שג'ר א-דור – הבדלי גרסאות

תאריך ומקום לידתה של שג'ר א-דור אינם ידועים, אך על פי ההיסטוריון המוסלמי [[אל-מקריזי]], היא נולדה למשפחה [[ארמניה|ארמנית]] או [[טורקיה|טורקית]].‏‏{{הערה|שם=פורדהאם|1=‏httphttp://www.fordham.edu/halsall/source/makrisi.html‏html}}

על פי הספר המקיף ביותר על תולדותיה "שג'ראת אד-דור במסורת ובספרות ערבית"{{הערה|1=‏GötzGötz Schregle, Die Sultanin von Ägypten (Wiesbaden 1961) 3-7.‏}} היא נאספה בשנת [[1239]] כ[[שפחה]] ל[[הרמון|הרמונו]] של הסולטאן [[אל-מסתעצם הראשון]], החליף ה[[בית עבאס|עבסי]] של [[בגדד]]. ושנה לאחר מכן היא נמכרה ( או לפי גרסה אחרת{{הערה|1=‏MustafaMustafa Ziada, `The Mamluk Sultans to 1293', in Wolff & Hazard, The Later Crusades, 1189-1311, 735-758‏758}} - ניתנה במתנה) לנסיך האיובי [[אלמלך אצאלח איוב]]. שג'ר אל דור המתוארת על ידי היסטוריונים בני זמנה כאישה יפה, אדוקה ומעל הכול - אינטליגנטית, שבתה את לבו של הנסיך האיובי ועתידה הייתה להפוך לאשתו "המועדפת". אל מקריזי{{הערה|1שם=‏http://www.fordham.edu/halsall/source/makrisi.html‏פורדהאם}} מספר:

ההיסטוריון דזמונד סטיוארט, במחקרו על ההיסטוריה המצרית, מסביר את הרקע לאופיה החזק והעצמאי של שג'ר א-דור. הוא מציין כי שורשיה של שג'ר א-דור {{ציטוטון|היו בחברה של נוודים, בה אישה רכבה ללא רעלה והייתה בעלת מעמד שווה לגבר.}}‏‏{{הערה|1=‏DesmondDesmond Stewart, Cairo: 5500 Years (New York 1968) 105‏105}}

המציאות הפוליטית של [[המזרח התיכון]] אכן הביאה את שג'ר א-דור לחיי נדודים ומלחמה. עוד בטרם התקשרו חייה עם חיי אלמלך אלצאלח איוב הוא נשלח על ידי אביו - סולטאן מצרים [[אל כאמל|אלמלך אל כאמל]] אל העיר [[חצן כיפא]] - במזרח [[טורקיה]] בקצה אזור ה[[ג'זירה (סוריה)|ג'זירה]] בשנת [[1233]]. בסתיו של שנת [[1237]] יצא הסולטאן למסע מלחמה נגד [[דמשק]] בלווית הנסיך האיובי [[אלמלך אנאצר דאוד]] ולאחר כיבוש העיר בחודש מרס [[1238]] מת הסולטאן, וה[[פדרציה]] הרופפת של הנסיכויות האיוביות, שנשענה על אישיותו וההכרה בריבונות של הסולטנות של מצרים, נכנסה לתקופה של התפוררות מואצת.

האמירים המצריים, ששהו עדיין בדמשק, מיהרו ומינו נציב איובי לעיר , חזרו למצרים והמליכו את אחיו הצעיר של אלצאלח איוב - [[אלמלך אלעאדל (השני)]] לסולטאן מצרים, אירועים אלו ערערו את מערכת הבריתות והקשרים בין הנסיכים האיובים והקלפים הפוליטיים נטרפו מחדש תוך כדי שאלמלך אלעאדל השני מצליח להשניא את עצמו על מפקדי צבאו ותושבי מצרים.

