פתיחת התפריט הראשי

קורפוס הפאנצר ה-14גרמנית: XIV. Panzerkorps) היה קורפוס שריון של הורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה.

קורפוס הפאנצר ה-14
XIV. Panzerkorps
מדינה גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית
שיוך ורמאכטורמאכט  ורמאכט
סוג קורפוס
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1 באפריל 1938
5 במרץ 1943
פירוק היחידה 31 בינואר 1943
2 במאי 1945
מלחמות
פיקוד
מפקדים מפקדים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

הקמת הקורפוסעריכה

הקורפוס הוקם במגדבורג ב-1 באפריל 1938 בשם "הקורפוס ה-14", והועמד תחת פיקוד גוסטב אנטון פון ויטרסהיים, ונועד להוות את יחידת האם של הכוחות הממונעים בורמאכט.

המערכה בפוליןעריכה

במהלך הפלישה לפולין, פעל הקורפוס כחלק מהארמייה העשירית בפיקודו של ולטר פון רייכנאו, וכלל את הדיוויזיות הממונעות ה-13 וה-29. הקורפוס השתתף בקרב קוצק, ומאוחר יותר השתתף בקרב על ורשה.

המערכה על צרפתעריכה

במהלך המערכה על צרפת, פעל הקורפוס כחלק מקבוצת הפאנצר קלייסט בפיקודו של אוואלד פון קלייסט, וכלל את הדיוויזיות הממונעות ה-13 וה-29. הקורפוס השתתף בקרב סדאן, ובהתקדמות לעבר תעלת למאנש. בהמשך פעל הקורפוס במהלך מבצע אדום, כחלק מהארמייה הרביעית בפיקודו של גינתר פון קלוגה.

הקרבות בבלקןעריכה

באביב 1941 השתתף הקורפוס בפיקודו של פון ויטרסהיים במערכה בבלקן, כחלק מארמיית הפאנצר הראשונה, ואף לחם במערכה על יוון.

מבצע ברברוסהעריכה

במהלך מבצע ברברוסה פיקד פון ויטרסהיים על הקורפוס כחלק מארמיית הפאנצר הראשונה ולאחר מכן חלק מהארמייה הרביעית במסגרת קבוצת ארמיות מרכז, ולחם עמו בקרב קייב.

החזית המזרחיתעריכה

ב-21 ביוני 1942 הוסב הקורפוס לקורפוס פאנצר, והשתתף במבצע מקרה כחול, כחלק מארמיית הפאנצר הרביעית במסגרת קבוצת ארמיות דרום, והיה הקורפוס הראשון שהגיע לסטלינגרד. ב-14 בספטמבר 1942 הודח פון ויטרסהיים מתפקידו, עקב הצעתו לנסיגה חלקית לעבר נהר הדון, בעקבות האבידות הקשות שספגו כוחותיו, והנס הובה מונה במקומו למפקד הקורפוס. עם תחילת התקפת הנגד הרוסית (מבצע אורנוס) שבסיומה כותרה הארמייה השישית, ניסה פרידריך פאולוס לשכנע את היטלר להרשות לו לסגת מסטלינגרד ולפרוץ את הכיתור אך היטלר סירב. פאולוס ידע שהיטלר מחבב את הובה וכאשר היטלר ביקש להעלות את הובה בדרגה ולהעניק לו עיטור במו ידיו ביקש פאולוס מהובה לעדכן את היטלר במצב החמור ולשכנעו לסגת מסטלינגרד. הוא צייד אותו במסמכים החל בשיעורי הדלק שנותר וכלה במחסור בציוד רפואי. הובה הוטס למאורת הזאבים ברסטנבורג שם העניק לו היטלר ב-21 בדצמבר 1942 את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון וחרבות. הובה ניסה לשכנע את היטלר להורות על נסיגה אבל ללא תועלת.

הובה חזר לכיס הנצור בסטלינגרד אבל היטלר שכבר לא תמך בגנרלים התבוסתנים שלו וכבר חשב לשקם את הצבא עם מפקדים נאמנים כמו הובה, ציווה על הובה לעזוב את הכיס הנצור למרות מחאותיו. הובה הוטס מהכיס ב-18 בינואר 1943, ובמקומו מונה למפקד הקורפוס הלמוט שלמר. ב-31 בינואר 1943 נכנעו שרידי הקורפוס לרוסים, יחד עם רוב שרידי הארמייה השישית.

החזית האיטלקיתעריכה

ב-5 במרץ 1943 הוקם הקורפוס מחדש בצרפת, והועמד תחת פיקוד הנס הובה. ב-2 בספטמבר 1943 מונה הרמן באלק למפקד הקורפוס, ונשלח עם הקורפוס לאיטליה כחלק מהארמייה העשירית, בניסיון להדוף את נחיתת בעלות הברית בסאלרנו. ב-8 באוקטובר 1943 חזר הובה לפקד על הקורפוס, וב-24 באוקטובר הוחלף על ידי פרידולין פון זנגר אונד אטרלין. בהמשך לחם הקורפוס בקרב מונטה קאסינו, ולאחר מכן לחם הקורפוס בקרבות השונים באיטליה כחלק מהארמייה העשירית והארמייה ה-14 לסירוגין, עד סוף המלחמה.

מפקדיםעריכה

סדר הכוחותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה