מקסימינוס תראקס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←פתיח: פיסוק |
מ ויקיזציה, הגהה |
||
שורה 1:
[[קובץ:Max thrax.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מקסימינוס התראקי]]
'''גאיוס יוליוס וורוס מקסימינוס טרקס''' (לטינית: Gaius Iulius Verus Maximinus Thrax) '''מקסימינוס התראקי''' ([[לטינית]]:Maximinus Thrax) או '''מקסימינוס הראשון''', ([[173]]
==קורות חיו==
מקורות היסטוריים ראשוניים, שנכתבו זמן רב לאחר תקופת שלטונו של מקסימינוס ובראשם [[היסטוריה אוגוסטה]] מתארים את מקסימיניוס בצבעים עזים אך ככל הנראה לוקים בדיוק ונוטים להגזמה ספרותית. הוא מתואר כענק בעל ממדים על אנושיים, ובגובה 2.5 מטרים. כך למשל מסופר כי הוא יכול היה לחבוש את הצמיד של אשתו כטבעת על אגודלו. לפי תיאורים אלו פניו היו מאופיינים על ידי מצח רחב ובולט אף ולסת גדולים.
שורה 15 ⟵ 13:
על רקע זה, ומתוך חשש מבוסס לחתרנות החל מקסימינוס את תהליך ביסוס כוחו על ידי הוצאתם להורג של יועציו ומקורביו של הקיסר אלכסנדר סוורוס. מזימה אחת כנגדו כללה קבוצת קצינים שנתמכו על ידי סנטורים הם תכננו לבודד את מקסימינוס והחיילים הנאמנים לו בלב טריטוריה עוינת מעבר ל[[נהר הריין]], המזימה נחשפה והקושרים הוצאו להורג. מזימה שנייה כללה יחידות צבא שנותרו נאמנות לקיסר הקודם וקציניו, אחד הקושרים החליט לשנות את נאמנותו ולגלות את דבר הקשר למקסימינוס, גם הוא וגם מנהיג הקושרים הוצאו להורג.
במקביל פעל מקסימינוס כנגד האיומים על גבולות האימפריה הרומית בעיקר מצד שבטים גרמניים מצפון, הוא הצליח להדוף בסדרת קרבות בין השנים 235
בסמוך לכך נפגש הצבא הרומי בפיקודו של מקסימינוס עם שבטים גרמאניים אחרים בסדרת קרבות הידועים היום בשם המדעי [[קרב הרי הארץ]] (גרמנית: Harzhornereignis) המיוחד באירוע זה שחשיבותו ההיסטורית לא ברורה הוא ששדה הקרב נחשף במהלך [[2008]] על ידי ארכאולוגים גרמנים מדובר בשטח של מספר קילומטרים רבועים שעדיין נמצא בחפירה ומחקר ונחשפו בו שרידי כלי נשק מטבעות וחפצים אחרים התורמים לידע על ההיסטוריה והתפקוד של הלגיונות הרומאים.
