אהרן משה טויבש – הבדלי גרסאות

בשנת [[תק"פ]] בערך החל לכהן ברבנות [[סניאטין]] בגליציה. בין תלמידיו מתקופה זו היה הרב [[שלמה דרימר]]. בשנת [[תקצ"א]] היה מועמד לכהן כרבה של [[אובן ישן]] אך לא נבחר. בשנת [[תרי"ב]] החל לכהן ברבנות יאס, על פי בקשת רב העיר הרב יוסף לנדא מחבר הספר "ברכת יוסף". לאחר תקופה נחלקו השניים בסוגיא הלכתית של מכירת חמץ כללית (כפי הנהוג כיום), כשדעתו של הרב טויבש היתההייתה שיש למכור את החמץ באופן פרטי. המחלוקת התרחבה לפולמוס עז, שני הרבנים הדפיסו חוברות להגנת דעתם, ואף גדולי הדור נדרשו לסוגיא{{הערה|הרב שלמה קלוגר, ידידו של הרב טויבש, תמך בדעתו של הרב לנדא. שו"ת נאות דשא (למברג תרכ"א) סימן ב':"הנה אם כי את הרב הגאון מו"ה יוסף נ"י איננו מכירו מעולם והרב הגאון מו"ה משה טאביש מכירו אני היטב כי רב גוברי' והוא כרע אח לי מימי נעורים, אעפ"כ לא אשא פני איש והאמת הוא כאב ואם לי והוא אהוב מכל...}}. הרב לנדא הוציא את הקונטרס "סייג לתורה" (נדפס גם בשו"ת ברכת יוסף סימן ט"ו), כנגדו הדפיס הרב טויבש את הקונטרס "מודעה רבה", הרב לנדא השיב בקונטרס "משמרת לסייג" והרב טויבש השיב ב"הריסת משמרת" (הודפס גם בשו"ת אורי וישעי סימן קכ"א).

בהיותו ביאס התרחבה השפעתו לרחבי חבלי רומניה והונגריה ההיסטוריות, כשמכל אזורים אלו פנו אליו בשאלות הלכתיות. בפולמוס על השוחט מברדיצ'ב, חיווה דעתו כדעת הרב ענזיל צוזמיר מסטרי וכנגד דעת הרב שלמה קלוגר{{הערה|ראו על הפרשה בספר יזכור לקהילת ברודי [https://www.nypl.org/sites/default/files/brodyyizkorbook.pdf עמ' 69-70], ובספרו של הרב קלוגר "תקנת ה[[שוחט ובודק|שו"ב]]ים" (פרפרזה ל[[תקנת השבים]]) שנדפס בתוך "[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7550&st=&pgnum=220 תורת הזבח]" של הרב [[שלמה גנצפריד]].}}. הוא פעל לאיחוד בין המתנגדים לחסידים ביאסי, ונלחם כנגד המשכילים שניסו לפעול לאיסור על הלבוש המסורתי. הוא נלחם נגד בתי ספר של המיסיון ביאס. המיסיונרים הלשינו עליו לשלטונות אך הוא הצליח להיחלץ מהפרשה, בסיועו של הקונסול האוסטרי.