חמקנות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שינוי סדר פרקים להיות: ראו גם - לקריאה נוספת - קישורים חיצוניים - הערות שוליים **
שורה 27:
===תוכנית הייב בלו===
[[קובץ:DARPA USAirForce HaveBlue.png|ממוזער|מטוס הייב בלו, מטוס החמקן הראשון.]]
בשנות ה-1960 ובתחילת [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-1970]] הדעה הרווחת הייתה שחמקנות רדיומלאה הייתהמפני [[מכ"ם]] לא כדאית, שכן חמקנותעלותה מלאההיתה שלגבוהה כלי טיס הייתה מאוד יקרה וגם שילובה לרוב היה משפיעוהשפיעה לרעה בביצועיםעל האווירודינמייםביצועי שלהמטוס. המטוסים,בנוסף כמו כן היההתעורר קושי לחשב החזרי מכ"ם משבירת גלים שנוצרת עקב פערים או שינוי או סוף התחום האלקטרומגנטי (ראה בהמשך) מה שמנע מהמהנדסים מלייצר כלי טיס חמקנים בצורה מספקת. במקום זה מטוסי הפצצה היו טסים בגובה נמוך בשבילבמטרה להשתמשלהקטין בתוואיאת הקרקעסיכוי החוסמיםהגילוי קרניעל ידי מכ"ם מלהגיע למטוסיםהאויב. תחום אחד שכןשבו נעשה בושימוש שימושבטכנולוגית חמקנות היה [[טיל שיוט|טילי השיוט]] שלא יכלונדרש לתמרן כמו מטוס קרב מאויש ולכן נזקקו לשילוב של טכנולוגיות נראות נמוכה בשביל להתקרב למטרה ככל הניתן ללא זיהוי על ידי האויב.
 
ב[[מלחמת וייטנאם]] כוחות האוויר האמריקאים נאלצו להסתמך על מגוון טכנולוגיות שיבוש ותקיפת קורנים בשביל להגדיל את השרידות של כלי הטיס שלהם, שכן הכוחות הצפון וייטנאמים הרבו להשתמש בסוללות נ"מ להגנה אווירית. כל אלה הוסיפו גורמים נוספים לפעילויות התקיפה של האמריקאים שמשימות התקיפה שלהם הפכו למורכבות יותר ויותר וכל {{מונחון|ערכת|ערכה- מושג בלוחמה אווירית המתאר כוח של מספר מבנים של מטוסים עם תפקידים שונים המיועדים לבצע את אותה המשימה.}} התקיפה כללו מספר רב של [[מבנה (תעופה)|מבנים]] של מטוסים עם תפקידים שונים שהמיעוט בהם (20-40 אחוז מכמות המטוסים בערכה) הם המטוסים המבצעים את ההפצצה בפועל.
 
הנסיון [[ישראל|הישראלי]] ב[[מלחמת יום כיפור]] הראה שמטוסי קרב ותקיפה מודרניים פגיעים מאוד לאיומים מטילילטילי קרקע אוויר ולמערכות נ"מ קני מונחות מכ"ם.
כל זה הוכיח שבעימות עם כוחות [[ברית ורשה]], השגת [[עליונות אווירית]] תהיה קשה ובעייתית מאוד, ואובדן המטוסים הצפוי גבוהה מאוד. בשנת [[1974]] [[DARPA]] ניגשו לחמש חברות תעופה בדרישה להגדרת חתך מכ"ם מינימלי להפעלה בטוחה של כלי טיס, והצעות למטוסי ניסוי שתואמים להגדרות אלה. [[לוקהיד קורפוריישן]] לא הייתה אחת החברות ש-DARPA ניגשה אליהם בשל שלוקהיד לא פיתחה מטוסי קרב זה עשור וגם שניסיונה בתחום החמקנות (במטוסי A-12 ו-[[D-21]]) היה מסווג ביותר על ידי הסי איי איי.
עם זאת לוקהיד הצליחו לשכנע את אנשי DARPA להוסיפם לשאילתא אך ללא חוזה. במהלך תקופת הפיתוח הראשוני חברת לוקהיד פיתחו תוכנה לחישוב החזרי מכ"ם שכונתה "Echo-1" שהתבססה על עבודתו של [[פיוטר יפימצב]] לחישוב החזרים משבירת גלים מפערים וסופי תחום אלקטרומגנטים. לאחר תקופת פיתוח חברת [[נורת'רופ]] ולוקהיד נבחרו לייצר דגמי עץ בגודל מלא בשביל סדרת ניסויים בחתך מכ"ם שההצעה של לוקהיד ניצחה בו לבסוף. בשלב השני של תוכנית הפיתוח שזכה לשם הקוד [[הייב בלו]] (Have Blue) לוקהיד ייצרו שני מטוסי ניסוי להוכחת הקונספט. הטכנולוגיות שפותחו בתוכנית עוררו עניין רב אצל חיל האוויר והם הזמינו מחברת לוקהיד 20 מטוסי תקיפה בתוכנית תחת שם הקוד Senior Trend. המטוס שפותח הפך ל-[[F-117]], מטוס החמקן המאויש הראשון. הצוות של חברת נורת'רופ המשיך במחקר בטכנולוגיות חמקנות וניצחה בתוכנית [[טאסיט בלו]] (Tacit Blue) וייצרה את מטוס ה-[[B-2]].{{הערה|The Radar Game by Rebecca Grant, עמוד 24.}}