עקומת לאפר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: נורווגי, שווד\1 |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 19:
בין השנים 1979-2002 40 מדינות בהן [[שוודיה]], [[דנמרק]], [[צרפת]], [[בלגיה]], [[נורווגיה]], [[גרמניה]], [[פינלנד]] [[בריטניה]] ו[[ישראל]] הורידו את שיעורי [[מס הכנסה|מס ההכנסה]] שלהן. אלן ריינולדס ממכון קטו כתב במאמר על כך "מדוע דמוקרטיות כה רבות הורידו את המס השולי שלהן? אולי הן הושפעו מהרעיונות של כלכלות צד ההיצע. אבל הכוח העצום של דוגמה יכול להיות משכנע יותר. אולי הסמכויות הפוליטיות ראו שכלכלות אחרות מסתדרות טוב יותר עם [[צמיחה כלכלית|כלכלה צומחת]] (ומס נמוך) מאשר עם [[מיתון|כלכלה קפואה]] (ומס גבוה). סיבה אחרת יכולה להיות שמס גבוה יכול לעודד התחמקות ממס ובריחה ל[[מקלט מס|מקלטי מס]], או שהסמכויות הפוליטיות מושפעות מלוביסטים ואיילי הון שלוחצים עליהן להוריד את המסים.
ישנם תקדימים היסטוריים נוספים לרעיון, שלאפר לא ציין. ב-1924, לדוגמה, כתב שר האוצר [[אנדרו ויליאם מלון|אנדרו מלון]]: "יש המתקשים להבין ששיעורי מס גבוהים לא יוצרים בהכרח תקבולים גדולים יותר לממשלה ושתקבולים גדולים יותר יכולים להתקבל משיעור מס נמוך יותר. במימוש התובנה שלו כי "73% מכלום זה כלום", הוא חתר להפחתת המס על העשירון העליון מ-73% להרבה פחות מזה, לבסוף ל-24%. תקבולי המס עלו מ-719 מיליון דולר למיליארד דולר בין 1921 ל-1929, עלייה ממוצעת של 4.2% לשנה במשך שמונה שנים. מאורע היסטורי זה תומך בדעת התומכים בקיצוץ מסים.
תקדימים היסטוריים נוספים ניתן למצוא אצל [[דייוויד יום]], שתיאר טיעון דומה במאמרו "על המס" מ-[[1756]], כמו גם אצל עמיתו הסקוטי [[אדם סמית]] עשרים שנה מאוחר יותר.
| |||