ויקיפדיה

ליבורנו – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ עדכון מחוזות ונפות ליחידות שלטוניות בתבנית עיר#
עריכה, תימצות, העברת חלק מהמידע לערך יהדות ליבורנו, הסרת {{עריכה}}
שורה 25:
|יחידה שלטונית שנייה=[[ליבורנו (נפה)|ליבורנו]]}}
[[קובץ:Livorno map 17th Century.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת ליבורנו מ[[המאה ה-17]]]]
[[קובץ:Livorno_Sinagoga_XIX_century.JPG|שמאל|ממוזער|300px|בית הכנסת הגדול של ליבורנו - מהמאה ה-19 - נחרב בשנת 1944]]
[[קובץ:Livorno, Monumento dei quattro mori a Ferdinando II (1626) - Foto Giovanni Dall'Orto, 13-4-2006 01.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצבת ארבעת ה[[מורים|מוּרים]]. בראשה ניצב [[פרדיננדו השני דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה]], ובתחתיתה כבולים המוּרים שתושבי העיר הכניעו]]
[[קובץ:Quattro morri.JPG|שמאל|ממוזער|250px|המוּרים במבט לים]]
שורה 60:
 
== יהדות ליבורנו ==
{{עריכה|פסקה=כן|סיבה=יש לתמצת ולהעביר חלק מהמידע לערך המורח|נושא=יהדות|נושא2=מדינות אירופה}}
{{הפניה לערך מורחב|יהדות ליבורנו}}
במאה ה-16 הגיעו לעיר [[יהודים]] רבים בעקבות הזמנת השליטים. ניתנו להם זכויות רבות:, והם לא נדרשו לענוד טלאי או לגור ב[[אזרחותגטו]],. ב-[[חופש פולחן1689]], זכותחיו לבעלותבליבורנו על3,000 יהודים [[ביתיהדות מגוריםחצי האי האיברי|ביתמחצי האי האיברי]], לשאתאשר דיברו בעיקר [[נשקספרדית]], לפתוח ו[[חנות|חנויותפורטוגזית]]. בכלהם חלקיהיו העירמעורבים ולהעסיקכמעט משרתיםבכל נוצרים.ענפי בנוסףהתעשייה לאוהסחר היובעיר: צריכים[[טקסטיל]], היהודיםזכוכית, לענודסבון, טלאיאבני אוחן, לגור[[טבק]], ב[[גטונייר]] וזיקוק [[כוהל]].
 
היהודים פיתחו גם את ענף ה[[דפוס]] בעיר, והיא הפכה לאחד ממרכזי הספר העברי; "דפוסי ליוורנו" נפוצו ברחבי ארצות הים התיכון והמזרח, ועד היום נמצאים בשימוש [[סידור]]ים המבוססים על דפוס ליוורנו. חכמי ורבני [[ירושלים]], וכן [[ארם צובא]] ([[חאלב]]) אשר בסוריה, פקדו את ליבורנו באופן סדיר ואף נותרו בה לתקופות של כמה שנים לצורכי כתיבה ולימוד בצוותא; חלק מחיבוריהם וספריהם הודפסו בדפוס ליוורנו, בהם ספריהם של [[חיד"א]], הרב [[עובדיה הלוי]], והרב [[אליהו שמאע הלוי]].
ב-[[1689]] חיו בליבורנו 3,000 יהודים [[יהדות חצי האי האיברי|מחצי האי האיברי]], אשר דיברו בעיקר [[ספרדית]] ו[[פורטוגזית]].
היהודים היו מעורבים כמעט בכל ענפי התעשייה והסחר בליבורנו: תעשיית [[טקסטיל]] - כולל בגדי [[משי]], תעשיית זכוכית, יצור [[סבון]] ואבני חן ( בשיתוף עם הארמנים). כן שותפו במפעלים ציבוריים לייצור [[טבק]] ו[[נייר]] וזיקוק [[כוהל]].
 
