קורפוס הפאנצר ה-14 (ורמאכט) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 10:
|הקמת היחידה=[[1 באפריל]] [[1938]] {{ש}} [[5 במרץ]] [[1943]]
|מקים היחידה=
|פירוק היחידה=[[3031 בינואר]] [[1943]] {{ש}} [[2 במאי]] [[1945]]
|מלחמות=*[[מלחמת העולם השנייה]]
**[[הפלישה לפולין]]
שורה 43:
ב-[[21 ביוני]] [[1942]] הוסב הקורפוס לקורפוס פאנצר, והשתתף ב'''מבצע מקרה כחול''', כחלק מ[[ארמיית הפאנצר הרביעית]] במסגרת [[קבוצת ארמיות דרום]], והיה הקורפוס הראשון שהגיע ל[[סטלינגרד]]. ב-[[14 בספטמבר]] [[1942]] הודח פון ויטרסהיים מתפקידו, עקב הצעתו לנסיגה חלקית לעבר [[נהר הדון]], בעקבות האבידות הקשות שספגו כוחותיו, ו[[הנס הובה]] מונה במקומו למפקד הקורפוס. עם תחילת התקפת הנגד הרוסית ([[מבצע אורנוס]]) שבסיומה כותרה [[הארמייה השישית (ורמאכט)|הארמייה השישית]], ניסה [[פרידריך פאולוס]] לשכנע את היטלר להרשות לו לסגת מסטלינגרד ולפרוץ את הכיתור אך היטלר סירב. פאולוס ידע שהיטלר מחבב את הובה וכאשר היטלר ביקש להעלות את הובה בדרגה ולהעניק לו עיטור במו ידיו ביקש פאולוס מהובה לעדכן את היטלר במצב החמור ולשכנעו לסגת מסטלינגרד. הוא צייד אותו במסמכים החל בשיעורי הדלק שנותר וכלה במחסור בציוד רפואי. הובה הוטס ל[[מאורת הזאבים]] ב[[רסטנבורג]] שם העניק לו היטלר ב-[[21 בדצמבר]] [[1942]] את עיטור [[עיטורי הוורמאכט|צלב האבירים עם עלי אלון וחרבות]]. הובה ניסה לשכנע את היטלר להורות על נסיגה אבל ללא תועלת.
 
הובה חזר לכיס הנצור בסטלינגרד אבל היטלר שכבר לא תמך בגנרלים התבוסתנים שלו וכבר חשב לשקם את הצבא עם מפקדים נאמנים כמו הובה, ציווה על הובה לעזוב את הכיס הנצור למרות מחאותיו. הובה הוטס מהכיס ב-[[18 בינואר]] [[1943]], ובמקומו מונה למפקד הקורפוס [[הלמוט שלמר]]. ב-[[3031 בינואר]] [[1943]] נכנעו שרידי הקורפוס לרוסים, יחד עם רוב שרידי [[הארמייה השישית (ורמאכט)|הארמייה השישית]].
 
===החזית האיטלקית===
שורה 52:
* [[גוסטב אנטון פון וויטרסהיים]] ([[1 באפריל]] [[1938]] - [[14 בספטמבר]] [[1942]])
* [[הנס הובה]] ([[14 בספטמבר]] [[1942]] - [[18 בינואר]] [[1943]])
* [[הלמוט שלמר]] ([[18 בינואר]] [[1943]] - [[3031 בינואר]] [[1943]])
 
===הקמה שנייה===