פיל מלחמה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת קישורים עודפים, הגהה, תיקון שגיאת כתיב
שורה 10:
השימוש בפילים התפשט ברחבי העולם העתיק. יורשיו של אלכסנדר הגדול, [[מלחמות הדיאדוכים|הדיאדוכים]], השתמשו במאות פילים הודים במלחמותיהם. ה[[מצרים]] וה[[קרתגו|קרתגים]] החלו לאלף פילים אפריקאים לצורך דומה כמו גם ה[[נומידיה|נומידים]] וה[[ממלכת כוש|כושים]]. החיה בה השתמשו הייתה [[פיל צפון אפריקני]] קדום שהיה נפוץ ב[[צפון אפריקה]] והיה קטן יותר ממקבילו האסייתי, חיה שנכחדה לבסוף בשל ניצולה על ידי בני אדם. [[פיל סוואנה אפריקני]] שהוא הגדול מכל סוגי הפילים התגלה כקשה לאילוף למטרות לחימה ומעולם לא נעשה בו שימוש נרחב. ב[[קרב רפיח]] בשנת [[217 לפנה"ס]], בו נלחמו המצרים נגד [[הממלכה הסלאוקית]], השתתפו פילים משני הסוגים; הסלאוקים השתמשו ב-103 פילים אסייתים ואילו המצרים עשו שימוש ב-73 פילים קדומים, אולם הדבר לא הבטיח ניצחון ל{{ה|צבא הסלאוקי}} והוא ניגף בפני המצרים.
 
על פי [[ספר חשמונאים א']] גם במהלך [[מרד החשמונאים]] עשו ה[[סלווקים]] שימוש בפילי מלחמה. על פי התיאור בפרק ו', במהלך קרב בית זכריה הסתער [[אלעזר המכבי]] (אחיו של [[יהודה המכבי]]) על פיל מלחמה של הצבא ה[[סלווקים|סלווקי]] שהיה בעל שריון מיוחד. אלעזר שיער שהמלך [[אנטיוכוס החמישי]] נמצא על פיל זה, והחליט לסכן את חייו על מנת להציל את עמו ולהנציח את שמו בישראל. הוא רץ, שיסף את הפיל בחרבו, התמקם תחת בטנו ודקרו עם חניתו. הפיל מת אך בקריסתו אל הארץ מחץ את אלעזר. [[יוסף בן מתתיהו]] מסכם את הפרשה בכך שלמרותשאף על פי שאלעזר הצליח להרוג חיילים רבים, לא הופקה תועלת ממעשהו חוץ משם העולם שעשה לעצמו.
 
במאות הבאות, עיקר השימוש בפילי מלחמה באירופה היה כנגד [[רומא העתיקה|האימפריה הרומית]], מ[[קרב הרקלה]] ([[מלחמת פירוס]], [[280 לפנה"ס]]) ועד צעדתו של [[חניבעל]] דרך האלפים ב[[המלחמה הפונית השנייה|מלחמה הפונית השנייה]], בה הפילים הפחידו את הלגיונות הרומים. כך, למשל מתאר [[פלוטארכוס]] את תפקידם המכריע של הפילים במלחמת פירוס {{ציטוט|תוכן=בעיקר עשו בהם <small>(ברומאים)</small> שמות כוחם ועצמתם של הפילים, כי אומץ לבם של הרומאים היה כאין וכאפס במלחמה נגדם, וסבורים היו שמן ההכרח הוא לפנות להם מקום כמו לנחשול מסתער או לרעש אדמה הרסני ולא לעמוד על עמדם ולמות חינם, או לסבול את הקשות שברעות ללא תועלת|מקור=[[פלוטארכוס]], [[חיי אישים]], פירוס, תרגום א. הלוי|מרכאות=כן}} אך כמו אלכסנדר הגדול גם הרומאים מצאו דרכים להתמודד מול הפילים. ב[[קרב זאמה]], הקרב האחרון של חניבעל, הכוחות הרומים הפכו את הסתערות הפילים לבלתי יעילה על ידי אימוצו של מערך קרב שסיפק לפילים מעברים דרכם יכלו עבור. ב[[קרב תפסוס]] <!-- (?) --> ([[46 לפנה"ס]]), צייד [[יוליוס קיסר]] את הלגיון החמישי, לגיון שהורכב על טהרת הגאלים, ב[[גרזן|גרזנים]] והורה ללגיונרים שלו לכוון את מכותיהם לרגלי הפילים. הלגיון עמד בהסתערות והפילים נעשו לסימלו. קרב זה היה הקרב האחרון בו נעשה שימוש משמעותי בפילים במערב.
 
