מהפכת הקצינים החופשיים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←לאחר המהפכה: הרחבה |
←לאחר המהפכה: הגהה |
||
שורה 41:
==לאחר המהפכה==
לאחר תפיסת השלטון הקימו הקצינים החופשיים את "מועצת הפיקוד המהפכנית", שהורכבה מתשעת חברי הוועדה המכוונת אליה הצטרפו חמישה חברים נוספים. נגיב מונה להיות מפקד הצבא, והרכבת ממשלה אזרחית הוטלה על ראש הממשלה לשעבר, עלי מאהר. ב-[[12 באוגוסט]] פרצו מהומות בכפר דאוואר עקב אכזבה של אזרחים מכך שמצבם עדיין לא התחיל להשתפר, למרות המהפכה. המהומות דוכאו ועל שניים מהמשתתפים הוטלו [[עונש מוות|עונשי מוות]]. ב-[[7 בספטמבר]] התפטר עלי מאהר בעקבות חילוקי דעות עם הקצינים החופשיים, ככל הנראה - על רקע רפורמת הקרקעות המתוכננת. במקומו מונה לראשות הממשלה מוחמד נגיב, וב-[[9 בספטמבר]] עבר חוק [[רפורמת הקרקעות המצרית]], ששינה באופן מהותי את מצב חלוקת הקרקעות במצרים וכן הגביל את שטח הקרקע המקסימלי לאדם ל-200 - 300 [[פדאן|פדאנים]] (פדאן - 4.2 קמ"ר). ב-[[9 בספטמבר]] בוטלה באופן סופי [[חוקה|חוקת]] מצרים משנת [[1923]]. רפורמת הקרקעות נועדה בעיקר להחלשת השכבה של בעלי הקרקעות שהיו בסיס העוצמה הפוליטית של
ב-[[16 בינואר]] [[1953]] נאסר על קיום מפלגות פוליטיות לתקופה של שלוש שנים, במהלכה תשלוט מועצת הפיקוד המהפכנית. גוף בשם "האיחוד הלאומי", שלהלכה היה המפלגה היחידה במדינה, הוקם במטרה להשיג תמיכה עממית. תנועת [[האחים המוסלמים]], שבתקופה זו עדיין נהנתה מאהדת השלטון החדש, לא הוצאה מחוץ לחוק מכיוון שנחשבה, לכאורה, כגוף דתי ולא פוליטי. ב-[[10 בפברואר]] אושרה חוקה ארעית שנתנה תוקף חוקי לשלטון המועצה המהפכנית. ב-[[18 ביוני]] הוכרזה מצרים כרפובליקה על ידי המועצה המהפכנית, וכך, באופן רשמי, הגיע הקץ לשלטון המלוכני. נגיב מונה לנשיא הרפובליקה הראשון ולתפקיד ראש הממשלה. נאצר מונה להיות סגנו, וכן קיבל את תפקיד שר הפנים.
| |||