תרדמת – הבדלי גרסאות

* בדיקת אישונים: אישונים תקינים הם שווים בגודלם ובקוטר של 3-4 מ"מ. הם מתכווצים בצורה סימטרית בתגובה לאור ([[רפלקס אור]]). יכולות להיות מספר פתולוגיות במוח שהביאו לתרדמת ומכאן לפתולוגיות בצורת האישונים- אישוני סיכה, בקוטר של 1-1.5 מ"מ, מרמזים על מנת יתר של אופיאטים (למשל, [[הרואין]]), או נזק למוח ברמת אזור ה- pons. אישוני סיכה יכולים להופיע גם בהרעלות אחרות, טיפות עיניים המכווצות את האישון וכן מצבים כגון עגבת עצבית (נוירוסיפיליס). אישונים מורחבים, פיקסטיביים- הם אישונים הגדולים מ- 7 מ"מ ושאינם ראקטיביים. לרוב זה נובע בדרך כלל מלחץ על עצב III לאורך מסלולו, אולם מופיע גם בהרעלת תרופות אנטי-כולינרגיות או סימפטומימטיות. הסיבה השכיחה ביותר להופעת אישונים אלו היא מצב שבו התרחשה הרניאציה טרנס-טנוריאלית של אונה טמפורלית מדיאלית, עקב אפקט מסה אשר יצר לחץ סופרה-טנטוריאלי. אישונים בקוטר תקין, פיקסטיביים, (כלומר אינם מגיבים לאור) הם לרוב תוצאה של פגיעה בגזע המוח באזור ה- midbrain. אישונים א-סימטריים (מצב של [[אניזוקוריה]]) יכולים להופיע אצל 20% מהאוכלוסייה כממצא נורמלי (כאשר ההבדל הוא עד 1 מ"מ). אצל חולה בתרדמת, הופעה של אישונים א-סימטריים בגודלם מרמזת על פגיעה מבנית של עצב III או ה- midbrain.

6. [[גידול מוחי]]: גידול ראשוני או גרורות במוח יכולים לגרום להיווצרות תרדמת כביטוי ראשוני '''רק לעתים נדירות'''- לרוב, תרדמת מופיעה מאוחר יותר, כאשר יש היסטוריה רפואית של כאבי ראש, חוסרים נוירולוגיים שונים ושינויי הכרה ורק לאחר מכן תרדמת. ב- 25% מן המקרים יש בצקת פטמות (פפילאדמה). במקרה של תרדמת שהתפתחה כתוצאה מגידול, יש בשלב הראשון להפחית את הבצקת (מתן סטרואידים). כתלות בגידול עצמו, סוגו ומיקומו, יש לשלב בטיפול גם נוירוכירורגיה, רדיותרפיה וכימותרפיה.

#[[היפונתרמיה]]- רמות נתרן מתחת ל- 120 בדם יכולות להביא לסימנים נוירולוגיים כגון תרדמת, בעיקר כשהנפילה ברמות הנתרן היא חריפה. דליריום ופרכוסים הם מאפיינים שכיחים של היפונתרמיה.

#היפותרמיה- כל החולים עם חום גוף מתחת ל- 26 מעלות הם בתרדמת, כאשר היפותרמיה קלה, מעל 32.2 מעלות, היא גורמת לתרדמת. הסיבות לתרדמת הקשורה להיפותרמיה הן היפוגליקמיה, הרעלת סדטיביים, אנצפלופתיה של ורניקה ו- Myxedema. בבדיקה גופנית החולה קר למגע ולא תמיד רועד (רעד מפסיק מתחת לטמפרטורה של 32.5 מעלות). החולה אינו מגיב לכאב, עם טונוס שרירים מוגבר דיפוזית. תגובת האישונים יכולה להיות מושהית או אף חסרה, והאק"ג יכול להדגים הפרעות שונות כגון הארכה של גלי QRS, PR,QT, עליית j point וברדיקרדיה. נפוץ למצוא גם רמות גבוהות של [[עמילאז]] ורמות CPK מוגברות. הטיפול הוא במחלה הבסיסית- למשל טיפול בהיפוגליקמיה שהביא להיפותרמיה, וכן בהעלאת טמפרטורת הגוף- הדרך האידאלית לחמם את הגוף שנויה במחלוקת, אולם חימום פסיבי על ידי שמיכות וחום חדר היא שיטה מקובלת כיום. במהלך החימום עלול להופיע [[פרפור חדרים]]. החימום גורם להרחבת כלי דם, ולכן במהלכו יש לתת נוזלים כדי לשמר את נפח הדם ולא להביא לירידת לחץ דם. רוב החולים המחלימים מהיפותרמיה לא נותרים על נזק שאריתי.

#היפרתרמיה- טמפרטורת גוף מעל 42-43 מעלות גורמת לתרדמת, כי הפעילות המטבולית של מערכת העצבים המרכזית אינה יכולה לספק את הדרישה הגוברת לאנרגיה. הגורם הוא בדרך כלל חשיפה סביבתית לחום ([[מכת חום]]). גורמים נוספים הם [[סטטוס אפילפטיקוס]], היפרתרמיה הנגרמת כתוצאה מחומרי הרדמה אצל אנשים מסוימים, [[דליריום טרמנס]], נזק להיפותלמוס המפקח על הטמפרטורה או תרופות אנטי-כולינרגיות. הטיפול הוא הורדת טמפרטורה מיידית ל- 39 מעלות, על ידי הרטבת החולה במי קרח ואלכוהול או על ידי שימוש במאווררים ושמיכות קירור. יש להיזהר ממתן יתר של נוזלים, היות שקירור הגוף מביא לכיווץ כלי דם, והעמסת הגוף בנוזלים עלולה להביא להתפתחות [[בצקת ריאות]].