אלמלך אלצאלח איוב ניסה למצוא מקלט ב[[בקעת הירדן]], ומשנכשל, חזר ל[[שכם]] ושם נאסר באוקטובר [[1239]] על ידי שליט עבר הירדן האיובי, בן דודו ואויבו המר - אלמלך אנאצר דאוד.{{הערה|1=‏[[יהושע פראוור]], תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל כרך ב', [[מוסד ביאליק]] תשכ"ג עמוד 250}}

לאחר זמן מה הועבר אלמלך אלצאלח איוב משכם אל מקום כליאתו הקבוע במבצר [[קיר מואב]] הידוע גם בשמו הערבי '''[[כרכ]]'''. שם הוא העביר את זמנו בלווית שני נאמנים - ביברס (לא [[ביברס]] המפורסם שיהפוך להיות סולטאן בשנת 1260) ושג'ר אלדור, שאף ילדה לו את בנם המשותף '''ח'ליל אלמלך אל מנצור'''. על שמו של בנה הבכור תיקרא שג'ר א-דור גם '''אום ח'ליל''' ועל [[מטבע]]ות שתטביע מאוחר יותר יופיע שמה '''וואלידת ח'ליל'''.{{הערה|1=Ahmed, Nazeer. ''Islam in Global History: From the Death of Prophet Muhammed to the First''. [[Xlibris]] Corporation, 2001. [http://books.google.com/books?id=VjcEAAAACAAJ&dq=Islam+in+Global+History:+From+the+Death+of+Prophet+Muhammed+to+the+First&hl=tr ''page 287'']}}

על פי ההיסטוריון המצרי אל מקריזי, לאחר הלידה נשא אל איוב את שג'ר לאשה.{{הערה|1=‏(Al-Maqrizi, pp.397-398/vol.1/ note 1‏1}} עם זאת לא שפר גורלו של הילד והוא נפטר זמן מה לאחר מכן ממחלה.

מהלך זה חושף את הכוחות האמיתיים מאחרי הקלעים במצרים: הממלוכים הבח'ריים, שתפסו עמדות כוח מרכזיות במצרים בעיקר תחת שלטונו של הסולטאן אמלך אל כאמל, ובהיותם במעמד של [[עבד]]ים, נמנעו מעימות עם השושלת האיובית והאוכלוסייה של מצרים. הקשר בין שג'ר א דור לביברס, שנרקם עוד בעת הכליאה המשותפת באל-קראק והקשר עם פאח'ר א-דין יהיה המנוע העיקרי למהלכים הפוליטיים העתידים של שג'ר א דור.{{הערה|1=‏TheThe New Cambridge Medieval History: C. 1198-C. 1300‏1300

מאת: Rosamond McKitterick, Timothy Reuter, [[David Abulafia]], C. T. Allmand‏Allmand

Cambridge University Press‏Press, 1995‏1995 עמוד: 612}}

היא חזרה ומינתה את '''פאח'ר א-דין''', שאיבד את חינו לאחר אובדן דמיאט, ובעצתו ועצת האנוך (מנהל הארמון) '''ג'מאל א-דין''', החליטה שלא לפרסם את דבר מותו של הסולטאן ולהמשיך במלחמה מחדגיסא, ובאורחות חיי היום יום של ה[[ארמון]] מאידך גיסא, על מנת לשמור על שלמות המדינה המצרית.{{הערה|1=‏AlAl-Maqrizi, p.444/vol.1‏1}} היא השתמשה בכוחה ומעמדה בחצר המלוכה ומנעה מפקידים רשמיים גישה לחדרי הסולטאן. במקביל דאגה לשלוח ארוחות לחדרו על מנת ליצור מצג-שווא של חיים הנמשכים כסדרם.

