תסאוס – הבדלי גרסאות

‏‏‏[[תמונהקובץ:Theseus deeds BM E 84.JPG|שמאל|ממוזער|250px|עלילות [[תסאוס]], ציור על קיליקס אטי בסגנון הדמות האדומה, 440-430 לפנה"ס לערך (המוזיאון הבריטי)]]

[[תמונהקובץ:Theseus Minotaur BM Vase E84 n4.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פרט של ציור על גבי קיליקס: [[תסאוס]], פייאה והחזירה מקרומיאון.]]

[[תמונהקובץ:Medeia child Louvre K300.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מדאה הורגת את אחד מילדיה. פרט מציור על כד מקפואה בסגנון הדמות האדומה, 330 לפנה"ס לערך, נתגלה בקומאי. מוזיאון הלובר, פריס.]]

[[תמונהקובץ:Perithoos Hippodameia BM VaseF272.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קנטאור מנסה לחטוף את היפודמיה (הנקראת כאן לאודמיה) בעוד פריתואוס ו[[תסאוס]] עוצרים בעדו. פרט מציור על כד בסגנון הדמות האדומה מאפוליה, 350-340 לפנה"ס לערך. נתגלה באנצי.]]

[[תמונהקובץ:Minotaur.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[תסאוס]] והמינוטאור, ציור על כד בסגנון הדמות השחורה מן המאה ה-6 לפנה"ס]]

[[תמונהקובץ:Theseus-SW.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[תסאוס]] וראש המינוטאור]]

[[תמונהקובץ:Theseus Helene Staatliche Antikensammlungen 2309 n2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תסאוס חוטף את הלנה, ציור על אמפורה אטית בסגנון הדמות האדומה, 510 לפנה"ס לערך.]]

'''תֵסֶ‏אוּ‏סתֵסֶאוּס''' (ב[[יוונית]] '''Θησεύς''') היה מלכה האגדי של [[אתונה העתיקה]], בנם של [[אייתרה|אַ‏ייתְרָ‏האַייתְרָה]] ושל [[אַ‏ייגֵאוּ‏סאַייגֵאוּס]] ו[[פוסידון]], לשניהם הרתה באותו לילה. כמו [[פרסאוס|פֶּ‏רְסֶ‏אוּ‏ספֶּרְסֶאוּס]], [[קדמוס|קַ‏דְמוֹ‏סקַדְמוֹס]] או [[הרקולס]] היה גם הוא גיבור-מייסד, וכמותם נאבק וגבר על אויבים שסימלו את הסדר החברתי והדתי הקדום.

תסאוס היה גיבור מייסד [[איונים|אִיוֹ‏נִיאִיוֹנִי]], כמוהו כהרקולס, שהיה גיבור [[דורים|דוֹ‏רִידוֹרִי]], ונחשב על ידי האתונאים כגדול המחוקקים שקמו להם מעולם. שמו נגזר מאותו השורש כמו המלה "תֶ‏סְמוֹ‏סתֶסְמוֹס" (θεσμός), שפירושה ביוונית "מוסד". תסאוס הוא האחראי ל"[[סינויקיסמוס]]" – איחודם הפוליטי של כפרי [[אטיקה|אַ‏טִיקָ‏האַטִיקָה]] תחת שלטונה של אתונה, מעשה המיוצג על ידי מסע התלאות שלו. בשל היותו מלך מאחד, התגורר תסאוס בארמון שבנה על ה[[אקרופוליס]] ואשר דמה, כפי הנראה, לזה שחשפו הארכאולוגים ב[[מיקנה|מיקנאי]]. [[פאוסניאס (גאוגרף)|פאוסניאס]] מספר, כי לאחר איחודה של אטיקה ייסד תסאוס את פולחן [[אפרודיטה|אפרודיטה פּ‏אנְדֶ‏מוֹ‏ספּאנְדֶמוֹס]] ("אפרודיטה של העם כולו") ואת פולחן האלה [[פייתו|פּ‏יֶ‏יתוֹפּיֶיתוֹ]] על מורדותיו הדרומיים של האקרופוליס.

בקומדיה "[[הצפרדעים]]" מייחס [[אריסטופאנס]] לתסאוס המצאת רבות ממסורות היומיום של האתונאים.

