתה מרים. לאחר כיבוש הארץ על ידי הורדוס בשנת 37 לפנה"ס חזרה אלכסנדרה ליהודה, וחתונת בתה באותה שנה עם הורדוס נתנה לה מקום בחצר המלוכה.

 

פעילותה העיקרית של אלכסנדרה הייתה ניסיונה לקדם את בנה אריסטובולוס, היורש החוקי של הממלכה. כשנודע לה שהורדוס מינה את [[חננאל הבבלי]] למשרת [[כהן גדול|הכהן הגדול]] מתוך כוונה להרוס את כוחה הפוליטי של המשרה ולהכפיף אותה לשליטתו, ראתה בכך פגיעה בזכויותיו של בנה. אלכסנדרה ניצלה את ידידותה עם [[קלאופטרה השביעית]] מלכת [[מצרים]] כדי לארגן לאריסטובולוס ראיון עם [[מרקוס אנטוניוס]], שליט המזרח מבין [[טריאומווירט|הטריאומווירט השני]], שהיה אדונו של הורדוס.

 

כאשר חזר הורדוס והשמועה התבררה כלא נכונה, סיפרו לו אחותו ואמו על תכניתה של אלכסנדרה והוא אסר אותה.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ג, פסקה ט, סעיפים 81, 87.}}

 

[[יוסף בן מתתיהו]] מספר כי "אלכסנדרה היתה אוהבת מדנים" ולא פסקה מלנסות להביא לשינוי השלטון. הוא מספר שעל פי זיכרונותיו של הורדוס, היא הפצירה באביה, [[הורקנוס השני]], שיפעל להפסקת פעולותיו של הורדוס כנגד שארית [[חשמונאים|בית חשמונאי]]. חילופי השלטון ברומא אחרי [[קרב אקטיום]] (31 לפנה"ס) העמידו בסכנה את שלטון הורדוס, שהיה נאמנו של אנטוניוס, ואלכסנדרה דרשה מאביה שיבקש מקלט ממלכוס, השליט הערבי, במקרה שהמנצח [[אוגוסטוס]] ייקח מהורדוס את השלטון ויחזיר אותו למשפחתם. הורקנוס סירב בתחילה, אולם לאחר שאלכסנדרה לא הרפתה מהעניין, שלח מכתב לידידו דוסיתאוס, ובו סוכם שמלכוס הערבי ישלח לו פרשים שיקחו אותו אל [[ים המלח]]. הורקנוס נתן את אמונו בדוסיתאוס, "שהחניף גם לו וגם לאלכסנדרה", אלא שהידיד בחר להעביר את המכתב להורדוס, וזה הוציא להורג את הורקנוס. יוספוס מדגיש כי להבדיל מהכתוב בזיכרונותיו של הורדוס, אחרים גורסים כי הורדוס האשים את הורקנוס האשמת שוא, והוא מעולם לא תכנן הפיכה והיה זה רק תירוץ להוציא אותו להורג, לפני הופעתו בפני אוגוסטוס.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ו, פסקאות ב-ג, סעיפים 178-165.}}

 

בזמן נסיעתו, החניפו מרים ואלכסנדרה לסואמוס במילים ובמתנות עד שזה גילה להן את פקודותיו של הורדוס, בתקוה שהורדוס יחזור ללא אישור להמשך שלטונו והוא עצמו יזכה להכרת טובה מהנשים שעשויות למלוך בעצמן. כאשר חזר הורדוס ליהודה, מצא את מרים ואלכסנדרה "שרויות ברוגז", מאחר שהבינו כי הושמו תחת שמירה, לא כדי להגן עליהן, אלא כדי לכלוא אותן.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ז, פסקה א, סעיפים 206-202.}}

 

מאוחר יותר, בשנת 28 לפנה"ס, נפל בחלקה של בתה מרים גורל זהה לזה של אחיה.

אלכסנדרה, שלאחר רצח בנה ובתה הייתה מבודדת בחצר המלוכה, הושמה תחת מעצר בית, אולם בזמן שהורדוס חלה היא ניסתה להשתלט על [[ירושלים]]. ניסיון זה נכשל, וכעונש הורה הורדוס על [[הוצאה להורג|הוצאתה להורג]].