מרטיאליס – הבדלי גרסאות

בספר הראשון הוא מגלה את סוד הצלחתן: "ספרים אלה, בדומה לבעלים בעיני נשותיהם, בלי זין אינם יכולים למצוא חן".{{הערה|מכתם 1.35.3-5; תרגום לעברית בתוך: [[דבורה גילולה]], "הלצות על יהודים בספרות הרומית". '''מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי''', כרך ט', תשמ"ו). עמ' 21-20.}}

במכתם (אפיגרמה)באפיגרמה 2.2 של מרטיאליס שכתב לקיסר [[דומיטיאנוס]], בין אזכורים של ניצחונות וכיבושים שלדומיטיאנוס יש בהם נגיעה, מזכיר מרטיאליס גם את "ניצחונו האדומי" של אחיו, [[טיטוס]], כאשר המילה "אידומאוס" מציינת כאן את השם "יודאוס" (יהודי). זהו אזכור לניצחונו של טיטוס על היהודים ב{{ה|מרד הגדול}}.{{הערה| .Menahem Stern (1976), pp. 522-523}}

במכתםבאפיגרמה 7.55 מתייחס מרטיאליס ל{{ה|מס היהודי}} שהוטל על ידי [[אספסיאנוס]] לאחר חורבן ירושלים ונגבה באכזריות על ידי דומיטיאנוס,{{הערה|.Menahem Stern (1976), p. 526}} כאשר הוא מזכיר את "זה שלאחרונה קולל במסים, שבא מהעיר שלם (Solyma) שנשרפה כליל".{{הערה|פטר שפר, (2010)'''יודופוביה''', פרק 5 מילה, עמ' 151, הערה 75 (תרגום מאנגלית: להד לזר).}}

במכתםבאפיגרמה 4.4 משנת 88 לספירה,{{הערה|.Menahem Stern (1976), p. 524}} מרטיאליס מציין בשיר-התקפה על אשה בשם "באסה" (Bassa), בין אוסף הריחות הרעים שהוא מעדיף על פני ריחה של אשה זו, אליה הוא פונה בשיר, גם את "הבל פיהן של נשים הצמות ב[[שבת]]".{{הערה|פטר שפר, (2010)'''יודופוביה''', פרק 4 שבת, יום צום, עמ' 133.}}

במכתםבאפיגרמה 12.57.1-14 מרטיאליס מסביר מדוע הוא עוזב את רומא לעתים קרובות כל כך לטובת [[נומנטום]] {{אנ|Nomentum}} הכפרית. הוא מונה את המטרדים המאפיינים של רומא הגדולה והרועשת, ובהם גם "היהודי שלמד מאמו לקבץ נדבות".

במכתם 7.30 על קייליה (Caelia), נערה רומית שמרעיפה מחיבתה על גברים בני כל האומות מלבד אלה של רומא, מרטיאליס מפרט רשימה של מאהבים "אקזוטיים" שאליהם היא נמשכת. הוא כולל בה גם את היהודים ומשתמש ב[[מילה (ניתוח)|מילה]] כדי לאפיין אותם, תוך שהוא מעניק לה גוון מיני ברור, כשהוא כותב שקייליה אינה "נרתעת מן החלציים של יהודים נימולים". המילה "inguen" (חלציים, מפשעה) משמשת בגרפיטי, במכתמים ובסטירות גסים לתיאור אברי מין.{{הערה|פטר שפר, (2010)'''יודופוביה''', פרק 5 מילה, עמ' 147 (תרגום מאנגלית: להד לזר).}}

במכתם 7.35 המיועד ללייקאניה (Laecania), מרטיאליס מלין על כך שהעבד שלה תמיד נוכח כאשר היא מתרחצת באמבטיה ו"אברי המין (שלו) מכוסים בפיסת עור שחורה" (aluta, "תחתוני רצועה"). הוא רומז לכוח הגברא המיוחס ליהודים, כשבמקום העבד שלה הוא מציע לה את עבדו שלו, ש"(חתיכת) משקל יהודי לו מתחת לעורו החשוף".{{הערה|פטר שפר, (2010)'''יודופוביה''', פרק 5 מילה, עמ' 148 (תרגום מאנגלית: להד לזר).}}