אייגאוס, אחד ממלכיה הקדומים של אתונה, נשא לו לאישה את אַ‏ייתֶ‏רָ‏האַייתֶרָה בת [[פיתאוס|פּ‏יתֶ‏אוּ‏ספּיתֶאוּס]] מלך [[טרויזן|טְרוֹ‏יזֵןטְרוֹיזֵן]], עיר קטנה דרומית-מערבית לאתונה. ב[[ליל הכלולות|ליל כלולותיהם]] חצתה אייתרה את הים אל האי [[פורוס (אי)|סְפַ‏אירִייָ‏הסְפַאירִייָה]] הסמוך לחוף, ובו שכבה גם עם פוסידון (אל הים ורעשי האדמה). מן הזיווג הכפול נולד תסאוס, ועירוב הזרע, כפי שחשבו הקדמונים, הוא שהעניק לו תכונות אלוהיות ואנושיות גם יחד ([[אל למחצה]]). כפל-אבות, כאשר אב אחד הוא בן-אלמוות והשני בן-תמותה, היה מאפיין נפוץ של הגיבורים המיתולוגיים היווניים. כאשר הרתה אייתרה, החליט אייגאוס לשוב אל אתונה. אך קודם עזיבתו טמן את סנדליו ואת חרבו תחת סלע ענק ואמר לה, כי לכשיגדל בנה, עליו להזיז את הסלע אם כוחו יעמוד לו, וליטול לעצמו את כלי הנשק, הוכחה למוצאו המלכותי. באתונה חבר אייגאוס ל[[מדאה|מֵדֵאָ‏המֵדֵאָה]], אשר נמלטה מ[[קורינתוס (עיר)|קוֹ‏רִינְתוֹ‏סקוֹרִינְתוֹס]] לאחר שהרגה את ילדיה מ[[יאסון|יָ‏אסוֹ‏ןיָאסוֹן]], ומצאה באייגאוס בן לוויה חדש. כוהנת ובת-לוויה גם יחד ייצגו באתונה את הסדר הקדום.

ב[[אפידאורוס|אֶ‏פִּ‏ידָ‏אוּ‏רוֹ‏סאֶפִּידָאוּרוֹס]], תחנתו הראשונה, שהייתה מקודשת ל[[אפולון|אַ‏פּ‏וֹ‏לוֹ‏ןאַפּוֹלוֹן]] ולמרפא [[אסקלפיוס|אַ‏סְקְלֵפְּ‏יוֹ‏סאַסְקְלֵפְּיוֹס]], גבר תסאוס על הבריון הכְתוֹ‏נִיהכְתוֹנִי [[פריפטס|פֶּ‏‏‏רִיפֵטֵספֶּרִיפֵטֵס]] "החובט", שהיה הולם ביריביו ומשליכם ארצה, ולקח ממנו את האלה הכבדה עימה הוא מזוהה לעתים קרובות בציורי כדים.

בשער השאול אשר ב[[מצר קורינתוס|איסתמוס הקורינתי]] ניצב שודד ושמו [[סיריס (מיתולוגיה)|סִירִיס]]. הוא היה תופס את עוברי האורח וקושרם בין שני עצי אורן מכופפים לאדמה. אחר כך היה משחרר את העצים מאחיזתם וכך משסע לגזרים את קורבנותיו. תסאוס הרגו באותה דרך עצמה. לאחר מכן אנס את [[פריגונה]], בתו של סיריס, אשר הרתה לו וילדה את [[מלאניפוס|מֶ‏לאנִיפּ‏‏וֹ‏סמֶלאנִיפּוֹס]].

בעלילה אחרת, שהתרחשה צפונית לאיסתמוס, במקום הנקרא [[קרומיאון|קְרוֹ‏מִיאוֹ‏ןקְרוֹמִיאוֹן]], הרג תסאוס חזירה עצומת-ממדים, החזירה מקרומיאון, שגודלה על ידי זקנה בשם פַ‏ייאָ‏הפַייאָה. על פי גרסאות אחדות נקראה החזירה עצמה בשם זה.

יריב נוסף שנקרה בדרכו היה [[קרקיון]], מלך [[אלאוסיס]], שנהג להזמין את עוברי האורח להיאבק עמו, ולאחר שניצחם היה הורג אותם. תסאוס גבר על קרקיון בקרב היאבקות והרגו. אחת הפרשנויות לסיפור זה היא כי קרקיון היה "מלך שנתי", אשר מדי שנה נדרש להילחם על חייו כדי להוסיף ולמלוך, ואם הובס היה המנצח תופס את מקומו. תסאוס ביטל את הטקס הדתי הארכאי הזה בכך שסירב להיות קורבן.

