PBY קטלינה – הבדלי גרסאות

[[חיל האוויר האוסטרלי]] הפעיל מטוסי קטלינה במשימות תקיפה ליליות. טייסות מס' 11, 20, 42 ו-43 הניחו [[מוקש ימי|מוקשים ימיים]] מסוף אפריל [[1943]] עד יולי [[1945]] בדרום [[האוקיינוס השקט]], עמוק בתוך תחומי השליטה היפנית. הנחת המוקשים הכבידה מאד על התעבורה הימית היפנית, על הכניסה לנמלים ועל התנועה בנתיבי הים, וחייבה את האוניות היפניות להפליג בנתיבים אחרים, שחשפו אותן לפגיעת הצוללות של [[צי ארצות הברית]]. המוקשים גרמו לקושי חמור ביציאה מנמלים חשובים, כמו [[באליקפאפן]] ב[[בורנאו]], שממנו שונעו 80 אחוזים מתצרוכת ה[[נפט]] של יפן. בסוף 1944 הגיעו הגיחות לשיא, כאשר המטוסים ביצעו גיחות שנמשכו 20 שעות ברציפות, והתבצעו בגובה 60 מטר בלבד, בחשיכה. חלק מהמבצעים כללו הנחת מוקשים בפתחו של [[מפרץ מנילה]], כדי לסייע לנחיתות כוחות [[בעלות הברית]] ב[[המערכה בפיליפינים (1944-19451944–1945)#מינדורו|מינדורו]]. לאחר ההשלטות על הפיליפינים פעלו מטוסים אוסטרליים מ[[מפרץ לייטה]] כנגד מטרות יפניות בחופי [[סין]]. גם מטוסי קטלינה של צי ארצות הברית ושל [[חיל האוויר המלכותי]] הבריטי פעלו נגד בסיסים יפניים, ובהם הבסיס הגדול ב[[רבאול]]. הטייסים הבריטיים אימצו את הסיסמה "הראשונים והרחוקים" (The First and the Furthest). בנוסף למטען הפצצות הרגיל נהגו הטייסים להטיל גם מה שכונה "פצצות הפחדה" ("terror bombs") שכללו גרוטאות מתכת, אבנים וגם בקבוקי [[בירה]] שבתוכם [[סכין גילוח|להבים של סכיני גילוח]], שהשמיעו קולות מעין צריחה נוקבת בעת נפילתם וגרמו לבהלה אצל היפנים.