התייחסות דומה נמצאת באותו הספר גם במכתם 7.82 על השחקן או הזמר מנופילוס, שהנדן (fibula) המכסה את הפין שלו כה גדול, "שדי בו לבדו לכיסוי כל השחקנים הקומיים שלנו כאחד". מרטיאליס מסביר שהניח שמנופילוס דואג לכסות את הפין שלו מהסיבה "שהוא חרד לשמור על קולו...אך פעם אחת, כאשר השתתף במשחק באמצע מגרש הספורט קבל עם ועדה, החליק הנדן מן המסכן; והנה הוא נימול!". ייתכן ומנופילוס ניסה להסתיר את מילתו בשל [[המס היהודי]], או שחש נבוך להיחשף כיהודי. המילה Verpa מציינת את הפין במצב שבו העורלה משוכה לאחור כתוצאה מזקפה, ומשתמשים בה לעתים קרובות כאשר מדובר על ביצוע אקט מיני, ובפרט אקטים הומוסקסואליים אגרסיביים, לפיכך השימוש במילה verpus במובן של "נימול" (המתועד רק אצל מרטיאליס ויובנאליס) מקביל את נסיגת העורלה לתאוותנות היתר המזוהה עם היהודים ומוכנותם התמידית כביכול לקיים יחסי מין.{{הערה|פטר שפר, (2010)'''יודופוביה''', פרק 5 מילה, עמ' 151-150 (תרגום מאנגלית: להד לזר).}}

במכתם 11.94 מרטיאליס מכניס קונוטציה [[הומוסקסואליות|הומוסקסואלית]] במכתם על משורר-יריב יהודי שהפך גם למאהב-יריב: "אך זאת מייסרני: שלמרות שנולדת בירושלים (Solyma) עצמה, אתה עושה [[מעשה סדום]] בנערי, משורר נימול".{{הערה|שם=יודופוביה 152-151|פטר שפר, (2010)'''יודופוביה''', פרק 5 מילה, עמ' 152-151 (תרגום מאנגלית: להד לזר).}} מרטיאליס יוצר בנייה דרמטית כאשר הוא חוזר שלוש פעמים על הפנייה "משורר נימול", אך לבסוף פונה אל יריבו כ"נימול" (verpe) בלבד ולא כ"משורר". הוא אינו מאמין ליריבו היהודי שמכחיש את פיתוי הנער ונשבע לשם כך ב[[יופיטר (מיתולוגיה)|יופיטר]], ודורש מיריבו להישבע "בשם אנכיאלוס" (Anchialus). פירוש "אנכיאלוס" הוא בגדר תעלומה בלתי פתורה. פרידלנדר הציע שאנכיאלוס היה יהודי רומי עשיר, ובכך הבין את המשפט כסטריאוטיפ אנטישמי. [[פטר שפר]] מציע שמדובר בשיבוש של "ארכלאוס".{{הערה|פטר שפר (2010), עמ'שם=יודופוביה 152-151.}} [[מנחם שטרן]] טען כי "אנכיאלוס" היה שם נפוץ, במיוחד בקרב עבדים ועבדים משוחררים ולכן נראה כי מרטיאליס התכוון לאדם לא מזוהה בשם זה שחי ברומא באותו הזמן.{{הערה| .Menahem Stern (1976), p. 528}} מאחר שהשם היה נפוץ בקרב עבדים, ניתן גם להניח ש"אנכיאלוס" היה שמו של הנער עצמו.{{הערה|דבורה גילולה, "הלצות על יהודים בספרות הרומית". '''מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי''', כרך ט', תשמ"ו. עמ' 27.}}