הבדלים בין גרסאות בדף "ברווז הפרא"

הוסרו 82 בתים ,  לפני 4 שנים
מ (בוט החלפות: נורווגי)
ה[[מערכה (תיאטרון)|מערכה]] הראשונה נפתחת בארוחת ערב בביתו של וורלא האב, [[תעשיין]] וסוחר עשיר. האורחים הוזמנו על ידי בנו, גרגור וורלא, שזה עתה שב לבית אביו אחרי שהתגורר בסמוך למפעל של אביו, בו עבד. שם נודע לו על גורלו של חברו לשעבר לכיתה, ייאלמר אקדל. ייאלמר נשא לאישה את גינה, משרתת צעירה שעבדה במשק ביתו של וורלה. וורלה האב אירגן את ה[[שידוך]] בכך שסיפק לייאלמר בית ומקצוע כצלם. גרגור, שאימו הלכה לעולמה, מאמין שגינה ובעלה ניהלו ביניהם רומן, ומתמלא זעם בשל כך שחברו הוותיק חי חיים של שקר.
 
ארבעתארבע המערכות הנותרות מתרחשות בביתו של ייאלמר אקדל. בתחילה נדמה שאקדל חי חיים נעימים ונוחים. אביו של ייאלמר מתפרנס בעבודת העתקתמהעתקת מסמכים בשביל וורלה. ייאלמר מנהל סטודיו מצליח לצילום [[פורטרט]]ים. גינה מסייעת לו לנהל את העסק ובנוסף לכך היא מנהלת את משק הבית. שניהם אוהבים מאוד את בתם הדוויג. מייד בתום המסיבה גרגור נוסע לביתם, שם הוא מתוודע למשפחה. ייאלמר מתוודה על כך שהדוויג היא מקור שמחתו ומקור צערו הגדולים ביותר, מכיוון שראייתה מידרדתמידרדרת בהדרגה והיא עומדת לאבד את מאור עיניה. המשפחה נלהבת להציג בפניולפניו את עליית הגג, שםשבה הם מגדלים בעלי חיים שונים כמו שפנים ויונים. היקר מביניהם הוא ברווז הפרא אותו הם הצילושהצילו. הברווז נפצע בידי לא אחר מאשר וורלה האב, שראייתישגם ראייתו מידרדרת אף היא. הוא ירה בכנפו של הברווז, שצלל לאגםלקרקעית ונצמד לקרקעיתהאגם. כלבו של וורלה משה אותו מהמים, וחרף פצעיו מהיריהמהירייה ומשיניו של הכלב, אקדל הזקן טיפל בברווז עד שהחלים.
 
גרגור שמאס בדרכו הנלוזה של אביו, מחליט להיפרד ממנו לצמיתות והוא שוכר חדר בבית משפחת אקדל. ביום המחרת, הוא נוכח לדעת ששקרים נוספים מרחפים מעל לראשראשם של בני משפחת אקדל, פרט לרומן של גינה עם אביו. ייאלמר מספר לו שהוא אינו שולח את בתו הדוויג לבית הספר בשל ראייתה, אולם הוא אינו מלמד אותה בעצמו ומותירומניח את הנערהלנערה להימלט לתוך עולם דמיוני באמצעות תמונות שהיא רואה בספרים. במהלך שיחתם גרגור שומע ירייה בעליית הגג, והמשפחה מסבירה שאקדל הזקן מבדר עצמומשתעשע בכך שהוא יורה בשפנים ובציפורים בעליית הגג, ולפעמים ייאלמר מצטרף אליו לציד. הפעילות מאפשרת לאקדל לשמר בליבו את התשוקה לציד מימים עברו. ייאלמר מספר גם על "המצאתו הגדולה", עליה אין הוא מרחיב את הדיבור. היא קשורה לצילום, והוא בטוח שהיא תאפשר לו לשלם את חובותיו לוורלה ולבסוף להפוך אותו ואת משפחתו לעצמאית לחלוטין. על מנת לעבוד על המצאתו, הוא נוהג להשתרע על הספה ולהרהר בה.
 
במהלך ארוחת הצהריםהצהריים, אליהשאליה מצטרפים גרגור וכן רלינג ומולוויק, ששוכרים אף הם חדרים בבית, וורלא האב מגיע ומנסה לשכנע את בנו לשוב הבייתההביתה. גרגור עומד על כך שהוא אינו יכול לחזור ושהוא יחשוף בפני ייאלמר את האמת. אביו סבור שייאלמר לא יהיה אסיר תודה בשל התערבותו של גרגור. לאחר שהוא עוזב, גרגור מבקש מייאלמר להתלוות אליו להליכה, שם הוא חושף בפניולפניו את האמת בדבר הרומן של גינה עם אביו.
 
