שפות יהודיות – הבדלי גרסאות

'''שפות יהודיות''' (או '''לשונות היהודים''') הן [[ניב (סיווג שפה)|ניבים]] מיוחדים של שפות ששימשו לדיבור של יהודים במהלך [[תקופת הביניים של העברית]] ובעת החדשה.

בקהילותברוב הקהילות היהודיות ברחבי העולם דברודיברו בשתי שפות, והתרבותכשהתרבות היהודית הייתה [[דו-לשוניות|דו-לשונית]] ואף רב-לשונית: השתמשו ב[[עברית]] לצורך תפילה ולימוד, וגם דיברו בשפת המקום לצרכים יומיומיים -כמו גםמסחר בינםוהתנהלות לביןמול עצמם,הקהילות ולאהלא רקיהודיות במגע- עםלעיתים הגוייםגם בינם לבין עצמם. מטבע הדברים נוצר עירוב של מרכיבים עבריים בתוך השפה המקומית בפי היהודים, ובסופו של דבר נוצר ניב חדש של השפה המקומית שהתקיים רק בפיהם של היהודים, ולא היה בשימוש אצל הגויים. ניב חדש כזהכה הוא המכונהכונה "שפה יהודית", ושומש לצרכי היומיום הפנים קהילתיים.

מקובל לחלק את השפות היהודיות לשתי רמות שונות מבחינת המרחק מהשפה המקורית: '''שפות מיוהדות''' הן שפות יהודיות הדומות במידה רבה לשפה המקורית, במידה כזו שהגויים המקומיים מסוגלים להבין את היהודים הדוברים בה; לקבוצה זו משתייכת למשל [[ערבית יהודית|הערבית היהודית]]. לעומת זאת, '''שפות יהודיות''' הן שפות ששימרו את מרכיבי השפה ה[[עברית]] וה[[ארמית]] תוך שילוב של שפת המקום, לדוגמא: [[פרסית יהודית|הפרסית היהודית]]. זאת בנוסף לשפות שהתרחקו מאוד מן הניב המקורי, שבמקרה זה הוא בדרך כלל ניב עתיק של השפה המקומית. לקבוצה זו משתייכות למשל ה[[יידיש]] (שמקורה ב[[גרמנית]] עתיקה, אם כי חלו בה שינויים רבים) וה[[לאדינו]] (שמקורה ב[[קסטליאנית]] עתיקה).