הבריון האחרון היה [[פרוקרוסטוס]] מ[[אלאוסיס]], שהציע לעוברי האורח את מיטתו. כדי להתאים את גופם למיטה, היה מותחם או מנסר את רגליהם. תסאוס גבר על פרוקרוסטוס, אך איננו יודעים אם קיצץ את גופו או האריך אותו על מנת להתאימו למיטה.{{הערה|1=‏השווההשווה סנהדרין קט, ב: "הייתה להם (לאנשי סדום) מיטה, שהיו משכיבים עליה אורחים. ארוך - קיצרוהו, גוץ - מתחוהו."‏}}

תסאוס הגיע אל אתונה. אייגאוס אירח אותו בביתו, ואף שלא זיהה את הזר הצעיר והחסון, חשד בכוונותיו. מדאה, אשת אייגאוס, לעומת זאת, זיהתה מיד כי תסאוס הוא בנו של אייגאוס, ומאחר שחששה פן יגזול את ירושת הממלכה מבנה שלה, [[מדוס|מֶ‏דוֹ‏סמֶדוֹס]], החליטה לגרום למותו. היא ביקשה מתסאוס ללכוד את [[מינוטאורוס|השור מכרתים]], סמל עוצמתה של כרתים, חיה אימתנית שהפילה חתיתה על יושבי [[מרתון (עיר)|מרתון]].

בדרכו אל מרתון נקלע תסאוס לסערה עזה ומצא מקלט בביתה של קשישה בשם [[הקאלה|הֵקַ‏אלֵההֵקַאלֵה]]. הוא גולל בפניה את סיפורו, והיא נשבעה להעלות קורבן לזאוס אם יצליח במשימתו. תסאוס אכן גבר על השור ולכד אותו, אך כששב אל ביתה של הקאלה גילה כי כבר מתה. לאות כבוד העניק את שמה לאחד מן ה[[דמוס|דֶ‏מוֹ‏ידֶמוֹי]] של אטיקה, וכך הפך – במובן מסוים - את תושביו לבניה המאומצים של הקשישה.

גרסה אחרת של המיתוס מספרת כי ל[[פסיפאה (מיתולוגיה)|פַּסִיפַאֵה]], אשת מִינוֹס מלך כרתים, היו ילדים נוספים שנולדו קודם שהביאה לעולם את המינוטאורוס. הבכור שבהם, [[אנדרוגאוס|אַנְדְרוֹגֶאוּס]], הפליג אל אתונה כדי ליטול חלק בחגיגות ה[[פנאתנאיה|פַּנְאַתֵנַאיָה]], שנערכו אחת לחמש שנים. מאחר שהיה חזק בגופו ומוכשר, עשה חיל וזכה בתחרויות אחדות, ולא חלף זמן רב והוא הפך חביבו של הקהל, למורת רוחם של ה[[פלנטידים|פַּלַנְטִידִים]], חמישים בני [[פאלאס (בן פנדיון)|פאלאס]] שחיו בחצר בית המלכות.

המעשה אירע 21 שנים קודם בואו של תסאוס העירה. שמו נתפרסם כמי שהלך בדרך החוף הידועה לשמצה מטרויזן וקטל כמה מן הבריונים האימתנים ביותר שלאורכה. הפלנטידים הבינו עד מהרה כי גם שעתם מתקרבת, ועל כן טמנו לו מלכודת. עשרים וחמישה מביניהם עלו על העיר מכיוון אחד, בעוד עשרים וחמישה הנותרים אורבים במקום סמוך לה הנקרא גארטוס. תוכניתם הייתה לתקוף בהפתעה את תסאוס, אייגאוס ומשמר הארמון מלפנים ומאחור גם יחד, אך תסאוס לא נפל בפח. מזימתם נודעה לו מפי שליח בשם לאוס, והוא חמק מן העיר בחצות הליל והפתיע את מבקשי נפשו. צחוק הגורל היה, כי דווקא תוכניתם היא שגרמה למפלתם, משום שקל היה לתסאוס לגבור על שתי חבורות נפרדות מאשר להתייצב מול כנופיה אחת גדולה. כשעלה השחר כבר היו כולם בין המתים. ברם, למרות שתסאוס הרג את רוצחי אנדרוגאוס, לא נתרצה מינוס ולא ביטל את מס הדמים שהטיל על תושבי אתונה. על כן התנדב תסאוס לצאת אל כרתים ולהרוג את המינוטאורוס.

