מרונים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏ימי הביניים: קישורים פנימיים
שורה 13:
 
===ימי הביניים===
עם תחילת הכיבוש המוסלמי נדחקו המארונים מסוריה אל אזור [[הר הלבנון]] והפכו למולדתם את השטח המשתרע כיום מצפון ל[[כביש]] [[ביירות]]–[[דמשק]] ועד שולי העיר [[טריפולי (לבנון)|טריפולי]] של ימינו, באזורים: [[בשרי]], כסרואן, זגרתא ומתן ואפילו בנו מדינה שנקראת מדינת המורדים המרונים (מרדא) שגבולותיה מתחילים בצפון הר הלבנון ונגמרים בגלילב[[גליל העליון]] והמערביו[[הגליל המערבי|המערבי]], הכפרים מרון[[מארון א -ראס]], [[בירעם]], מנסורה, ומערבה עד הים התיכון. מובלעת זו התחילה להתכווץ במאה השמינית והתשיעית בעקבות פלישות ערביות וייבוא שבטים בדואים מצפון חצי האי ערב בסיוע של הח'ליף אל מנסור העבאסי שהוציא צו הלכה אסלאמי בעניין זה, להלן תוכנו: "יש בלבנון עם שמסרב למרותינו, עליכם לפנות עצמים זרים אלה משם כי זו אדמה שאלוהים נתן לכם אותה". כך ניסו להפוך את הארמים מרונים בעלי השטח האותנטיים לעצמים או אנשים זרים בארצם. מאז כל שטח מרוני שנכבש במלחמה ותושביו נסו על נפשם, יושב על ידי מתיישבים חדשים כולל הר הלבנון הדרומי ונשאר בידי הארמים מרונים ההר הצפוני שהערבים לא הצליחו לכבוש אותו עד היום. בהר הדרומי באזורים הדרומיים כולל ההר, השתלטו שבטים שיעים ומענים דרוזיים וכך הצטמצמה לה המובלעת הארמית מרונית והנוצרית העצמאית, תהליך שנמשך עד היום. אפשר למצוא הוכחות לזאת בכפר מרוןמארון א -ראס שפעם היה ארמי מרוני אבל היום השיעים השתלטו עליו לגמרי. הכפר כמו כל כפרי הלבנון שמרו על שמותיהם הארמיים באותה שפה שהאוכלוסייה הארמית דיברה בה אבל האוכלוסיות החלשה הזו גורשה והשתלטו על האזור כובשים שונים לפי תקופות שונות.
 
מצבם של המארונים היה בעייתי: לא רק שהיו מיעוט נוצרי בין מוסלמים, אלא שאף עם עדות נוצריות אחרות בלבנון לא היה ביכולתם ליצור מערכת יחסים תקינה בשל הדוקטרינה השונה שאימצו. משחר קיומם התבלטו המארונים כעדה בדלנית: בשעה שעדות נוצריות אחרות התפזרו בארצות שונות (למשל: יוונים קתוליים), התרכזו המארונים כולם בהר הלבנון הצפוני, למעט שוליים קטנים בצפון סוריה, מושבת סוחרים ב[[קפריסין]] ושני כפרים בצפון ארץ ישראל - [[ג'ש (גוש חלב)]] ו[[בירעם]].