היסטוריה של כלי הירי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
|||
שורה 53:
החל מהמחצית השנייה של [[המאה ה-19]] עברו לרובה נטען מהבריח. בדרך כלל אפשר היה לטעון את הרובה בכדור אחד בכל פעם. הטעינה מהבריח הגבירה מאוד את קצב האש: במקום 3 כדורים לדקה בעידן [[מלחמות נפוליון]] אפשר היה לירות 12-10 כדורים לדקה. אחד הרובים הראשונים מסוג זה היה [[רובה הנרי]]. המנגנון היה דומה לזה של הרובה המודרני, פרט ל[[גרמניה]], ששם הרובה היה עם מנגנון מחט: מחט דקרה את התרמיל ופגעה בפיקה וכתוצאה מכך ניצת אבק השריפה.
התפתחות חשובה נוספת הייתה [[מקלע|מכונת הירייה]]. מכונת היריה, שדמתה בגודלה לתותח קטן, הופיעה כבר ב[[מלחמת פרוסיה - צרפת]] ([[1870]] - [[1871]]) ונקרא בדומה להמנון ה[[צרפת|צרפתי]] מרסייז. קצב האש בנשק זה היה גבוה מאוד והיה תלוי במספר הקנים. ב[[ארצות הברית]] פותחו במקביל מכונת ירייה גאטלינג וכן [[מקלע מקסים]]. מכונת היריה של [[חירם מקסים]], שפותחה ב-[[1883]], הייתה הראשונה בעלת מנגנון פעולה אוטומטי ולכן נחשבת בעייני רבים ל[[מקלע]] האמיתי הראשון.{{הערה|1=[http://people.howstuffworks.com/machine-gun5.htm HowStuffWorks "Machine Gun Recoil Systems"
בסוף המאה הופיעו הרובים המודרניים: [[לבל 1886]], [[מאוזר|מאוזר K98]] וסדרת [[לי אנפילד]]. רובים אלו היו רובים בריחיים שהוזנו על ידי [[מחסנית]] פנימית ופעלו באמצעות בריח ידני. הם ירו [[תחמושת]] אחודה שבמרכזה [[קליע סנטרפייר|קליע "סנטרפייר"]] בעל תרמיל נחושת ופיקת הצתה בבסיסו. רובים אלה נהנו מאמינות, פשטות הפעלה ודיוק חסרי תקדים לתקופתם וחלקם אף המשיכו לשרת ב[[מלחמה|מלחמות]] אפילו אחרי [[מלחמת העולם השנייה]].
| |||