יהודי ליבורנו פיתחו מטבח מיוחד, אשר תכונותיו עברו לשאר יהודי טוסקנה, והיוםוכיום יש לכך עקבות במטבח המקומי הליבורנזי. מרכיבי התבשילים הם: שמירה על ה[[כשרות]] - כאשר הבעיה העיקרית היא אי ערבוב חמאה עם בשר, בישול בשמן זית ושימוש בהרבה ירקות.{{הערה|1=Dora Liscia Benporad and Annamarcella Tedeschi Falco, עמ' 96}} מניחים כי היהודים הנהיגו את שתיית ה[[קפה]] בשנת [[1632]]. זמן קצר לאחר מכן נפתחה חנות הקפה הראשונה בעיר. מהצלחה זו נהנית איטליה עד היום.▼
היהודים פיתחו גם את ענף הדפוס בעיר והיא הפכה לאחד ממרכזי הספר העברי. דפוסי ליוורנו נפוצו ברחבי ארצות הים התיכון והמזרח ועד היום נמצאים בשימוש [[סידור]]ים המבוססים על דפוס ליבורנו.
חכמי ורבני ירושלים, וכן [[ארם צובא]] היא העיר [[חאלב]] אשר בסוריה, פקדו את ליוורנו באופן סדיר ואף נותרו בה לתקופות של כמה שנים לצורכי כתיבה ולימוד בצוותא. גדולי רבני חאלב וירושלים נהגו להדפיס את חיבוריהם וספריהם ב[[דפוס ליוורנו]]. בין השנים [[1770]] ועד [[1821]] הודפסו בדפוס ליוורנו עשרות ספרים וביניהם ספרו של רבי חיים אזולאי [[חיד"א]], ספריו של הרב [[עובדיה הלוי]] בן הרב [[אברהם הלוי (חאלב)|אברהם הלוי]] מחאלב, [[חזון עובדיה]] תקמ"ז ו-[[חזון למועד]] תקמ"ז. וכן ספריו של הרב [[אליהו שמאע הלוי]] "[[מכשירי מילה]]" תקנ"ג וכן "[[קרבן אשה]]" תקפ"א.
 
בתקופת [[השואה]] נשלחו 90 מיהודי העיר ל[[מחנות השמדה]], אחרים נרצחו בהרים הסובבים את העיר על ידי חיילי ה[[ורמאכט]] שהיו פעילים בסביבה. בתום השואה נותרו בליבורנו כ-1,000 יהודים. [[בית כנסת|בית הכנסת]] של ליבורנו, אשר נפתח ב-[[1962]], נבנה על המגרש שבו עמד בית הכנסת המפואר של העיר שנהרס במלחמת העולם השנייה. ▼
במאה ה-19 שימש בה ברבנות הסופר הרב [[ישראל קושטא]].
 
כיום מונה הקהילה היהודית בעיר כ-600 חברים. בעיר גם פועל [[בית ספר]] ל[[עברית]]. המניין בבית הכנסת פועל ב[[שחרית]] בימי [[שני וחמישי]] וכן ב[[שבת]]ות וב[[חגי ישראל ומועדיו|חגים]]. בעיר היו ארבעה [[בית קברות|בתי קברות]] יהודיים עתיקים: שנים פונו, בשלישי היה קבור ה[[חיד"א]], ולאחר שהועלו עצמותיו לישראל נאסרה הכניסה אליו מחשש למפולות. בית הקברות הרביעי, הפתוח היוםכיום, נמצא ליד בית הקברות הכללי של העיר. בבית קברות זה, ישובו לוח זיכרון לחללים היהודים מ[[מלחמת העולם הראשונה]] ול-120 קורבנות השואה. בבית הקברות יש, אוסףואוסף מצבות מבתי הקברות שנהרסו. מיוחדות(בהן במינן הן המצבותמצבות בצורה [[פירמידה (מבנה)#פירמידה באדריכלות המודרנית|פירמידה קטומה]] מ[[המאה ה-17]], עם סמלי משפחה וכיתוב לזכרו של הנפטר).▼
▲יהודי ליבורנו פיתחו מטבח מיוחד, אשר תכונותיו עברו לשאר יהודי טוסקנה, והיום יש לכך עקבות במטבח המקומי הליבורנזי. מרכיבי התבשילים הם: שמירה על ה[[כשרות]] - כאשר הבעיה העיקרית היא אי ערבוב חמאה עם בשר, בישול בשמן זית ושימוש בהרבה ירקות.{{הערה|1=Dora Liscia Benporad and Annamarcella Tedeschi Falco, עמ' 96}} מניחים כי היהודים הנהיגו את שתיית ה[[קפה]] בשנת [[1632]]. זמן קצר לאחר מכן נפתחה חנות הקפה הראשונה בעיר. מהצלחה זו נהנית איטליה עד היום.
 
