פדגוגיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סיווג תבניות עדכון/שכתוב/השלמה*
מאין תקציר עריכה
שורה 9:
הפדגוגיה היא תורה רחבה אשר מורכבת מתתי-תחומים וענפים שונים.
* [[אנדרגוגיה]] - פדגוגיה המיועדת למבוגרים.
* [[פדגוגיה ביקורתית]] - אסכולה בפדגוגיה שנוסדה על ידי ה[[מחנך]] וה[[פילוסוף]] ה[[ברזיל|ברזילאי]]אי [[פאולו פריירה]].
* [[דידקטיקה]] - ענף משנה של הפדגוגיה, אשר עוסק בפיתוח גישות ושיטות [[הוראה]].
 
שורה 23:
ע"פ הגישה, האדם נולד עם יכולת אחת בלבד וזו היכולת האסוציאטיבית. כלומר, היכולת לקשר בין תחושות, היא יכולת מולדת ועליה מתבססת כל תהליך הלמידה. על כן, האסוציאניסטים הציעו מספר חוקים ובניהם חוק הסמיכות וחוק הדמיון. ע"פ חוק הסמיכות, בני האדם יכולים לזהות עצמים או אירועים שסמוכים בזמן או במקום וכך נוצרת תעלת פיזור במוח. מדובר בתהליך פיזיולוגי, שעל פיו, אירועים שסמוכים בזמן או במקום - יצרו אסוציאציה, כוון שהם מתחברים מבחינה פיזיולוגית באמצעות תאי עצבים שמחברים את התחושות.
הגישה האסוציאניסטית היא הבסיס לגישה ההתנהגותית בלמידה, שמבוססת בין היתר, על היכולת לקשר בין תחושות. למשל, תהליך ההתניה הקלאסית, מתבסס ברובו על עקרון חוק הסמיכות.
 
 
יוהאן פרידריך הרברט (Johann Friedrich Herbart) היה הפילוסוף המוביל האקדמי של הפילוסופים בארצו{{מקור}}. הוא האמין שלתפיסות ורעיונות יש עניין למשוך או להמשך לרעיונות ותפיסות דומות{{מקור}}. תלמיד אמור להתעניין במושגים הקרובים לאלו אותם כבר רכש ובהם הוא שולט. על המורה האחראי לדאוג שהעניין האישי יבוא לידי מימוש. הרברט לא השאיר דבר למזל ולכן קבע חמישה שלבים המרכיבים הוראה:
שורה 44 ⟵ 43:
 
בשנת 1910 פרסם דיואי את ספרו "כיצד אנו חושבים". בספר זה הוא הציב חמישה צעדים בתהליך פיתוח החשיבה כתחליף לחמשת שלבי ההוראה של הרברט.
דיואי הרברטיזם שלב הכרה מצד התלמיד שהוא ניצב בפני בעיה. כאשר המצב נעשה מעורפל נוצר מתח פנימי. האינסטינקט שלנו הוא לפתור את המתח - מוטיבציה ללמידה.
 
# הכנה (Preparation): על המורה למצוא את הזיכרונות או כל משהו אחר שיכול להקשר לנושא הנלמד נקשר למודעות של התלמיד. התמודדות: התלמיד מתמודד עם הבעיה. בוחן לעומק את היבטיה ומנסה להבין אותה.
# הצגה (Presentation): על המורה לדאוג שהתלמיד יבין את הנושא החדש (באמצעות הצגות מוחשיות של כל רעיון מופשט). העלאת השערות לפתרון הבעיה. מועלות השערות ודרכים לבחינתן.
# חיבור (Association): על המורה לחבר את הרעיון החדש אל המסה התפיסתית. מיון ההשערה הסבירה ביותר. מזקקים וממיינים את הניחוש או השערה הסבירים ביותר. רק ההשערה הסבירה ביותר אמורה להיבחן.
# הכללה (Generalization): נערכת השוואה בין הרעיון החדש והישן (דמיון ושוני). התלמיד רואה שהרבה רעיונות יכולים להקשר לזה וההכללה מתאפשרת. בחינת ההשערה הסבירה ביותר. כישלון או הצלחה ייצרו את ההתנסות שעליה תוכל להתבסס המחשבה.
# יישום (Application): הרעיון הנלמד מסייע לתלמיד לנתח התנסות חדשה.
שורה 99 ⟵ 98:
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
 
 
[[קטגוריה:פדגוגיה|*]]