כשייאלמר שב הבייתה, הוא מתרחק באשתומאשתו ובבתוומבתו. הוא דורש לטפל בעתיד בכל עסקי הצילום בעצמו, ולא לקבל עזרה מגינה. הוא גם דורש לנהל את ענייני הכספים של המשפחה, שעד עתה גינה ניהלה אותם. גינה מתחננת בפניולפניו לשקולשישקול זאת מחדש, בהסבירהומסבירה שעם כל הזמן שהללו יגזלו ממנו, לא יוותרייוותר בידו זמן לשקוד על המצאתו. הדוויג מוסיפה שלא יוותרייוותר בידו די זמן לטפל בברווז הפרא. נרעש כתוצאה מהחדשות ששמע מגרגור, ייאלמר זועם על ההצעה ואומר שהוא מעוניין למלוק את צווארו של הברווז. ייאלמר שואל את גינה האם היאאם ניהלה רומן עם וורלא האב והיא מתוודה שעשתה כן, אולם היא עומדת על כך שהיא מאוד אוהבת את ייאלמר.
 
בעיצומו של הוויכוח, גרגור חוזר, מופתע מכך שהזוג אינו מאושר מכך שהשקר אינו מרחף עוד מעל ראשם. גברת סרבי מגיעה לביקור ובידה מכתב עבור הדוויג ובפיה החדשות שהיא עומדת להתחתן עם וורלא האב. במכתב כתוב שוורלא ישלם לאקדל הזקן שכר של 100 קרונות לחודש עד למותומותו. לאחר מותו, הגימלה תעבור להדוויג לשארית חייה. החדשות מריעותמרעות את מצב רוחו של יילמאר, והוא מגיע למסקנה שייתכן שהדוויג היא בתו של וורלא. הוא אינו מסוגל לראות את פניה של הדוויג ויוצא מהבית לשתות לשוכרה ביחד עם רלינג ומולוויק. גרגור מנסה להרגיע את הדוויג ומציע לה להקריב את ברווז הפרא בשביל לשמח את אביה. הדוויג נואשת לזכות מחדש באהבתו של אביה ונאותה לבקש מסבה לירות בברווז האהוב עליה בבוקר המחרת.
 
ביום המחרת, רלינג מגיע ומספר למשפחה שיילמאר נשאר ללון בחדרו. הוא נחרד ממה שגרגור חולל, ומגלה שלפני זמן רב הוא שתל במוחו של יילמאר את רעיון ההמצאה כ"שקר חיים", כדי לטעת בו תקווה שתמנע ממנו מלשקוע לתוך ייאושבייאוש. הם מתווכחים בעוד יילמאר מגיע לאסוף את חפציו כדי לעזוב את הדירה. הוא המום ממספר החפצים שעליו לארוז. הדוויג שמחה לראותו, אולם יילמאר אינו מתייחס אליה. הרוסה, הדוויג נזכרת בברווז הפרא והולכת לעליית הגג ובידה האקדח. לאחר שנשמעת ירייה, המשפחה מניחה שאקדל הזקן צד בעליית הגג, וגרגור מניח שהוא ירה בברווז עבור הדוויג. הוא מספר על הקורבן ליילמאר, שהדבר נוגע לליבו. כשאקדל הזקן יוצא מחדרו, המשפחה נוכחת לדעת שלא ייתכן שהוא ירה בעליית הגג. הם נחפזים לעליית הגג ורואים את הדוויג שוכבת על הרצפה. אף אחד לא מוצא פצע, ורלינג בודק אותה. הוא מגלה שהכדור חדר לחזה, פגע בלבבלבה והיא מתה במקום משטף דם פנימי. יילמאר מתחנן בפניהלפניה שהיאשתתעורר תתעורר בחייםלחיים כדי שהיא תוכלשתוכל לראות עד כמה הוא אוהב אותה. המחזה מסתיים כשרלינג וגרגור מתווכחים שוב. גרגור מחזיק בדעה שהדוויג לא מתה לשווא, מכיוון שהכאב עורר את כל האצילי שבו. רלינג מלגלג על הרעיון ועונה לו.
{{ציטוט|תוכן="בוא נדבר על זה שוב, כשיבצבץ העשב הראשון על קיברה. אז תשמע אותו מפריח מליצות נבובות על "הילדה שנקרעה בטרם עת מזרועות אביה", ותראה אותו מתפלש בים של דמעות רגשניות ורחמים עצמיים."
‏‏{{הערה|1=‏