וירטואוז – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תמונה
שורה 14:
בסוף המאה ה-18 התקבל השימוש במונח לסולנים מבריקים, בכלי או בקול. התפתחות ה[[אופרה]] וה[[קונצ'רטו]] טיפחו נטייה זו. [[פרנץ ליסט|ליסט]], פסנתרן וירטואוז מבריק, הצהיר ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] כי "וירטואוזיות איננה תולדה, אלא יסוד הכרחי של המוזיקה"Gesammelte Schriften, iv, 1855–9). [[ריכרד וגנר|וגנר]], לעומת זאת, הסתייג וטען, שהכבוד האמיתי של הווירטואוז טמון אך ורק בכבוד שהוא מסוגל לשמר לאמנות היוצרת, ואם יזלזל בה, יתנער מכבודו, כמי שמעל בייעודו לתווך ברעיון האמנותי.(Gesammelte Schriften; Eng. trans., vii, 1894–9, p.112){{כ}}{{הערה|1=ג'אנדר, גרוב}}.
[[קובץ:Niccolo Paganini.jpg|שמאל|ממוזער|ניקולו פאגאניני]]
מי שאפשרו יותר מכל את הופעת הווירטואוזים היו בוני כלי הקשת ה[[איטליה|איטלקים]], שהגדולים בהם היו ועודם [[משפחת אמאטי]], [[סטרדיוואריוס]] ו[[ג'וזפה גוארנרי]]. בין הכנרים הווירטואוזים, שהיו גם מלחינים, [[ארכאנג'לו קורלי]], [[אנטוניו ויוואלדי]] ו[[ג'וזפה טרטיני]], כולם בני המחצית השנייה של [[המאה ה-17]], ואחריהם [[ג'ובני בטיסטה ויוטי]] ותלמידו [[רודולף קרויצר]], [[הנריק וייניאבסקי]] ו[[ניקולו פגניני]], שהרושם שהשאירה נגינתו המבריקה, עתירת האפקטים והשכלולים, על בני תקופתו הביאם לסברה, כי כרת ברית עם השטן. נוסף לכשרונו הווירטואוזי היה פגניני גם מלחין פורה, שכל יצירתו נכתבה לכינור, ממש כשם ש[[פרדריק שופן]], אמן וירטואוז ב[[פסנתר]], כתב את כל יצירותיו לכלי זה. לצד אמני הכינור, התבלטו גם נגני [[צ'מבלו]] וירטואוזיים, שהנודעים בהם הם [[פרנסואה קופרן]], [[ז'אן פיליפ ראמו]] ו[[דומניקו סקרלטי]]. [[יוהאן סבסטיאן באך]] ו[[גיאורג פרידריך הנדל]] היו וירטואוזים דגולים בעיקר ב[[עוגב]], אף כי הצטיינו גם בצ'מבלו.{{הערה|1=קורט פאהלן, "תולדות המוזיקה בעולם", הוצאת ניב, תרגום יצחק הירשברג, עמ' 178-180}}. עבור חלק מההמוזיקאים ובפרט חלק מהווירטואוזים, דווקא הווירטואוזיות נתפסת כחזות חסרת תוכן או כרהבתנות נטולת ערך [[אמנות|אומנותי]], כ[[אומנות|מלאכה]] גרידא. ביקורת שכזו רווחה ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] כנגד [[פרנץ ליסט|ליסט]] ואף הקדים בביקורתו [[צ'ארלס ברני]] על וירטואוז ה[[כלי מקלדת|מקלדת]] ה[[אנגלי]], [[ויליאם בבל]], שהצטיין בנגינה בעוגב, בצ'מבלו, ב[[שמיעה אבסולוטית|שמיעתו האבסולוטית]] ובזיכרונו המדויק, "שזיכו{{ציטוט|תוכן=רכש אותותהילה בתהילהברבים על ידי דיקוקעיבוד ארכני ללא צורך של השירים האהובים מהאופרהמה[[אופרה]] "רינאלדו" (מאת הנדל), ומאחרות, [[המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק|בנות התקופה]], למפגנילתרגילי ביצועאצבעות רהבתניים[[וירטואוז|ראוותניים ומבריקים;]], אצבעותיושאפשרו הזריזותלו להפליאלהדהים מנגנותאת פשוטוקהל כמשמעושומעיו הנבער מדעת בנגינת צלילים נפרדיםבודדים בזריזות אצבעות בלבד, ללא טעם, ללא הבעה, ללא הרמוניה או מודולציה, נגינהולזכות המציגהבמוניטין אתשל המבצעמבצע כנבער מדעת המוזיקה ומעמקיה, אך מקנה לו גם על נקלה מוניטין שלדגול נגןבהשקעה עילאימועטה ... אדוןמר בבל ... כלמפגין ישותוהן אומרתבטלנות רדידותוהן ושחצנותשחצנות באחתכאחת. " }}
 
גם במוזיקה הפופולרית של [[המאה ה-20]] בסגנון ה[[רוק מתקדם|רוק המתקדם]] (שילוב בין רוק ומוזיקה קלאסית), נודעים וירטואוזים רבים כמו הקלידן [[קית' אמרסון]] אשר הצטיין בנגינה על אורגן, [[סינתיסייזר]], [[מלוטרון]], [[מוג]] ורבים אחרים. הוא ידוע גם כמלחין מוכשר בשל שהלחין לחנים מורכבים על הקלידים בלהקתו [[אמרסון, לייק ופאלמר]].