מרכז ג'ו אלון – הבדלי גרסאות

תחילתו של אוסף המוזיאון לתרבות הבדואים במוצגים שנאספו בידי ה[[ארכאולוג]]ים אבנר ואורנה גורן, בעת שהתגוררו ליד [[ג'בל מוסא|הר סיני]]. לאחר [[הסכם השלום בין ישראל למצרים#קביעת הגבול ופינוי סיני|נסיגת צה"ל מסיני]], בסיוע [[מועצה אזורית בני שמעון|המועצה האזורית בני שמעון]], הקרן הקיימת לישראל והאגודה להנצחת זכרו של [[ג'ו אלון]], שוכן האוסף במבנה המרכז שתוכנן בידי ה[[אדריכל]] צבי לישר, ונחנך בשנת [[1985]]{{כ}}{{הערה|1=[http://www.datinet.co.il/1/merkaz_joealon/hebrew/heb_beduin.htm מדוע מוזיאון לתרבות הבדואים?]}}. לתצוגה נוספו פריטים שנאספו בקיבוץ להב ופריטים שנתרמו על ידי בוודאיםבדואים החיים ברחבי האזור. [[עוזי חלמיש]], ראש [[מועצה אזורית בני שמעון|המועצה האזורית בני שמעון]] בין השנים [[1966]]-[[1970]], שימש כמנהלו הכללי של המוזיאון, ואורנה גורן שמשה כ[[אוצר (מקצוע)|אוצרת]] הראשונה שלו.

המוזיאון לתרבות הבדואים נוסד במטרה להנציח את אורח החיים המסורתי של הבדואים, מתוך הבנה כי החברה הבדואית נמצאת בתהליך מואץ של מעבר מחיי [[נווד]]ות מסורתיים להתיישבות ביישובי קבע. התצוגה משתרעת על-פני שתי קומות, ובה פריטים היסטוריים ועכשיוויםועכשוויים המתארים את חיי הבדואים בנגב וב[[חצי אי|חצי-האי]] [[סיני]] החל בראשית [[המאה ה-20]] צילומים רבים המוצגים במוזיאון נתרמו וצולמו ע"י גואל דרורי מבאר שבע שעשה תיעוד מסיבי של חיי הבדואים בשנות השישים והשבעים. בקיץ [[2005]] הוקם בחצר המרכז אוהל בדואי ענק באורך של 257 מטרים אשר נרכש ב[[סוריה]]. האוהל מחולק כמקובל לשני אגפים: חדר אירוח ("דיוואן" או "שיג") ואגף המשפחה ("מחרם"), והוא מכוסה במחצלות ובמזרנים. בדיוואן היכול להכיל עד 150 איש הוקמה כירה להכנת [[קפה]] ו[[תה]], ובמחרם כירה לאפיית [[פיתה|פיתות]]. המוזיאון הוא הגדול מסוגו בארץ.