על פי אחת מגרסאות המיתוס, אסר מינוס מלך כרתים מלחמה על האתונאים וניצח בה. אחר כך דרש כי אחת לשבע שנים ישלחו האתונאים שבעה בחורים ושבע עלמות, טרף למינוטאורוס, מפלצת שחציה אדם חציה שור וחיה ב[[לבירינת]] שבנה [[דיידלוס|דַ‏יידָ‏לוסדַיידָלוס]].

כשהגיעה הפעם השלישית, התנדב תסאוס לצאת בעצמו אל כרתים כדי לקטול את המפלצת. הוא התחלף עם אחד הצעירים, ויצא בספינה שהניפה מפרשים שחורים. הוא הבטיח לאביו אייגאוס, כי אם יצליח במשימתו - יניף בשובו מפרשים לבנים, אות כי שלום לו. אריאדנה, בת המלך מינוס, התאהבה בתסאוס, ולאחר שנועצה בדיידלוס מסרה לתסאוס פקעת חוט, כדי שיוכל למצוא דרכו החוצה מן המבוך. תסאוס התנפל על המינוטאורוס בעודו ישן והכה אותו למוות באגרופיו. חיי הצעירים ניצלו, והם נמלטו יחד עם תסאוס ואריאדנה. בדרכם חזרה אל אתונה נטש תסאוס את אריאדנה באי [[נקסוס|נַ‏קְסוֹ‏סנַקְסוֹס]]. למחרת היום, כשגילתה אריאדנה כי תסאוס עזבה, הטילה בו קללה כי ישכח להחליף את המפרש השחור בלבן. על פי גרסה אחרת של הסיפור נתגלה האל [[דיוניסוס|דִיוֹ‏נִיסוֹ‏סדִיוֹנִיסוֹס]] לתסאוס ואמר לו כי בחר כבר באריאדנה להיות לו לאישה, וציווה עליו לנטוש אותה באי נקסוס. חיבורים אחרים גורסים, כי אריאדנה חלתה ומתה בדרכה הביתה, ותסאוס בצערו הרב שכח להחליף את המפרשים. כשראה אייגאוס כי הספינה המתקרבת לחופי אתונה מניפה מפרש שחור, הבין כי בנו אינו עוד בין החיים, ולכן השליך עצמו הימה וטבע. מאז נקרא ימה של אתונה בשם [[הים האגאי|הים האייגאי]]. תסאוס ושאר הצעירים שבו בשלום למולדתם.

[[פלוטארכוס|פְּ‏לוּ‏טָ‏ארְכוֹ‏ספְּלוּטָארְכוֹס]], ההיסטוריון היווני בן המאה ה-1, משתמש בחיבורו "חיי תסאוס" בגרסאות שונות של סיפור הריגת ה[[מינוטאורוס]], בריחת תסאוס ואהבת [[אריאדנה]] אליו. מקורותיו של פלוטארכוס, שלא כולם שרדו, כללו את [[פרקידס|פֶ‏‏רְקִידֵספֶרְקִידֵס]] (אמצע המאה השישית לפנה"ס), דֶ‏מוֹ‏ןדֶמוֹן (300 לפנה"ס לערך), [[פילוכורוס|פִילוֹ‏כוֹ‏רוֹ‏ספִילוֹכוֹרוֹס]] ו[[קליידמוס|קְלֵיידֶ‏מוֹ‏סקְלֵיידֶמוֹס]] (שניהם בני המאה הרביעית לפנה"ס).

פְּ‏לוּ‏טָ‏ארְכוֹ‏ס פְּלוּטָארְכוֹס מספר, כי "האתונאים שמרו על אונייה זו בעלת שלושים המשוטים, שבה שט תסאוס עם העלמים וחזר בשלום, עד ימיו של [[ד‏מטריוסדמטריוס מפאלרון]]. הם היו מוציאים ממנה מפעם לפעם את הקורות הישנות וקובעים תחתיהן אחרות חדשות וחזקות, עד שהאונייה נעשתה דוגמה בשביל הפילוסופים בשאלת הגידול השנויה במחלוקת, יש אומרים שהיא היא, ויש אומרים שאין היא היא."‏‏{{‏הערההערה|[[פלוטארכוס]], [[חיי אישים|חיי אישים: אנשי יוון ורומי]] - תיסיבס, כג. וראו גם: [[אוניות קודש אתונאיות]].}} זהו המקור לפרדוקס הפילוסופי, הדן בשאלות של זהות ושינוי בנסיבות כגון אלה, ונקרא לעתים בשם "[[ספינת תסאוס|הפרדוקס של ספינת תסאוס]]".

