אירועי כיכר טיין-אן-מן (1989) – הבדלי גרסאות

[[שביתה|שביתות]] ומחאות החלו מתקיימות באוניברסיטאות וב[[מכללה|מכללות]] בערים נוספות בסין, וסטודנטים רבים עשו דרכם אל עבר הבירה כדי להשתתף במחאה המרכזית. לרוב היו ההפגנות מסודרות ומאורגנות היטב, ובמהלכן נערכו מצעדי תמיכה והזדהות של סטודנטים מרחבי המדינה עם המאבק. הצעד הסופי שננקט במחאה היה [[שביתת רעב]] שהונהגה בקרב המוחים. [[אגדה אורבנית]] מספרת כי מספר שובתים רעבו למוות, למרות שאין תיעוד לאירוע שכזה.{{מקור}}

 

 

ראשי המפלגה הקומוניסטית וזקניה (אנשים שפרשו מהנהגת המפלגה אך עדיין ניהלו אותה מעמדות כוח שונות) קיוו בהתחלה כי המחאות ידעכו מעצמן במהרה, וששינויים קוסמטיים שוליים שיערכו יספקו את המפגינים. הם רצו להימנע מ[[אלימות]] ככל האפשר, והסתמכו על יכולתם של מנגנוני הביון של המפלגה לשכנע את המפגינים להניח למחאה ולחזור אל ספסל הלימודים. אך הממשלה נתקלה בקשיים לעצור את המחאה בדרכי נועם, וזאת גם עקב תמיכה של אנשי מפתח במפלגה במספר דרישות שאותן הציגו הסטודנטים, ובעיקר בדרישה לניקוי השחיתות. בעיה נוספת הייתה שהמפגינים הורכבו ממספר קבוצות בעלות סדר יום שונה, דבר שהקשה על המפלגה להחליט מול מי לנהל [[משא ומתן]] להפסקת ההפגנות.