רקונקיסטה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 2:
{{היסטוריה של ספרד}}
[[תמונה:Pt-Reconquista2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלבי הרקונקיסטה]]
▲המונח רקונקיסטה ( Reconquista, Reconquest ) מתייחס לכיבוש מחדש של ספרד [[חצי האי האיברי]] על ידי הנוצרים מידי המוסלמים, בפרק זמן של כ700 שנים מסוף המאה השמינית ועד לסוף המאה החמש-עשרה. {{הערה|HAWKLEY, ETHAN P. Reviving the Reconquista in Southeast Asia: Moros and the Making of the Philippines, 1565–1662. Northeastern: Journal of World History. Jun-Sep2014, Vol. 25 Issue 2/3. P. 286. }} נהוג לראות בניצחון הראשון של כוח נוצרי על המוסלמים בעיר קובדונגה (Covadonga) בשנת 722 את נקודת ההתחלה לתקופה, {{הערה|Bonch-Bruevich, Xenia. IDEOLOGIES OF THE SPANISH RECONQUEST AND ISIDORE’S POLITICAL THOUGHT. Manchester University Press. 2008, Vol. 17 Issue 1. P. 27. }} ו[[בכיבוש גרנדה]] וסילוק המוסלמים מספרד בשנת 1492 את סיומה. {{הערה|Mcmanner, John. The oxford history of Christianity. New York: oxford university press. 2002 (1990), p. 721.}} קיים ויכוח מחקרי סביב שאלת מהותה של הרקונקיסטה מלחמת קודש, התפשטות צבאית וטריטוריאלית, או דגם מוקדם של [[מסעי הצלב]].{{הערה|שגריר, איריס. מסעי הצלב - היסטוריה והיסטוריוגרפיה. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה. 2014, עמ' 46.}}
==תיאור היסטורי – תקופתי==
[[חצי האי האיברי]]
במשך כשלוש מאות שנה נשמרו יחסי הכוחות שבין הנוצרים למוסלמים בחצי האי באופן יציב. החליפות האומיית היוותה כוח משמעותי וחזק בעלת עליונות על הממלכות הנוצריות הקטנות, שלא היוו איום של ממש על המוסלמים. שינוי בסטטוס וביחסי הכוחות הגיע עם התפרקותה של החליפות האסלמית בשנת 1031 עקב מתחים וריבים פנימיים. {{הערה|Joseph, F. O'Callaghan. Reconquest and Crusade in Medieval Spain. Philadelphia: University of Pennsylvania press. 2014, p. 1}} המוסלמים בחצי האי התארגנו מחדש בצורה של 36 טאייפיות ( taifa states ), נסיכויות קטנות ועצמאיות. את היחלשותו של הכוח המוסלמי ניצלו הממלכות הנוצריות היטב ובשנת 1085 הצליחה מלכות קסטיליה- לאון לכבוש את העיר טולדו וסביבתה. המוסלמים המאוימים ביקשו עזרה מ[[המרבטון]] (Al-Murabitun : מתאסלמים חדשים ממוצא ברברי שמוצאם בצפון אפריקה ) אשר צברו הישגים וניצחונות צבאיים מול הנוצרים לתקופה מסוימת, אך לא הצליחו לכבוש את טולדו ולשנות את המומנטום החיובי הנוצרי שהחל תופס תאוצה. {{הערה|שגריר, איריס. מסעי הצלב - היסטוריה והיסטוריוגרפיה. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה. 2014, עמ' 45- 46. }}עד מחציתה של המאה השלוש-עשרה הצליחו הנוצרים להתגבר על כוח העזר המוסלמי והחלו בפלישה נרחבת לעומק חצי האי. בשלב זה, הצליחו הנוצרים לכבוש מחדש את
==אידיאולוגיה ומניעים==
הרקונקיסטה היא אמנם כותרת לתקופה אחת מסוימת, אך היא אינה מתארת תופעה אחידה מבחינת האידיאולוגיות, המניעים והמטרות שמקופלות תחת הביטוי. גישות שונות נעות בין ההנחה שהרקונקיסטה כרעיון הכיבוש מחדש הייתה קיימת כאירוע אחד ואחיד שהתמשך על פני המאות, לבין הנחה הרואה בה רעיון בסיסי שעלה במאה השמינית ושפותח והונע לכיוונים שונים עם תנועת הדורות והשינויים החברתיים והמבניים