חברו הטוב ביותר של תסאוס היה [[פריתואוס|פֶּ‏רִיתוֹ‏אוֹ‏ספֶּרִיתוֹאוֹס]], מלך ה[[לפיתים|לַ‏פִּ‏יתִיםלַפִּיתִים]]. פריתואוס שמע על אומץ לבו וגבורתו של תסאוס, אך ביקש להיווכח בכך במו עיניו. על כן גנב את עדר הבקר של תסאוס והבריח אותו ממרתון כשתסאוס דולק אחריו. פריתואוס נטל את כלי נשקו והשניים כבר נערכו לדו-קרב, כאשר נמלכו בדעתם, נשבעו שבועת ידידות איש לרעהו ויצאו יחד לצוד את [[חזיר הבר הקלידוני]]. ב[[איליאדה]] מונה [[נסטור (מיתולוגיה)|נֶ‏סְטוֹ‏רנֶסְטוֹר]] את פריתואוס ואת תסאוס בין "העצומים בין כל בני האדם בארץ" אשר "בעצומים נלחמו, בשוכני ההר ה[[קנטאור|קנטאורים]]ים, השמידום בגבורה איומה."‏‏{{הערה|1=‏איליאדהאיליאדה, ספר ראשון, 265-267.‏}}

תסאוס, חוטף נשים נודע, ובן-לווייתו וידיד נפשו פריתואוס ביקשו לקחת להם נשים מבנות [[זאוס]], שכן האחד היה בנו של זאוס והשני בנו של פוסיידון. תסאוס בחר ב[[הלנה]], ויחד חטפוה השניים והתכוונו להחזיק בה עד שתגדל ותהיה בשלה לנישואים. פריתואוס בחר ב[[פרספונה]]. השניים השאירו את הלנה במקום מסתור ב[[אפידנאי|אַ‏פידְנַ‏איאַפידְנַאי]], בהשגחת אייתרה אמו של תסאוס, וירדו אל עולם ה[[שאול (מיתולוגיה)|שאול]], ממלכתם של פרספונה ובעלה [[האדס]].

כשהגיע [[הרקולס|הראקלס]] אל האדס, כדי להשלים את המטלה השתים-עשרה, הוא שחרר את תסאוס משביו. אך ברגע בו ניסה להתיר גם את פריתואוס, רעדה האדמה והוא לא הצליח להצילו. פריתואוס נשאר אפוא בעולם השאול לנצח נצחים. עם שובו של תסאוס לאתונה נסתבר לו כי בהיעדרו מצאו ה[[דיוסקורים|דיוֹ‏סְקוּ‏רִיםדיוֹסְקוּרִים]] את מקום המסתור של הלנה אחותם והחזירוה לביתה.

תסאוס שב לעירו, אך לא הצליח לשלוט בה כמקודם. כשגברה השפעת שונאיו ומתנגדיו ולא יכול היה עוד להטיל את מרותו על האתונאים, פרש אל האי [[סקירוס|סְקִירוֹ‏ססְקִירוֹס]], בו הייתה לו נחלה שירש מאבותיו. [[ליקומדס|לִיקוֹ‏מֵדֵסלִיקוֹמֵדֵס]], מלך האי, שנתיירא ממנו או שמא רצה לשאת חן בעיני האתונאים, טמן לו פח ודחף אותו אל מותו מאחד צוקי ההרים. על פי גרסה אחרת מעד המלך הגולה ונפל כשטייל להנאתו לאחר סעודה. פלוטארכוס מספר, כי ב-[[480 לפנה"ס|475 לפנה"ס]] יצא [[קימון|קִימוֹ‏ןקִימוֹן]] אל סקירוס על פי הוראת [[אורקל]] כדי למצוא את עצמות תסאוס ולהביאן לאתונה. "כשחפרו נתגלה שם ארון מתים של אדם גדול-מידות, ולצדו היו מונחים ראש-חנית של ארד וחרב. כשהביא קימון שרידים אלה לאתונה בטריארה שלו, שמחו בהם האתונאים וקיבלום בתהלוכות פאר ובקורבנות, כאילו חזר תסאוס עצמו לעירו "‏‏{{הערה|1=פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון ורומי - תיסיבס, לה-לו; שם, חיי אישים: אנשי יוון - קימון, י'.}}.