שורה 29 ⟵ 27:
===מלחמה במתנגדים מבית===
בשנת 238 פרץ מרד [[אפריקה (פרובינקיה רומית)|בפרובינקיית אפריקה]] לאחר שאצולת הממון המקומית נסחטה על ידי נציגי הקיסרות. ההתקוממות הפכה לעממית והמון מוסת שצויד על ידי האצילים המקומיים עלה על העיר [[אל ג'ם|טיסדרוס]] (Thysdrus) והרג את הפקידים הרומאיים, בשלב הבא פנו בני האצולה המקומית ודרשו שיקח על עצמו את משרת הקיסר, גורדיאנוס סירב תחילה בטענה שהוא זקן מדי אך
▲בשנת 238 פרץ מרד [[אפריקה (פרובינקיה רומית)|בפרובינקיית אפריקה]] לאחר שאצולת הממון המקומית נסחטה על ידי נציגי הקיסרות. ההתקוממות הפכה לעממית והמון מוסת שצויד על ידי האצילים המקומיים עלה על העיר [[אל ג'ם|טיסדרוס]] (Thysdrus) והרג את הפקידים הרומאיים, בשלב הבא פנו בני האצולה המקומית ודרשו שיקח על עצמו את משרת הקיסר, גורדיאנוס סירב תחילה בטענה שהוא זקן מדי אך ביום [[22 במרץ]] הוא נטל על עצמו את המשרה המסוכנת של קיסר רומא בתנאי שבנו '''מרקוס אנטוניוס גורדיאנוס''' ימשול לצידו תחת השם '''גורדיאנוס השני '''. ימים מספר לאחר מכן הוא נכנס בשערי העיר [[קרתגו]] וזכה מיידית לתמיכה גורפת של האוכלוסייה וההנהגה המקומית. גורדיאנוס שלח משלחת בראשות '''פובליוס ליסיניוס ולריאנוס''' ( לימים הקיסר [[ולריאנוס]]) לסנאט ברומא וביום [[2 באפריל]] הוא ובנו הוכרזו כקיסרים וזכו לתואר [[אוגוסטוס (תואר)|אַוּגוּסְטוּס]] ("Augustus" ב[[לטינית]]: "הנשגב" או "הנעלה"). מקסימינוס שהה באותה עת עם הלגיונות הנאמנים לו ב[[סרמסקה מיטרוביצה|סִירְמִיוּם]] אסף את עצאו והחל לעלות על רומא במטרה להחזיר לידיו את השלטון.
המרד באפריקה כבה באותה מהירות ופתאומיות בה פרץ. גורדיאנוס היה חסר צבא מקצועי שיתמוך בו ונשען על כוחן של מיליציות מקומיות. הלגיון היחיד באפריקה [[הלגיון השלישי "אוגוסטה"]], היה תחת פיקודו של מושל [[נומידיה]] שתמך במקסימינוס בעיקר בגלל עוינות ארוכת שנים לגורדיאנוס, ובחר לנצל את ההזדמנות ולהתעמת עם הקיסרים לבית גורדיאנוס. הצבאות נפגשו בסמוך לעיר קרתגו. הלגיון הרומי הביס ללא תנאי את צבא של מיליציות לא מאומנות ולא מצוידות של תושבים מקומיים בפיקודו של גורדיאנוס השני שעמד מולו. בתום יום הקרב נהרג גורדיאנוס השני ואביו גורדיאנוס הראשון התאבד בתליה לאחר שקיבל את החדשות המרות.
על מנת לקדם את פני מקסימינוס שעתה עלה על רומא עם הלגיונות הנאמנים לו מינה הסנאט את פופיאנוס ובלבינוס לקיסרים משותפים
===מותו של מקסימינוס===
צבאו של מקסימינוס נכנס לאיטליה מהצפון ובהגיעו אל מול חומות העיר אקוויליה ציפה כי שערי העיר יפתחו לפניו ללא התנגדות. להפתעתו הוא גילה כי תחת הנהגת סנטורים המתנגדים לו העיר התכוננה למצור וסירבה לאפשר לצבאו להצטייד להמשך דרכם. צבאו של מקסימינוס נאלץ להיכנס למלחמת מצור אך נכשל בניסיונות לעלות על החומות או לשכנע את התושבים להיכנע. הצבא שלא היה מצויד למלחמת מצור והתשה החל לסבול ממחסור באספקה והכישלון לכיבוש העיר פגע במורל הגייסות את הכף הכריעו השמועות כי צבא הנאמן לסנאט נאסף וצועד צפונה על מנת להתעמת עם חיילות הקיסר ולהכריעם. במהלך חודש מאי בעת הפוגה בקרבות נרצח מקסימינוס באוהלו בידי חייליו ועימו נרצחו בניו והקצינים הנאמנים לו.
| |||