מצודת כרכ – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
רנו נהג להשליך את הנידונים למוות מראש החומה עם כלוב עץ על ראשם כדי שלא יחבט ראשם עם תחילת הנפילה, בחפירות החפיר בשנות ה 80 נמצאו אכן אלפי מסמרי |
מ דבר כזה דורש מקורות ברורים |
||
שורה 10:
[[פולק מלך ירושלים]] החל בהקמתה של מצודת כרכ בשנת [[1142]], וזו ארכה עד [[1161]]. היא הוקמה בסמוך ל[[דרך המלך]] ב[[עבר הירדן]], המוליכה מ[[דמשק]] ו[[עמאן]] בצפון למצודת [[מונראל]] (Montreal) בשובכ, ל[[מכה]] ול[[מצרים]] בדרום. ה[[צלבנים]] כינו את המצודה בשם "כרכ של בני מואב" (Crac des Moabites), והיא הביאה לכך שהעיר ירשה את מקומה של שובכ והפכה לבירת ה[[מנוריאליזם|סניוריה]] של [[נסיכות עבר הירדן]] (Oultrejordain).
המצודה עברה בירושה לרשותו של [[פיליפ דה מילי]], הגראנד מאסטר של [[מסדר אבירי היכל שלמה]], אשר הוסיף לה מגדלי שמירה וחפר את ה[[חפיר]] מדרום ומצפון לה. באמצעות נישואין ל[[סטפני דה מילי]], שליטת עבר הירדן, עברה השליטה במצודה לרשותו של [[רנו משטיון]] בשנת [[1176]]. שטיון ניצל את מיקומה האסטרטגי של המצודה והפכה לבסיס להרפתקאות ה[[שוד]] וה[[ביזה]] שלו. למרות הסכם השלום שנחתם בין [[צלאח א-דין]] לבין [[ממלכת ירושלים]], תקף שטיון שיירות שעשו את דרכן למכה לקיום מצוות [[החאג']]. בשנת [[1182]] החל רנו משטיון פועל גם בזירת [[ים סוף]] ואף ניסה לכבוש את הערים הקדושות מכה ו[[אל מדינה]] אך נכשל. בתגובה שם צלאח א-דין מצור על המצודה בשנת [[1183]], אך זה הוסר בהתערבות כוחותיו של ה[[רוזן]] [[ריימון השלישי מטריפולי|ריימונד מטריפולי]]. בעת המצור נערכה במצודה חתונתם של [[איזבל הראשונה, מלכת ירושלים|איזבל הראשונה
ב-[[1263]] כבש ה[[סולטאן]] ה[[ממלוכים|ממלוכי]] [[בייברס]] את המצודה. הוא הרחיב אותה, העמיק את החפירים סביבה ובנה את החצר התחתונה. האתר נפגע ב[[רעידת אדמה]] בשנת [[1293]] ושלושה ממגדלי השמירה קרסו. המצודה שמשה את הסולטאן [[מוחמד בן קלאון]] והוא בנה בה ארמון ומבנים נוספים בראשית [[המאה ה-14]]. המידע על המצודה לאחר תקופה זו מועט, והיא "התגלתה" מחדש בשנת [[1812]]. [[איברהים פאשה]] כבש את כרכ ב-[[1840]] והרס חלק גדול מהמצודה, אך בתקופה ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאנית]] עדיין נודעה לה חשיבות אסטרטגית.
==מבנה המצודה==
המצודה נמצאת בקצה הדרומי של רמה קטנה שצורתה כשל משולש, ושעליה שוכנת גם העיר העתיקה של כרכ. הצלבנים כינו את הגבעה שעליה קמה המצודה בשם "סלע המדבר" (Petra Deserti). אורכה של המצודה הוא 220 מטר ורוחבה נע בין 125 מטר בצפון ל-40 מטר בדרום. היא מוקפת בחפיר בצידה הצפוני ('''3 במפה''') ובמדרונות טבעיים ביתר צדדיה. המדרון הדרומי ('''3 במפה''') הועמק באופן מלאכותי כדי לחצוץ בין המצודה לגבעת אום אל-תלאג'ה הגבוהה ממנה והשוכנת מדרום לה, והוא שימש גם כמאגר מים ('''4 במפה'''). מהגבעה נהג צלאח א-דין להפגיז את המצודה. בצידה המזרחי של המצודה משתרעת [[חלקלקה]] גדולה, שמעבר לתפקידה ההגנתי, שימשה את רנו משטיון כאתר להשלכת אסירים אל מותם
שני שערים מוליכים אל המצודה מכיוון צפון - השער הצלבני ('''2 במפה''') והשער העות'מאני ('''1 במפה'''). השער הצלבני נבנה לפי כללי ה[[אדריכלות]] הצבאית הצלבנית. המעבר דרכו צר ומפותל ונועד להשהות את כניסת האויב אל המצודה, בין היתר על ידי בניית פרוזדורים ומדרגות שאינם מוליכים לשום מקום. השער העות'מאני רחב יותר ונוח למעבר. שני [[גשר]]י עץ קטנים חוצים את החפיר ומוליכים אל שני השערים. שטח המצודה עצמו מחולק לחצר העליונה בצידה המזרחי (החלק הימני במפה) ולחצר התחתונה בצד המערבי (החלק השמאלי במפה). בחצר העליונה שוכנים אולמות האבירים (ליד '''3''' במפה), ה[[קפלה]] וחדר המלבושים ('''6 במפה'''), ה[[מטבח]] ומבני המגורים ורוב המבנים הממלוכים ששרדו במצודה. החצר התחתונה נבנתה מחדש בתקופה הממלוכית ובין היתר נמצא בה כיום ה[[מוזיאון]] ('''8 במפה''').
| |||