▲בתקופת [[השואה]] נשלחו 90 מיהודי העיר ל[[מחנות השמדה]], אחרים נרצחו בהרים הסובבים את העיר על ידי חיילי ה[[ורמאכט]] שהיו פעילים בסביבה. בתום השואה נותרו בליבורנו כ-1,000 יהודים.
 
[[בית כנסת|בית הכנסת]] של ליבורנו, אשר נפתח ב-[[1962]], נבנה על המגרש שבו עמד בית הכנסת המפואר של העיר שנהרס במלחמת העולם השנייה. רב הקהילה כיום הוא הרב [[יאיר (סקוש) דידי]].
 
▲כיום מונה הקהילה היהודית בעיר כ-600 חברים. בעיר גם פועל [[בית ספר]] ל[[עברית]]. המניין בבית הכנסת פועל ב[[שחרית]] בימי [[שני וחמישי]] וכן ב[[שבת]]ות וב[[חגי ישראל ומועדיו|חגים]]. בעיר היו ארבעה [[בית קברות|בתי קברות]] יהודיים עתיקים: שנים פונו, בשלישי היה קבור ה[[חיד"א]], ולאחר שהועלו עצמותיו לישראל נאסרה הכניסה אליו מחשש למפולות. בית הקברות הרביעי, הפתוח היום, נמצא ליד בית הקברות הכללי של העיר. בבית קברות זה יש לוח זיכרון לחללים היהודים מ[[מלחמת העולם הראשונה]] ול-120 קורבנות השואה. בבית הקברות יש אוסף מצבות מבתי הקברות שנהרסו. מיוחדות במינן הן המצבות בצורה [[פירמידה קטומה]] מ[[המאה ה-17]], עם סמלי משפחה וכיתוב לזכרו של הנפטר.
 
== אתרים מרכזיים ==
* מוזיאון מסקאני לזכרו של המלחין יליד העיר [[פייטרו מסקאני]]. בכל שנה מנגנים מ[[אופרה|אופרותיו]] בתיאטרון של ליבורנו.
 
=== מצבת ארבעת המורים ===
"מצבת ארבעת המורים" (Monumento dei quattro mori) המוקדשת ללקיחתם בשבי של שודדי הים היא אחת המצבות החשובות בעיר. הפסל של המורים (I MORI) הוא יצירת אמנות שזכתה להגנה מיוחדת בימי המלחמה{{הבהרה|איזו הגנה?}}. מה שלא ניתן לומר על פיסלו של הדוכס בראש המונומנט. הפסל הוא פייטרו טאקה (PIETRO TACCA) שפיסל אותו בשנים [[1623]] - [[1626]] לזכר אירוע מיוחד: שודדי ים, המורים, היו נוהגים לפשוט על חופי איטליה. הם בזזו, הרגו ואנסו את תושבי איטליה שהתגוררו ליד החופים. כאשר אנשי ליבורנו הצליחו לתפוס אחדים מהם, הם כבלו אותם ליד הנמל (שם גם מוצב הפסל) כדי שהשודדים ידעו את הצפוי להם כאשר הם מתקיפים את העיר. המתבונן בפסל יראה כי גופם של השבויים פונה לעבר העיר, אבל מבטם המבועת מביט אל הים בתקווה שיבואו להציל אותם.
 
במרוצת השנים, תושבי העיר היו נתונים לשליטת דוכסי פירנצה ובעקבות הביקורת נגדם שהם נגד הגזע ה'''שחור''' תושבי העיר החלו להזדהות דווקא עם שודדי הים. פסלו של הדוכס, מעל השבויים לא עניין אותם, פסלים כמוהו היו בעוד מקומות. על האהדה של תושבי העיר לארבעת המורים יעיד הסיפור הבא: במלחמת העולם השנייה, ליבורנו הופצצה קשות עקב היותה בסיס לצי המלחמה הגרמני. שכיות החמדה של העיר, חוץ מפסל ארבעת המורים, הושמו במקום מבטחים. תושבי העיר אמרו, שאם גם ה"שמים" יהיו לצד המורים, הפסל יינצל וכך היה.
 
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/ליבורנו"