המפלגה הקומוניסטית של צרפת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון מאפייני תמונות בתבניות: ממוזער ← מרכז, השמטת שמאל או ימין*
Matanyabot (שיחה | תרומות)
שורה 39:
ממלחמת העולם השנייה יצאה המפלגה ככוח ההתנגדות הגדול והמאורגן ביותר לנאציזם. עם שחרור צרפת הצטרפה המפלגה, יחד עם כל ארגוני הרזיסטאנס, ל[[הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית|ממשלה הזמנית]] בראשותו של דה גול, זכתה לפופולריות חסרת תקדים והייתה אחד מהכוחות הפוליטיים המשמעותיים. בבחירות לאסיפה הלאומית המכוננת החד-ביתית הזמנית באוקטובר 1945 הייתה המפלגה הגדולה ביותר עם 26% מהמצביעים וזכתה ב-159 מושבים. בסוף שנת 1945 עמד מספר חבריה על כחצי מיליון. בבחירות הראשונות ב[[הרפובליקה הצרפתית הרביעית|הרפובליקה הרביעית]], שנערכו בנובמבר [[1946]] זכתה המפלגה לתוצאה הטובה ביותר שלה בהיסטוריה, 28.3% מהמצביעים ו-182 מושבים. המפלגה הייתה חברה בברית משולשת עם המפלגה הסוציאליסטית ועם [[התנועה הרפובליקנית העממית]] ועד מאי 1947 הייתה חברה בממשלה, כאשר מוריס תורז כיהן כסגן [[ראש ממשלת צרפת]] וחבריה החזיקו בתיקי הבריאות, העבודה, השיכון, השיקום והתעשייה. המפלגה הייתה שותפה להתוויית מדיניות שכללה ייסוד מערכת של [[מדינת רווחה]] יחד עם [[הלאמה]] של מוסדות פיננסיים (בהם [[בנק קרדי ליונה]], בנק [[סוסייטה ז'נרל]] ו[[חברת ביטוח|חברות ביטוח]]), תשתיות ותעשייה (בהם חברת ה[[חשמל]] ומפעל [[רנו]]). בשנת [[1947]] חוקק חוק [[שכר מינימום]] והובטחה עוצמתם ועצמאותם של האיגודים המקצועיים. כוחה של המפלגה ומרכזיותה בשיח הפוליטי והחברתי באותה עת היו כה גדולים עד שתת-[[מזכיר המדינה של ארצות הברית]], [[דין אצ'יסון]], סבר שקיימת סכנה מיידית להשתלטות קומוניסטית על צרפת{{הערה|[http://www.americanforeignrelations.com/A-D/Cold-Warriors-Dean-acheson.html דין אצ'ינסון], האנציקלופדיה האמריקאית הלאומית}}. אולם, המפלגה סירבה להצביע בעד מימון המעורבות הצרפתית ב[[מלחמת הודו-סין הראשונה]], התקוממה נגד הפעלת האלימות בדיכוי התקוממות עממית נגד השלטון הצרפתי ב[[מדגסקר]] ותמכה בשביתות בקנה מידה גדול במפעלי רנו. בנוסף, ממשל ארצות הברית התנה את מימוש [[תוכנית מרשל]] לסיוע לשיקום המדינה בהדחת המפלגה מהממשלה (בצרפת ובאיטליה). לפיכך, פיטר ראש הממשלה [[פול רמדייה]] את שרי המפלגה ממשלתו במאי 1947. תגובת המפלגה לגירוש הייתה סדרת שביתות שכללו גם שיבושים וחבלות מכוונות בתעשייה ובתחבורה.
 
עם הגירוש מהממשלה בטלה מחויבות המפלגה לאחריות ציבורית והיא החלה לפעות באופן רדיקלי בקרב מעמד הפועלים. גם ההוראות מוסקבה הובילו לאימוץ קו תוקפני ורדיקלי יותר. בוועידת ה[[קומינפורם]] הראשונה גינה [[אנדריי ז'דאנוב]] בשם סטלין את ניסיונה של המפלגה להגיע לברית עם הבורגנות והצביע על כשלונה כלקח. לבחירות [[1951]] רצה המפלגה, עקב מחלתו של תורז, תחת הנהגתו של [[ז'אק דוקלוז]] (Jacques Duclos) וזכתה ב-26.3% מקולות המצביעים ול-103 מושבים. שנה לאחר מכן נערכו במפלגה "[[טיהורי סטלין|טיהורים]]" שנועדו לסלק בכירים שסטו מהקו ה[[סטאליניזם|סטאליניסטי]] הנוקשה, בהם אחד מבכיריה, [[אנדרה מארטי]]. המפלגה המשיכה לדבוק בקו סטליניסטי גם לאחר מותו של מנהיג ברית המועצות והצליחה לשמור על כוחה באופן יחסי. בבחירות שנערכו בינואר 1956 זכתה ב- 25.4% מהקולות וב-150 מושבים ובנובמבר אותה שנה תמכה בדיכוי [[המרד ההונגרי]]. נושא התמיכה הפומבית ב{{ה|חזית הלאומית לשחרור אלג'יריה}} היה שנוי במחלוקת במפלגה כאשר מנושאי הדגל בעניין זה היה אחד מהמכובדים בחבריה, הפילוסוף והסופר [[ז'אן פול סארטר]].
 
=== מייסוד הרפובלקה החמישית ועד התמוטטות ברית המועצות ===