ההיסטוריון המוסלמי אל מקריזי מספר בכרוניקה שכתב על מסע הצלב{{הערה|1שם=‏http://www.fordham.edu/halsall/source/makrisi.htmlפורדהאם}}

{{ציטוטון|כאשר תוראן שאה שמע על מות אביו הוא יצא מ[[דיארבקיר]] ב-15 לחודש ה[[רמדאן]], ועמו רק חמישים פרשים. הוא הגיע לדמשק בסוף החודש, ושם קיבל מנחות מכל השליטים של ערי סוריה. ביום רביעי, 27 בחודש [[שוואל]] הוא עלה על הדרך למצרים. החדשות על בואו החזירו את האומץ ללב המוסלמים. הידיעה על מות הסולטאן לא פורסמה עוד ברבים. הטקסים הרשמיים בוצעו כסדרם, אנשי החצר ערכו את שולחנו כרגיל – כאילו הוא עדיין בין החיים, פקודות ניתנו בשמו ואשת הסולטאן שלטה במדינה ומצאה בעצמה כוחות לבצע את הנדרש. ברגע ששמעה על בואו של תוראן שאה היא קיבלה את פניו והניחה בידיו את מושכות השלטון. הנסיך היה קצר רוח לעמוד בראש צבאו ויצא אל מנצורה.}}

בשלב זה הסתיים השלב הראשון בו שלטה שג'ר א-דור במצרים. ההיסטוריון של מסעי הצלב, '''סר סטיבן רונצימן''', עוקב בספרו המונומנטלי על מסעי הצלב אחרי הקריירה של שג'ר א דור ומציין{{הערה|1=‏StevenSteven Runciman, A History of the Crusades, III (Cambridge 1987) 265, 269‏269}} כי בשלב זה נזקקה שג'ר לתמיכה מאסיבית של הממלוכים הבח'ריים ושלטונה נעשה תחת מסווה של שלטון הסולטאן.

כשלושה שבועות לאחר קרב אל-מנצורה, ב-[[28 בפברואר]], תפס את הפיקוד על הצבא יורש כס הסולטנות '''אלמלך אלמועטם תוראן שאה'''. תחילה לא היה תחת פיקודו הכוח שיאפשר התקפה חזיתית על המחנה הצלבני, עקירת אחיזתם באזור מול העיר אל מנצורה והסרת האיום הפוטנציאלי על [[קהיר]], והוא פנה לאסטרטגיה של [[מצור]] והתשה. בעוד הצבא הצלבני חוטא בחוסר מעש וממתין לאשר יביא עליו גורלו התחזק הצבא המצרי ופעולתו הראשונה של הסולטאן הייתה ניתוק הצלבנים באל-מנצורה מבסיסם בדמיאט. המצרים הצליחו לגרור במסע יבשתי מספר גדול של סירות ולהשיט אותן במורד ה[[נילוס]] ועל ידי כך לחסום את נתיבי האספקה בין המחנה הצלבני לבסיס בדמיאט ובלילה בין [[5 באפריל]] ל-[[6 באפריל]] הובס הצבא הצלבני בעת נסיגתו לכוון דמיאט.{{הערה|1=‏httphttp://etext.lib.virginia.edu/toc/modeng/public/WedLord.html כרך ב' פרק 13 פסקה 146}}

{{ציטוטון|להט הקרב הגיע אל פארסכור, הצרפתים הוחכו שוק על ירך וברחו. עשרת אלפים מהם נהרגו בשדה הקרב ויש האומדים את ההרוגים בשלושים אלף. למעלה ממאה אלף פרשים, חילים רגלים, סוחרים ואחרים נעשו לעבדים. הממלוכים, בפיקודו של בייברס אל-בונדקדארי, לחמו בגבורה. המלך הצרפתי נסוג עם כמה אבירים אל גבעה ושם נכנע בהבטחה שחייו יינתנו לו ... הסולטאן יצא ממנצורה אל פארסכור שם הוא בנה אוהל מרהיב ביופיו ומגדל עץ מעל הנילוס. עתה , חופשי מתלאות המלחמה , הוא העסיק עצמו בסוגים שונים של מעשי שחיתות.}}

לאחר רצח טוראן-שאה המליכו הממלוכים הבח'ריים את שג'ר א-דור לסולטאנית של מצרים ומלכת המוסלמים.{{הערה|1=‏ Hamilton A. R. Gibb, `The Aiyubids', in Wolff & Hazard, The Later Crusades, 1189-1311 712.‏}} תקופת שלטונה השנייה על מצרים, הייתה קצרה - כשלושה חודשים טבעה שג'ר מטבעות הנושאים את שמה - סמל ברור לסמכות שלטונית. המטבעות נושאים את כינוייה "אם חליל" (על שם בנה שנפטר בילדותו).