[[קובץ:Bayon Angkor Relief1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|]]
שורה 24:
 
==השימוש הטקטי בפיל==
לפילים מספר יתרונות חשובים. ראשית, עצם הגודל העצום של הפיל, חיית היבשה הגדולה ביותר מטילה פחד בלב היריב. הפחד גדול במיוחד אצל יריב שלא נתקל בעבר בחיה זו. שנית, ריחם הטריף את הסוסים. לכן, הפילים היו יעילים מאוד כנגד הפרשים. כמובן שליתרונותליתרונות אלה התווסף פוטנציאל הקטל העצום של הפיל. פילים היו יכולים לשמש פלטפורמה ניידת להצבת עמדת ירי לקשתים או פשוט לדרוס את חיילי האויב ברגליו.
 
יחד עם זאת, לפיל היו גם חסרונות לא מעטים. השימוש האופטימלי בפילים היה בקרקע שטוחה. כמו כן, בגלל גודלם הפילים היו פגיעים במיוחד לנשק קל - כידוני הטלה, חצים וכו'. לכן, היה צורך להגן עליהם בכוחות קליהם משלהם. הדבר יצר בעיה כי בקרב, הפילים נטו לדרוס כל מה שהיה לידם וכך סיכנו גם את כוחותיהם שלהם. גם תעלה הייתה יכולה לבלום את הפילים, כמו שעשו הספרטנים במלחמת נגד פירוס. בנוסף לכל אלה, גם הבעיה הלוגיסטית של העברת הפילים לשדה הקרב. הפילים האיטוהאטו מאוד את התקדמות הצבא והיוו נטל כבד על כלכלתו.
 
== שימוש טקטי ==
פילים שימשו למטרות צבאיות רבות. כחיות גדולות הם יכלו לסחוב מטען רב ולהוות [[כלי תחבורה]] יעיל. בקרב הפילים הוצבו לרוב במרכז השורה והיו יעילים בעצירת הסתערויות אויב או בפתיחת הסתערות משלהם.
 
הסתערות של פילים יכלה להגיע למהירות של 30 [[קילומטר לשעה]], ובניגוד ל[[פרשים]], חיל רגלים החמוש ב[[כידון|כידונים]] לא יכלהיה יכול לעצרם. עוצמתם הייתה כוחם הגולמי אשר בעזרתה התנגשו בשורות האויב, דרכו ומחצו כל שעמד בדרכם תוך נדנוד חטיהם. אלו שלא נמחצו הועפו לצדדים או אולצו לנוע אחורנית. מעבר לכך, ה[[אימה]] שהפילים השרו בליבותיהם של אלו שלא היו רגילים להילחם בהם (כמו הרומאים), גרמה לאויב לעתים להישבר ולברוח רק למראה ההסתערות, פרשים היו לא בטוחים גם הם משום ש[[סוס]]ים אשר לא הורגלו לריח הפילים נבהלו בקלות. עורם העבה של הפילים הקשה מאוד על חיסולם או ניטרולם, וגובהם ומסתם הקנו הגנה לרוכבם. אולם, הם נטו להיכנס ל[[בהלה]] בקלות: לאחר ספיגת פציעות קלות, או לאחר מות רוכבם הם פתחו בריצת אמוק תוך פגיעה ללא הבחנה בניסיונם לברוח משדה הקרב. הנסיגה המבוהלת יכלה ליצור אבדות כבדות לשני הצדדים הלוחמים. כך, למשל, מנעה בהלת הפילים נסיגה מסודרת של [[פירוס]] וצבאו מהעיר ארגוס {{ציטוט|תוכן=יש מהם שלא שמעו כשצעק אליהם שייסוגו, אך גם אלו שבקשו לעשות כדבריו מנעום מזאת אותם הזורמים מאחוריהם דרך השער. כי הגדול שבפילים נפל לרוחב השער, והיה מוטל שם כשהוא נוהם ומעכב את המבקשים לסגת. ופיל אחר, ניקון שמו, אחד מאלה שנכנסו תחילה לעיר, חיפש את רוכבו שנפל מעליו מחמת פצעיו כדי להחזירו למקומו, והוא הסתער על אלה שבקשו לצאת וערבב בדחיפותיו אוהבים ואויבים כאחד, והם נפלו זה על גבי זה. משמצא את גופת אדוניו תפסו בחדקו והניחו לרוחב שתי שיניו וחזר לאחוריו כמשוגע ורמס את כל הנתקלים בו. ובעוד הם מעוכים ולחוצים זה לזה לא יכול אף אחד מהם לעשות כלום למען עצמו, אלא ההמון כולו התנועע והתנודד כגוף מרותק אחד לכאן ולכאן.|מקור=פלוטארכוס, שם}}
החיילים הרומאים ניסו לעתים קרובות לפגוע ב[[חדק]] הפיל, דבר אשר גורם לו [[בהלה]], ואם התמזל מזלם של הרומאים, לבריחתו בחזרה לשורות האויב.