המניע הטריטוריאלי מתבסס על תחושת הזדהות והמשכיות לממלכה הנוצרית הוויזיגותית הקדומה, מה שיוצר תפיסה הרואה בכל [[חצי האי האיברי]] שטח השייך לנוצרים. הכרזת השייכות היא על [[הדיאוקסיס]] (Diocese: מחוז הבישוף, חלוקה אזורית ושלטונית) הרומי באזור זה, כלומר כל שטחי חצי האי ואפילו אזורים מסוימים בצפון אפריקה. את ביסוס הקשר שבין הממלכה הוויזיגותית לנוצרים הנלחמים במוסלמים ניתן לראות בהפיכתו של מלך אסטוריאס, פילאיו (719-737 pelayo) לסמל בעבור נוצרים רבים בספרד. פילאיו נחשב לאחיין רחוק של רודריגו, המלך האחרון של הממלכה הוויזיגותית, והוא זה שנחל את הניצחון המשמעותי הראשון על המוסלמים על ידי [[כיבוש העיר קובדונגה]] בשנת 722. {{הערה|שם, עמ' 4-5. }}
את היעדרותו של המניע הדתי המובהק ושל רעיון מלחמת הקודש, ניתן למצוא ב[[כרוניקות]] שמוצאן במאה ה8. בכרוניקות הללו לא מוזכרים המוסלמים כאויב ואין ביטוי לרעיון של רקונקיסטה, כיבוש מחדש, כאקט דתי או מעשה מידי נצרך. {{הערה|ברקאי, רון. דימוי עצמי ודימוי אויב אצל הנוצרים ואצל מוסלמים
בחינת הכרוניקות הנוצריות השונות מהמאה השמינית ועד לרבע הראשון של המאה האחת-עשרה מצביעה על התפתחות בדימוי המוסלמים בעיני הנוצרים והעצמת העוינות הנוצרית כלפיהם. בנוסף, הדימוי העצמי של הנוצרים מתחזק ומקבל מעמד מבוסס ומאוחד עם התפתחות הממלכות. {{הערה|שם, עמ' 56. }} מהמחצית השנייה של המאה האחת-עשרה, עם היחלשות המוסלמים, התעצמות הממלכות הנוצרית בחצי האי וחיבור מחדש למוסד האפיפיורי ול[[ממלכת הפרנקים]] שבצרפת, הכיבושים הנוצרים מקבלים אופי של מסע צלב דתי ולא רק של כיבוש שטחים על בסיס זכות ושייכות קודמת. {{הערה|Joseph, F. O'Callaghan. Reconquest and Crusade in Medieval Spain. Philadelphia: University of Pennsylvania press. 2014, p. 24}} המסגרת הדתית כולה עוברת סטנדרטיזציה על ידי האפיפיוריות המערבית וישנה הצפה של מהגרים, עולים לרגל ומבקרים נוצרים מערביים. הנוכחות הנוצרית החדשה בחצי האי האיברי נושאת עמה חיזוק פרקטי בדמות כוח עזר צבאי וכן חיזוק רוחני בהבאתה את בשורת מסעי הצלב וגאולת הקרקעות מידי הכופרים המוסלמים. {{הערה|ברקאי, רון. דימוי עצמי ודימוי אויב אצל הנוצרים ואצל מוסלמים
דוגמאות למעורבותה הרשמית של האפיפיורות במאבק במוסלמים
לסיכום, הרקונקיסטה מתרחשת בתקופת ימי הביניים הפאודלית בה הדת מעורבת ומעורה בחייו הפרטיים של האדם וכן בחיי הציבור ככלל. לא ניתן לבצע הפרדה מוחלטת בין הארצי והפוליטי לבין הדתי הטהור. הרקונקיסטה כמושג מכילה היבטים שונים של התקופה ומתפתחת בין דור לדור ומניעיו האישיים.
שורה 31 ⟵ 30:
*711-716: כיבוש מוסלמי של חצי האי האיברי.
*722: כיבוש העיר קובדונגה על ידי ה[[מלך פילאיו]]. הניצחון הראשון המשמעותי של הנוצרים על המוסלמים ותחילתה של תקופת הרקונקיסטה.
*851-859: [[המרטירים]] (קדושים מעונים) של [[קורדובה]]. הליכה מרצון של קבוצת נוצרים לידי המוסלמים בעיר קורדובה, תוך ביזוי מוחמד וספיגת עונשי המוות מידי המוסלמים. האירוע השפיע רבות על תודעת הנוצרים
*1031: נפילת החליפות האומיית
*1085: כיבוש טולדו וסביבתה על ידי מלכות קסטיליה- לאון.
*1212: ניצחון נוצרי על המוסלמים בקרב על לאס נאבס דה טולוסה (Las Navas de Tolosa).
*1492: כיבוש גרנדה על ידי כוחותיהם של איזבלה ופרדיננד. סוף תקופת הרקונקיסטה על ידי השתלטות הנוצרים על חצי האי האיברי וגירוש הנוכחות המוסלמית לחלוטין.
[[קטגוריה:ספרד: היסטוריה]]
|