ההיסטוריון סר ג'ון גלב מסביר מדוע בחרו הממלוכים את שג'ר א-דור לתפקיד:{{הערה|1=‏SirSir John Glubb, Soldiers of Fortune: the Story of the Mamlukes (New York 1973) 49-50}}

תקופה זו נסתיימה לאחר שהח'ליף התערב מבגדד ודרש ששג'ר א-דור - שפחתו בעבר- תרד מכיסא השלטון ותמסור אותו לגבר. רוברט אירווין מציין{{הערה|1=‏RobertRobert Irwin, The Middle East in the Middle Ages: the Early Mamluk Sultanate 1250-1382 (London 1986) 20‏20}} כי פרשת הכתרתה הייתה "ביזארית" מאחר ששג'ר אל דור משלה למרותאף שלאעל פי לא היה בידיה כוח של ממש או תמיכה פופולרית. כאשר הח'ליף העבסי התנגד למעמדה היא נאלצה לוותר על הכיסא ונדחפה בשנית מעמדת הכוח ובעלה החדש ושליט בובה איובי '''אלאשרף מוסא''' שהובא מ[[תימן]] כדי לשמור על מראית עיין של המשך שלטון איובי - חלקו את השלטון.

משנתגלה לשג'ר א-דור על כוונותיו של בעלה לשאת נשים נוספות ממידע שהגיע לאוזניה על ידי ממלוכ נאמן, היא החליטה להזמין ל[[קהיר]] את אחד מאויביו הסוריים של אייבך בהצעה כי תתחתן עמו לאחר שיסלקו את אייבך מדרכם. ההצעה נדחתה מחשש למלכודת, ואייבך חזר לקהיר,{{הערה|1=‏DesmondDesmond Stewart, Cairo: 5500 Years (New York 1968) 106‏106}} פותה על ידי שג'ר א-דור להיכנס לארמון ולאמבט - שם פגש את מותו.

ב-[[29 באפריל]] [[1257]] רצחה שג'ר א-דור את בעלה. קיימות מספר גרסאות על רציחתו של עז א-דין אייבך לפי אמין מעלוף{{הערה|1=‏AminAmin Maalouf, The Crusades Through Arab Eyes, trans. Jon Rothschild (London 1984) xi.‏}} שג'ר אדור סימאה את אייבך ב[[סבון]] בעודו ב[[אמבט]] ואז הכתה בו למוות. בנו של אייבך תפס אותה בשעת מעשה עם כלי הרצח בידה והחל לרדוף אחריה. היא החליקה על רצפת השיש, נחבטה בראשה ומתה.

לפי גרסה אחרת{{הערה|1=‏DesmondDesmond Stewart, Cairo: 5500 Years (New York 1968) 108‏108}} ניסתה שג'ר א-דור להפסיק את ההתקפה על בעלה אך הממלוכים שלה המשיכו להכות אותו עד שנפח את נשמתו. היא ניסתה להסוות את הרצח ולהציגו כתאונה ואף להציע עצמה כמועמדת לשאת את הסולטאן החדש, אך נאסרה והובאה להרמון של אשתו הראשונה של אייבך, שם הופשטה והוכתה למוות על ידי נשות החצר, גופתה נזרקה אל מעבר לחומות הארמון. לאחר מכן נאספה הגופה בסל. היא נקברה ב[[מאוזולאום]] שבנתה לעצמה בעודה בחיים.

