המועדון היעקוביני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 9:
'''חברת ידידי החוקה''', מ-21 ספטמבר 1792 '''חברת היעקובינים, ידידי החירות והשוויון''' ([[צרפתית]], בהתאמה: '''Société des amis de la Constitution''' ו-'''Société des Jacobins, amis de la liberté et de l'égalité''') המוכרת בפשטות כ'''מועדון היעקוביני''', הייתה אגודה פוליטית בימי [[המהפכה הצרפתית]] שפעלה מ-30 באפריל 1789 ועד ל-11 בנובמבר 1794. הם היו המועדון הגדול, המשפיע וגם המפולג ביותר בכל התקופה, ובשיאם ב-1793 היו להם יותר מ-6,000 סניפים ברחבי צרפת ומחוצה לה{{הערה|Peter McPhee, A Social History of France 1780-1914, Palgrave Macmillan, 2003. עמ' 60.}} ובערך חצי מיליון חברים רשומים.{{הערה|Robert R Palmer, The World of the French Revolution, Routledge, 1971. עמ' 46.}} לאורך חמש שנות פעילותם היוו גורם מדרבן ומקצין שהניע את המהפכה לכיוון רדיקלי יותר ויותר. התנהלות זו דחפה לפרישה או נידוי של מתונים, בעיקר סיעות ה[[פייאנטים (מועדון)|פייאנטים]] וה[[ז'ירונדינים]]. היעקובינים החלו כתנועה למען [[מלוכה חוקתית]] וביטול אי-השוויון של [[קורפורציה|חברת המעמדות]], וגלשו שמאלה עד ל[[רפובליקניות]] וכינון מדינה ריכוזית עם [[רשות מבצעת]] חזקה. הם נטלו חלק בכל המאורעות המרכזיים של המהפכה עד שריאקציית תרמידור הביאה לפירוקם.
 
==התחלות==
==ראשיתו של המועדון היעקוביני==
לאחר הכרזת המלך [[לואי השישה עשר]] על כינוס [[אסיפת המעמדות של 1789]] והעלאת התביעה להעניק ייצוג כפול למעמד השלישי, קבוצת הרוב, ולמנות קולות לפי ראש ולא לכל שדרה כגוף אחד, ניצת בכל צרפת חיכוך פוליטי בין ה"פטריוטים" שתמכו בכך ובין השמרנים שעמדו על שימור הסדר הישן. מעטים היו המקומות שהסכסוך התלקח בהם בעזוז יותר מבחבל [[ברטאן]]. האצולה הייתה ענייה ברובה והתושבים אדוקים, והמחוז היה מאוחר יותר למוקד אנטי-מהפכני. הניגוד בין הפטריוטים לאויביהם היה חזק במיוחד. כשנענה המלך לתביעת הראשונים והכפיל את המעמד השלישי, מרבית (אבל לא כל) האצולה והכמורה הברטוניות סירבו להכיר בכך והחרימו את אסיפת המעמדות. רק הפטריוטים הברטונים, שרובם היו קיצונים ובלתי-מתפשרים בהתאם לסביבה המתוחה בה פעלו, הגיעו לו[[ורסאי]] באביב 1789.
מקורו של המועדון היעקוביני במועדון [[ברטאן|הברטוני]] (מחוז ב[[צרפת]]) שנוסד ב[[ורסאי|וורסאי]] כקבוצת נציגים ברטונים ל[[אספת המעמדות של שנת 1789]]. ואמנם, בתחילת דרכו היה המועדון מתון בדעותיו, לאחר מותו של [[אונורה מירבו]] הפך קיצוני יותר והיה מוכר כמה שהיה ידוע באותה תקופה כ"האגף השמאלי".
 
ב-30 באפריל הקימו צמד פרקליטים ברטונים, איזאק לה שפלייה וז'אן דני לנז'ינה, אגודה שנועדה להפגיש את הצירים מהחבל ולתאם ביניהם. הם התכנסו בקפה אמורי שבוורסאי, לא הרחק מהארמון ומבניין האסיפה, והתבלטו במהרה בקו הפטריוטי הנוקשה שהפגינו. מעט ידוע על "המועדון הברטוני" המקורי מאחר שלא נשמרו פרוטוקולים, אך במהרה משך צירים רבים מחוץ לחבל שצידדו בעמדות פוליטיות דומות: [[אונורה מירבו]], [[עמנואל-ז'וזף סיאס]], [[אדריאן דופורט]] ואחרים מוותיקי "ועדת השלושים", שרוב חבריה היו אצילים אך תמכו בביטול זכויות-היתר המעמדיות; הפרקליט [[אנטואן ברנאב]] מדופינה; המרקיז [[לה פאייט]], גיבור המהפכה האמריקנית ואחרים. כולם אחזו בדעות ליברליות ושאפו ל[[מלוכה חוקתית]] עם בלמים ואיזונים שתבלום את עריצות הכתר באמצעים פרלמנטריים, אם כי ביניהם היו מגוון דעות. לצד שמות בולטים אלה היו גם אלמונים, כמו [[מקסימיליאן רובספייר]].
"היעקובינים" נקראו כך על שם ה[[מנזר]] "יעקב הקדוש" ב[[פריז]], ששימש מרכז להתכנסות עבורם (אין כל קשר בין האידאולוגיה של המועדון והמנזר דתי). בתחילה ניתן להם השם ככינוי-גנאי ללעג על ידי מתנגדיהם, אך לאחר ההכרזה הפומבית של [[חוקת 1791]] הם אימצו את הכינוי כשמם הרשמי.
 
בתוקף השתתפותם של בכירים כאלו (סיאס עמד מאחורי הכרזת האסיפה הלאומית ב-10 ביוני) צבר המועדון השפעה גדולה. בראשית אוגוסט הניעו הצירים הברטוניים את "ביטול הפאודליזם", כשחברם הדוכס ד'אגיון ויתר על זכויות-היתר שלו ופתח בכך לילה סוער בו בוטלה בעצם חברת המעמדות ועמה כל המבנה הציבורי של צרפת. לאחר מצעד הנשים על ורסאי ומעבר המלך לפריז ב-6 באוקטובר, עקר המועדון בו ביום לבירה.
 
==מטרות המועדון והתפתחותו==