זרמים בציונות – הבדלי גרסאות

[[התנועה הציונית]] שנוסדה באופן רשמי בסוף [[המאה ה-19]] איחדה בתוכה תפיסות שונות וזרמים שונים. '''הזרמים בתנועה הציונית''' יצגו העדפות שונות הן לגבי יעדי ה[[ציונות]] והן לגבי הדרך שבה יש להגשימם. המכנה המשותף לכולם היה השאיפה להתגשמות התחיה הלאומית של [[עם ישראל]] ב[[ארץ ישראל]]. עם זאת, גם בשאלת יעד זה היו רבים (ביניהם [[בנימין זאב הרצל|הרצל]] עצמו) שצידדו בפתרון-ביניים [[טריטוריאליזם יהודי|טריטוריאליסטי]] זמני ("מקלט לילה"), כדוגמת [[תוכנית אוגנדה]]. גם כינון [[מדינה]] עצמאית לעם היהודי לא היה מקובל כמטרה על כמה חוגים ציוניים חשובים עד סמוך להקמת [[מדינת ישראל]]. מלבד המכנה המשותף הרחב, היו אופי הפתרון והשיטה בה יושג נתונים במחלוקת.

:בהמשך גובשה גישה המשלבת ביניהם:

* [[ציונות סינתטית]], המיוצגת על ידי ד"ר [[חיים ויצמן]].

את ה[[ציונות סוציאליסטית]] הנהיגו [[נחמן סירקין]], [[דב בר בורוכוב]], [[חיים ארלוזורוב]] ו[[ברל כצנלסון]]. בניגוד לציונות המעשית והמדיניתולציונות המדינית, ביקשה הציונות הסוציאליסטית להקים חברה חקלאית[[מעמד הפועלים|פרולטרית]] שלא על בסיס בורגני -– פרטי אלא על בסיס [[שוויון|שוויוני]] מוסרי. לזרם זה היה מושג המדינה זר משום שהעיקר מבחינתם היה להקים חברה פועלת.

הציונות הסוציאליסטית לא ראתה באמצעים המדיניים דבר נחוץ -– לפי בורכובבורוכוב אין צורך בהקמת הסתדרות ציונית שתארגן את העם ותקבע את הפעילות. המדינה היהודית תוצרתיווצר ללא ארגון והכוונה מוסדיתמוסדיים. לדעתו, יש צורך במספר מצומצם של מוסדות שיחלקו את המשאבים.

מיוצגת על ידי [[אחד העם]] (שמו הספרותי של אשר צבי גינצברג) אשר היה מנהיג חשוב בציונות הרוחנית וביקר את דרכן של הציונות המעשית והמודרנית.אחד העם פרסם בשנת 1880 מאמר בו מתח ביקורת על ההתיישבות בא"י וטען כי תחילה יש להשקיע בטיפוח תרבות יהודית ועברית.בנוסף הוא דחה את תפיסתו של הרצל ש"צרת היהודים היא צרה פיזית שפיתרונה היא פתרון טריטוריאלי (הקמת מדינה) וטען כי "צרת היהודים" היא חוסר תודעה לאומית שפתרונה הוא הקמת מרכז לאומי רוחני בא"י אליו יעלו רק המעולים שבעם שיהיה מודל לכל יהדי התפוצות וילכד את כל חלקי העם לאומה אחת ורק לאחר מכן שכולם יהיו מלוכדים תחל העלייה וההתיישבות.