מחקרים נוספים מנסים לשפוך אור על השתלשלות האירועים שהובילה למות שג'ר א דור. על פי החוקר מוסטפא זיאדה שג'ר א דור לא הייתה יותר מחייל פשוט על לוח המשחק של הממלוכים הבח'ריים, והם השתמשו בה לביצור מעמדם במצרים, מעמד שהיה מרוחק מהם באופן טבעי בהיותם נושאים את [[קין|אות הקין]] של מוצאם כעבדים. עלייתו לשלטון של אייבך טרפה את הקלפים ועוררה את עוינותם כלפי מי שנתפסו כאיום על מעמדם המתבסס. עובדה זו, על פי המחקר, היא שדחפה את הממלוכים הבח'ריים להסית את שג'ר א דור כנגד בעלה.{{הערה|1=‏httphttp://books.google.com/books?id=2dsycrclykIC&pg=PR10&lpg=PR10&dq=Mustafa+Ziada,+`The+Mamluk+Sultans+to+1293&source=bl&ots=DYPPqbMrLL&sig=LvVWwew4SAgCUQ8EFJBeCIGJTLQ#PPA741,M1 ‏}}

על פי מחקר אחר{{הערה|1=‏RR. Steven Humphreys, From Saladin to the Mongols: the Ayyubids of Damascus 1193-1260 (Albany 1977) 260-330‏330}} [[אייבכ]], שמאס בתלותו באשתו המצרית, נשא לאישה את בתו של שליט מוצול ובכך לא הותיר לשג'ר א-דור כל מרווח לפעולה מלבד נקיטת צעדים קיצוניים על מנת להציל את מעמדה כשליטה בפועל של מצרים. הממלוכים של אייבכ הם אלו שגילו את מעשה הפשע, הרגו את רוצחי אדונם ומסרו את שג'ר א-דור לידי אשתו הראשונה של אייבכ, והביאו את סופה.

ככל שליט אוטונומי הטביעה שג'ר אל דור מטבעות הנושאים את שמה. מטבע דינר נדיר נמצא באוסף [[המוזיאון הבריטי]] (ראו תמונה). המטבע נושא את ה[[לוח השנה המוסלמי|תאריך המוסלמי]] 648 - שנה שהחלה ביום [[5 באפריל]] 1250. על המטבע מוטבע: "שפחתו של החליף מוסטסים, מלכת המוסלמים, אמו של אל מליכ אל מנצור ח'ליל, אמיר (ת) המאמינים. שג'ר אל דור מופיע בתואר '''"אסמת א-דין''' - מגינת האמונה, ולאחר מכן תוארה המלכותי - סולטאן (אין הטיה ל[[נקבה]] של המילה סולטאן בשפה הערבית). השימוש ב[[כוניה]] '''אום ח'ליל''', על שם בנה, שנפטר בינקותו, מצאלח איוב, נועד ככל הנראה להמחיש את הלגיטימיות שלה לשלטון.‏‏{{הערה|1=‏StanleyStanley Lane Poole. A History Of Egypt.vol 5/ Charles scribner & son / new york 1901 page 255 ‏}}

במחקר מקיף על חייה ופועלה של שג'ר א-דור{{הערה|1=‏SusanSusan J. Staffa, `Dimensions of Women's Power in Historic Cairo', in Robert Olson, et al. (ed.) Islamic and Middle Eastern Societies: a Festschrift in Honor of Professor Wadie Jwaideh (Brattleboro 1987) 67.‏}} מציינת החוקרת סוזן סטאפה:

חוקרת אחרת '''פטימה מרניסי''' ממשיכה בניתוח על בסיס מגדרי של האירועים וחיי שג'ר א-דור{{הערה|1=‏FatimaFatima Mernissi, The Forgotten Queens of Islam, trans. Mary Jo Lakeland (Minneapolis 1993) 11.‏}} על פי ניתוח זה שאיפתו של אייבך למערכת [[פוליגמיה|פוליגמית]] בה עתיד היה להינשא בשנית, במטרה להחליש את מעמדה של שג'ר א-דור כשליטה ולהחליש את שליטתה בו אישית - [[מונוגמיה]] הייתה הכלי של שג'ר א-דור לווסת ולשמר את בסיס כוחה ולשמור על מעמדה.