שושלת צ'ינג – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
כתיב, ניסוח |
מ זוטות |
||
שורה 52:
'''שושלת צ'ינג''' (ב[[כתב סיני|סינית]]: '''清朝''', ב[[פיניין]]: '''Qīng cháo''') אשר מוכרת לעתים כשושלת מָנצ'וּ, הייתה השושלת השלטת ב[[סין]] בין השנים [[1644]] ל-[[1911]], והאחרונה בשושלות הקיסריות של סין. מקור השושלת בשבט [[מנצ'וריה|מנצ'ורי]] בשם אָיסִין גיורו, אשר יסד את '''אימפריית צ'ינג הגדולה''' במה שמוכר היום כצפון מזרח סין, והתפשט אל תוך סין ואזורים שכנים.
זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה היה שלטון ריכוזי אחד שהצליח לאחד תחתיו את האזור הגאוגרפי המוגדר כיום כסין, תקופת
== היסטוריה ==
=== עליית שושלת צ'ינג ===
שורה 61:
ב-[[1636]] היה שליט המאנצ'ו, [[הואנג טאיג'י]], בנו של נורהאצ'י, בטוח בעצמו מספיק על מנת להכריז על הקמת שושלת קיסרים בשם "שושלת צ'ינג". טקס ההכתרה היה ב[[הארמון הקיסרי בשניאנג|ארמון]] בעיר מוּקְדֶן (כיום [[שן-יאנג]]) שנפלה לידי המאנצ'ו בשל בגידה ב-[[1621]], והוא נטל לעצמו את התואר הקיסרי צ'ונגדה. בסוף [[1637]] הביס צבא מאנצ'ו שמנה 100,000 חיילים את [[קוריאה]], בת הברית המסורתית של קיסרות סין. קוריאה נכבשה ושליטיה הודיעו על התכחשותם לשושלת מינג.
במקביל פרץ מרד במערב המדינה והתחזק לאחר שבראשו התייצב [[לי דזה-צ'נג]] שהיה יליד שאנשי. [[לי דזה-צ'נג]] הביס את צבא האימפריה שנשלח נגדו והכריז על עצמו כקיסר בשושלת חדשה, [[שושלת שון]]. ב-[[26 במאי]] [[1644]] נפלה בייג'ינג כמעט ללא התנגדות לידי צבא המורדים הסינים בפיקודו של לי דזה-צ'נג, שכן רוב הצבא היה בצפון מזרח מול צבאות המאנצ'ו. הקיסר האחרון של שושלת מינג, צ'ונג־ג'ן, מכותר
זו הייתה הזדמנות שהמאנצ'ו חיכו לה. הם חצו את [[החומה
במשך חצי מאה נלחמו המנצ'ורים מלחמות עקובות מדם שבמהלכן השתלטו על האזורים שהיו בשליטת שושלת מינג ובכללם מחוז [[יונאן]] המרוחקת, [[טיבט]] ומונגוליה. את ההצלחה שהמנצ'ורים זכו לה בתחילת תקופת שלטונם יש לזקוף לזכות כוחם הצבאי האדיר והמיומן ששולב עם מיומנויות ביורוקרטיות סיניות.
| |||